אמרי משה רמה

קנין שייך, ואין לפרש לאחר יאוש וקונה השני ביאוש וש"ר ודמי לשינוי וע"כ נעשה גנב דמפקיע החפץ מהבעלים לגמרי, דנראה פשוט דאחר יאוש לא נעשה גנב מחדש וכאחר דפטור לאחר יאוש, ודוקא קודם יאוש רצה מזה גובה ורמ"ג

וליישב כל הקושיות הנ"ל נלע"ד הקדמה אחת דבגנב כל מה שמוסיף היזק להגנבה אשר איש אחר הי' רק מזיק ולא גנב דהיינו בלא קנין, אבל הגנב עצמו בכל היזק שעושה בהגנבה מקרי גנב ולא מזיק ומשום דהכל כגנבה אריכתא דע"י שגנב מקודם והחפץ בידו לעשות כל מה שרוצה כעושה בשלו ועי"ז הוא מוסיף עתה להזיק ולהפסיד הגנבה, ע"כ מקרי גנב ובכל רגע הוא גנב, ואף כשאינו עושה מעשה א"א לחייבו רק כשעת הגנבה אבל כשמוסיף להזיק כתברא ושתיא אף שלא בחצירו דשאר אדם הי' מזיק אבל הגנב עצמו ששבר נעשה גנב, וע"כ א"ש דחייב הרמב"ם כפל ודו"ה כיוקרא דהשתא, וא"צ לאוקמי שהי' בחצירו או משום שקונה בשינוי, ורק דבכל אופן שמזיק ומוסיף להפסיד הגנבה נקרא גנב, וע"כ ל"ק הא הוי כגמה"ג וא"ב, דהרי הא דחשבינן לו לגנב ולא למזיק הוא ע"י הצטרפות הגנבה קמייתא ומשום דההיזק שעושה עתה הוא משום דהחפץ ברשותו לעשות כחפצו מגנבה קמייתא, וכגונב עתה ומוציא החפץ מהבעלים וגנבה אריכתא הוא, ול"ש בזה הפטור דגמהי"ג (והארכתי במק"א בסברא זו דזה ל"ש רק על יוקרא אבל כשנשבח הגניבה שפיר על השבח שנא הי' כלל בעת שגנב שייך הפטור דגמה"ג ואכמ"ל) וכ"ה כוונת הש"ס הנ"ל דטבח בחול נעשה גנב מחדש אף בלא טבח בחצירו, ואף דבעת הגנבה הי' קלבד"מ, ס"ל להש"מ דקלבד"מ אינו מסלק המעשה לגמרי כאלו עשאו אחר, ורק דא"א לחייב שתים בשעה זו שמחויב מיתה, אבל כשהתשלומין על שעה מאוחרת כהכא שטבח בחול אף דצריכין לצרף הגנבה דשבת בכדי שלא יחשב כגמה"ג שפיר מתחייב, ועיין תוס' גיטין נ"ג, וניחא קושיתנו מ"ט לא חייב ב' פעמים כפל להצנועים כשטבח, דכיון דהטביחה עצמה לא מקרי גנבה מחדש רק ע"י צירוף הגנבה דמעיקרא, דבל"ז הוי מזיק, וע"כ א"א לחייבו פעם שני דהא כבר נתחייב כפל על גנבה קמייתא, וניחא מש"ל ליישב הרמב"ם דפ"א דמעילה דמשלם מה שפגם, משום דהמלקות על ההוצאה והתשלומין על שפגם, והיינו כנ"ל דנעשה גנב ולא מזיק דמצרפינן הגנבה קמייתא אף שקלבד"מ כנ"ל, ול"ק ע"ז כיון דנעשה גנב מחדש כשפגם א"כ יתחייב עוד הפעם מלקות כשפגם ויפטור מתשלומין, דלהנ"ל א"ש, כיון דהפגם לחוד הי' רק מזיק וליכא מעילה, ורק ע"י הגנבה דמעיקרא מקרי גנב, וע"כ א"א לחייבו עוד הפעם מלקות כשפגם דכבר נתחייב מלקות על הגנבה הראשונה, וכמו דלא חייבינן ב"פ כפל להצנועין, וניחא נמי קושיתנו ל"ל למעט הקדש מכפל דאיצטריך לעושה אח"כ הוספת היזק וכנ"ל בהש"מ. ועפ"ז נלע"ד לדון. דלא כהנתיבות הנ"ל דבין הגנב עצמו ששינה או אחר ששינה עוברים בל"ת, ולענ"ד דהגנב עצמו ששינה אינו עובר בעת השינוי בל"ת, כיון דהא דקונה בשינוי הוא ע"י קנין הגנבה שעשה בתחלה, והרי כבר נתחייב בל"ת ע"ז, ואאפ"ל שעובר ב"פ על הגנבה אחת, וכמו דלא מתחייב כפל ב"פ וכמש"ל, ואם נרצה לחייבו לא משום הקנין רק על ההיזק שהוסיף הרי זה לחוד הוא רק מזיק ואינו עובר בל"ת, וע"כ הא דנעשה גנב הוא בצירוף הגנבה דמתחלה ושוב אאפ"ל דעובר ב"פ, ולפ"ז א"א לפרש הגמ' דתמורה דמקשה דנימא אעל"מ בשינוי משום דעובר בל"ת בעת השינוי ורק משום קנין הגזלה דאז עבר בל"ת כמ"ש במשובב יעויי"ש. ואולם אחר שעושה שינוי ומפקיע בזה החפץ מהבעלים שפיר י"ל דעובר בל"ת, וכיון דהוכחנו דהגנב עצמו אינו עובר בל"ת כששינה, שוב ל"ק קושיתנו מטבח ביוה"כ וכמובן.