אמרי נועם (הגר"א) פ

אבל לא גלוסקאות כו' פירש"י שהן נמאסין צ"ל דרש"י ס"ל דגלוסקאות לאו היינו פת דפת אסור לזרוק ואע"ג דאין נמאסין כמו שמוכח ממ"ש והא תניא אע"פ שאין זורקין את הפת כו'. אלא לא קשיא הא במדי דממאיס כו' משמע דבפת אין חילוק [ואפי' בדלא אימאיס אסור] (וכמ"ש התוס' ד"ה אין זורקין)

דף נ"א ע"א מהו שיחזור ויברך פירש"י אחר אכילה ושתיה מפירש"י נראה שמפרש כשגמר סעודתו ומיבעי אם יברך על העבר לכך פירש"י מ"ש יחזור ויאכל שום וריחו נודף כו' ר"ל שיעשה ברכה לבטלה פי' מאחר שכבר אכל למה יעשה ברכה בחנם אבל מהג"מ משמע דהאיבעיא קאי אם נזכר באמצע סעודתו והשתא א"ש מ"ש הלכך אפי' גמר סעודתו משמע דמעיקרא מיירי באמצע סעודה [ועי' מהרש"א על פירש רש"י ונראה דרש"י לא גרס תיבת הלכך וס"ל דרבינא פליג על ר"ח]

תוס' ד"ה גברא לא חזי וכו' ומפני אותה טבילה הצריכו לכל שאר טבילות לברך אחר טבילה (עי' יור"ד סי' ר') ויש מי שאומר דמחמת ספק יש לטבול ב' טבילות ולאחר טבילה ראשונה תברך (עי' באר היטב סי' ר' בשם של"ה) אבל אמר רבינו שאין לטבול ב' פעמים והוכיח כן ממשנה אלא מברכין קודם טבילה ולא תטבול אלא פעם א' (עי' יו"ד סי' ר"א סעיף ס"ב ולא יטבול פעמיים הוא מהתוספתא והרא"ש סוף נדה סי' כ"א פי' דוקא במקוה מצומצמת ועי' ברמב"ם פ"א מה' מקוואות הלכה ט' שהביא שהוא מגונה וע"ש בכסף משנה ובש"ך וט"ז י"ד שם) [ובשוע שם מוכח ג"כ דרק במצומצמת דוקא. ועי' ר"ש פ"ז דמקוואות משנה ו' ועי' באר הגולה על שו"ע שם. ויש עוד ליתן טעם לדבריו בשם הגר"א שאין לעשות כן רק תברך קודם. משום דיש פוסקים אפי' בלא כונה מועיל הטבילה עי' יו"ד סי' קצ"ח סעיף מ"ח. א"כ טבילה שניה אינה חיוב ופשיטא שלא שייך לברך על טבילה שניה לשיטה זו. ועל טבילה ראשונה ג"כ אין לברך אחריה כיון שלא כיון אע"ג שמועיל וכמ"ש המג"א סי' קנ"ח סי' י"ג. והוה חשש ברכה לבטלה והלא המיושן יפה לבני מעיים הותר במיושן כצל והשאר נמחק (עי' נדרים ס"ו): ת"ר ששה דברים נאמר באספרגוס כו' חי ומלא נחשב לא' מקבלו בימין ושותהו בשמאל גם כן נחשב לא'. ואין משיחין אחריו ואין מפסיקין נחשב ג"כ כחד

לא קשיא הא בדחמרא הא בדשכרא פירש"י בדשכרא במינו. פי' דבחמרא אין שייך לומר במינו דהא אין שם אלא חמרא לחוד משא"כ בדשכר יש בו שכר תמרים ושכר תאנים כמ"ש רש"י בד"ה בדשכרא

לא קשיא הא דחמרא הא בדשיכרא פירש"י שיכרא לא רק אחריו לוקה משום דהברייתא דלעיל ת"ר ששה דברים וכו' אוקמינן בדשיכרא ממ"ש שם סומכין במינו והתם קתני ורק אחריו ש"מ דברייתא זו מיירי בשיכרא וי"א אף משגרו במתנה לאנשי ביתו ואפי' לי"א לא הוי רק יו"ד דברים מפני שהוא חושב נוטלו בשתי ידיו ונותנו בימין כחד

נחלה בלא מצרים שנא' ים ודרום ירשה פי' למה לא אמר צפון ומזרח ג"כ אלא לכך אמר רק ים ודרום הנחלה יהיה בלא מצרים דאחורי ים ליכא ישוב ובצד דרום ג"כ ליכא ישוב דמכאן יהיה הנחלה מתחלת דהיינו האורך והרוחב אבל אין לו סוף

אמר ר' חנן ובחי אמר רב ששת ובברכת הארץ לגירסא זו קאי אעיטור שיהי' דוקא בכוסות חיים ובברכת הארץ אבל גירסא אחרת הכי. חי אמר רב ששת ובברכת הארץ ולגירסא זו קאי אכוס של ברכה שיהיה חי עד ברכת הארץ ואח"כ ימזוג אותו. כתב הרמ"א בסי' קפ"ג ס"ד שלא ליקח כוס שפיו צר לברך עליו בה"מ מפני שלא יוכל ליתן עיניו בו אבל לפי מ"ש התוס' נ' ע"ב ד"ה מודים חכמים לר"א וכו' דמ"ש חי קאי אכוס עצמו ר"ל שיהיה שלם לפי זה צריך לפרש דמ"ש ונותן עיניו בו ג"כ קאי אכוס עצמו ולא על משקה שבתוכו וזה הוא דלא כרמ"א (וע"ש בט"ז ומ"א) [ובהגר"א שם ס"ק י"ב]

בתוס' ד"ה שמאל מהו שתסייע לימין בכוסות גדולות מיירי או בר"ח טבת שחל להיות בשבת וכו' לכאורה קשה מאי בעי התוס' בזה ונראה משום דקשה להו מאי בפי בגמ' [הא[ מסייע אין בו ממש (כמ"ש שבת צ"ג) וא"כ ודאי מותר על זה תירצו מיירי בכוסות גדולות או בר"ח טבת כו' ולא יכול בימין לבד והוה ליה זה אינו יכול וזה אינו יכול ובזה קי"ל דהוה ממש כמ"ש שם אבל