אמרי נועם (הגר"א) צה

נתפס על דב"ט אבל א"א לפרש דברים בטלים ממש דח"ו לומר כן עליו דהוא היה גדול הדור ועשיר ומכובד גדול כדאיתא. משמת פפוס ולוליינוס ננדעה קרן ישראל ואין עתידה לחזור עד משיח בן דוד (וע"ע בתורת כהנים בחקותי (פ"ה מ"ב) ע"פ ושברת את גאון כו' אילו הגיאים שהם גאונם של ישראל כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדרי וחבריו עכ"ל). וראיה לזה שלא קראו לר"ע בלשון רבי אלא עקיבא (פי' תענית י"ח רש"י ד"ה לוליינוס)

ת"ר הנפנה ביהודה מזרח מערב אסור צפון ודרום מותר ובגליל להפך עי' פירש"י והמפרשים נתחבטו בזה (ועי' במהרש"א ובית יוסף או"ח סי' ג' ד"ה וכשיושב ועי' ט"ז סי' ג' ס"ק ד' ועי' מעדני יו"ט) והנכון שכך הוא הענין המקדש עומד בין מזרח למערב נמצא ברוחב אין איסור אלא (כ' אמות כרוחב בהמ"ק) אבל כל האורך אסור והוה כ' אמה רוחב על ת' פרסה אורך כזה לכך כל בין מזרח למערב אסור אבל דרום וצפון אינו אסור אלא כנגד המקדש ולא כל הרוח ובגליל הוא להפך שמקדש עומד בין צפין לדרום לכך הוה בין דרום לצפון מקום האיסור] מרובה יותר מבין מזרח למערב לכך הוא להפך בין מזרח למערב מערב מותר ובין צפון לדרום אסור פי' דגזרו המיעוט משום הרוב ולא גזרו הרוב משום המיעוט] (נראה כונתו כיון שבהמ"ק עומד ביהודה ויש כנגדו שטח גדול שהוא כל אורך ארץ יהודה למזרח ומערב עד סוף ארץ ישראל שמחזיק ת' פרסה ומשום הכי אסרו ג"כ בצדדין של מזרח ומערב משא"כ בדרום הבהמ"ק שאינו מחזיק (מקום האיסור) רק [כשיעור] רוחב של ארץ יהודה ע"כ לא אסרו רק נגד המקדש ולא בצדדין אבל בגליל הוה איפכא שהמקום שכנגד המקדש מתפשט לצפון עד סוף ארץ ישראל דהוה ת' פרסה לכך אסרו שם הצדדין של צפון ודרום ואפשר דמטעם זה לא אסרו בחו"ל אלא מזרח ומערב משום דשם מתפשט המקום שכנגד המקדש יותר ממה שמתפשט לצפון ולדרום דהא בצפון ודרום ליכא ישוב העולם בכולו. בצפון מפני הקור ובדרום מפני החום משא"כ במזרח ומערב הוא מזוגג אבל לטעם הכתוב כאן [לקמן על התוס' ד"ה רע"ק] דע"כ אסרו בחו"ל בין מזרח למעריב דגזרו משום ארץ יהודה וקשה מאי טעמא גזרו משום ארץ יהודה טפי משום גליל (עי' מהרש"א ומעדני יו"ט וט"ז סי' ג' ס"ק ד') (ועי' מ"ש לקמן על התוס')

תוס' בד"ה ר"ע אוסר בכל מקום פי' התוס' מזרח אחוריו ופניו למערב וה"ה בהפך ודוקא בין מזרח למערב אבל לא בין דרום לצפון דהטעם שלו משום שגזר משום ארץ ישראל ובארץ ישראל אין אסור אלא בין מזרח למערב (יש לפרש כונתו דכמו בארץ ישראל אסור כנגד המקדש כל מקום לפי מה שהוא כן גזרו בחו"ל שלא יפנה כנגד המקדש כל מקום לפי מה שהוא והתוס' איירי על מקומם שהוא למערב א"י ואסור משום גזרה בא"י במקום מערב המקדש ואסור מזרח ומערב וכן מקומו של ר"ע היה למזרחה או צד הנוטה לצד מזרח א"י לכן אסור מזרח ומערב]

הרמ"א (סי' ג') כתב דלהשתין מים בכל ענין מותר ואינו כן דאין חילוק בין לפנות ובין להשתין אלא אם רוצה לפנות צריך מחיצה לאחוריו ואם רוצה להשתין צריך מחיצה לפניו והכי איתא בתוספתא המפנה פניו כלפי הקדש והמשתין אחוריו כלפי הקודש ולפי גמ' שלנו דקאמרינן לעיל (דף כ"ג) (ע"ש רש"י ד"ה אלא אידי ואידי) דנקבים גדולים בלא קטנים אי אפשר. בעי לפנות במחיצות לפניו ולאחריו אלא גירסא משובשת הי' לפניו ברמב"ם (עי' ביאורי סי' ג' ס"ק יו"ד י"א י"ג)

דף ס"ב ע"א תניא בן עזאי אומר פעם אחת נכנסתי אחר ר"ע אע"פ שכבר שמע הדינים מר' עקיבא רצה לראות הלכה למעשה

מפני שהתורה ניתנה בימין כו' שמראה בה טעמי תורה והנ"מ בין ב' הטעמים באטר יד (עי' מ"א סי' ג' ס"ק ח')

שעיר בשעיר מיחלף וזו קבלה כשאדם לן בשדה בין בהמות ישכב בין הכבשים ולא בין העזים ואז יתוסף לו שמירה

רב אשי אמר מאי כל שאין חברו כו' הרי"ף פסק באחורי גדר כעולא ובבקעה כל זמן שאינו רואה את פירועו וזו תימה היה לו לפסוק כולה כעולא או כולה כאיסא בר' נתן וי"ל דפסק כולו כרב אשי דמתרץ כל זמן שאין רואה פירועו ותירוץ הגמ' דבטהרות הקילו לא ס"ל א"כ נשאר קושיא