אמרי כהן ד

הקדמה

ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו. עי' בטור או"ח (סי' קל"ט) שכתב לפרש דתורת אמת היא תורה שבכתב, וחיי עולם נטע בתוכינו היא תורה שבע"פ, דכתיב (קהלת י"ב) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים ע"ש. ויש להוסיף ביאור עפי"ד רבינו המהר"ל מפראג זצ"ל בספרו באר הגולה שכתב דכמו שיש בעולם שני הנהגות, הנהגה ניסיית והנהגה טבעיי' והנה הניסיית הוא משפטו יתברך מבלי התלבשות בטבעים בכוכבי השמים וכסיליהם הממונים להנהיג הטבע, והנהגה הטבעיית הוא ג"כ בהשגחתו הנפלאה וכחו ויכלתו ית"ש המתלבשת בטבעיים להנהיגם כרצונו, כן התורה שהיא אור חכמתו ית"ש אחת זו שמענו מפיו בסיני מבלי התרגשות ועוד שנית לתורה שנשתלשלה חכמתו ית"ש להתלבש בשכליות אישי הישראלים ומיילדים חכמת התורה בכל דור והנה זה נקרא כעין התלבשות חכמתו בטבעיים עכדב"ק ולפי"ז יומתק מה שנקרא תורה שבע"פ בשם חיי עולם דהא החיי עולם הוא מה שמתנהג העולם בטבע וזה הוא כענין תורה שבע"פ לפי הנ"ל והבן

ועפי"ז אמרתי לפרש מה דאיתא במדרש עה"כ שלח נא ביד תשלח ביד ר' עקיבא והוא פרא ולפי הנ"ל י"ל דהנה זה ידוע דבכל מקום למעט בניסא עדיף ובש"ס שבת (ל"ב.) אמרי' לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו אר"ח מאי קרא קטנתי מכל החסדים ומכל האמת פרש"י הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית וגו' ע"ש וע' בברכות (ס'.) ובבכור שור בחי' לשבת (כ"א:) מ"ש שם בעני"ז והנה משה רבינו ע"ה הי' היסוד של תורה שבכתב שע"י ניתנה לישראל ור"ע הי' היסוד שר תורה שבע"פ כדאמרי' ביבמות (ס"ב:) והי' העולם שמם עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור"ש וראב"ש והם הם העמידו תורה אותה שעה וע' בפרש"י ריש מגילה (ב'.) שפי' אהא דאמרי' זו דברי ר' עקיבא סתימתאה דכל הסתומין תלמידיו היו כדאמר בסנהדרין (פ"ו) סתם משנה ר"מ סתם תוספתא רבי נחמי' סתם סיפרא ר' יהודה וכולהו סתומאי אליבא דר"ע ע"ש. ומעתה י"ל דלכן גאולת ישראל ממצרים הי' בנסים ונפלאות משום שנגאלו ע"י מרע"ה שהוא יסוד תודה שבכתב שכנגדו היא הנהגה הניסיית אבל אם הי' הגאולה ע"י ר' עקיבא שהוא יסוד תורה שבע"פ ולנגד זה הוא הנהגה הטבעיית הי' הגאולה ג"כ בהתלבשות בטבע שהי' פרעה שלחם ממצרים וכיו"ב ולא ע"י נסים ונפלאות יוצאים מהיקש הטבע כמו שהי' בגאולת מצדים באמת וזה הי' טענת מרע"ה להקב"ה דשלח נא ביד תשלח ביד ר"ע היינו דיהי' הגאולה ע"י ר"ע ולא ע"י נסים ונפלאות וזה עדיף שהוא למעט בניסי וכנ"ל

ועפי"ד אלו יובנו דברי המד"ר עה"כ ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח א"ר חייא הגדול אמר לפניו רבש"ע בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם שעשה אותך אדון על כל בריותיך שלח נא ביד תשלח וכו' וכו' ע"ש סיום דברי המדדש ויל"פ ג"כ דטענת מרע"ה הי' בזה שאמר בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם וכו' דיפלא להבין דאטו ע"י מרע"ה אינו מתאים לגאול בניו של אברהם אע"ה ולדרכינו הנזכר י"ל דהנה השלה"ק על הפרשיות סו"פ לך כתב על הא דאמר אברהם אבינו ע"ה אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם כי כבר הבטחני הקב"ה על העושר כפרש"י שם וקשה היעשה השי"ת ארובות בשמים וימטר לו כסף וזהב אלא ודאי השי"ת יזמין לו סיבה להעשירו א"כ זהו הסיבה אלא הענין שכל הנצחון של ה' מלכים הי' מחוץ לטבע ממעשה ניסים ובודאי אין כוונת הקב"ה ע"ז עכדבה"ק ועפי"ז אמרתי בישוב ד' הש"ס דברכות (ט'.) עה"כ דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. דאין נא אלא לשון בקשה א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחר כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ע"ש והוא תמוה דאטו רק כדי שלא יאמר אותו צדיק ציוה כן שישאלו מאת המצריים והרי בל"ז ג"כ בודאי הקב"ה מקיים הבטחתו שהבטיח כן לאאע"ה וכבר צווחו בי' קמאי דקמאי ולפי הנ"ל י"ל דבאמת הרי הי' להם לישראל ביזת הים שהי' עוד יותר מביזת מצרים כדאי' במד"ר שה"ש עה"כ תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים כשם שהפרש בין כסף לזהב כך יש שבח ממון הים מביזת מצרים וכו' ע"ש וא"כ הי' יכול להתקיים הבטחת הקב"ה ואחר כן יצאו ברכוש גדול בביזת הים ואך הרי ביזת הים הי' ממעשה ניסים דהרי קרי"ס הי' נס גדול יוצא מהיקש הטבע ועיד"ז הי' ביזת הים ואף דישראל לקחו ביזת הים ומשמע שנהנו ממנו אע"ג דאסור ליהנות ממעשה ניסים כבר כתב בהגהו' מצפה איתן מנחות (ס"ט:) דהא דאסור ליהנות ממעשה ניסים אינו איסור מדינא כלל רק מידת חסידות בעלמא והוכיח כן מכ"ד ע"ש ואך אצל אברהם אבינו ע"ה אנו רואין שהי' מרחק עצמו מליהנות ממעשה ניסים כמו שלא ליקח מרכוש שלקח במלחמת ה' מלכים מה"ט לפי"ד השלה"ק הנ"ל וזהו כוונת מאמר הש"ס הנ"ל שלא יאמר אותו צדיק אברהם אע"ה דייקא שהוא לא רצה ליהנות ממעשה ניסים וא"כ ביזת הים שהוא ע"י מעשה ניסים לא נחשב אצלו לרכוש וא"כ יאמר ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחר כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ולכן ציוה שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ואח"כ לא יחזירום ויהי' להם רכוש מזה ג"כ שזה לא נחשב מעשה ניסים ויתקיים ואחר כן יצאו ברכוש גדול ברכוש שלא ע"י מעשה ניסים

היוצא לנו מכ"ז שאברהם אבינו ע"ה הי' מרחק עצמו ממעשה ניסים ולא רצה ליהנות ממעשה ניסים וזהו כוונת המד"ר הנ"ל שאמר מרע"ה רבש"ע בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם שעשה אותך אדון על כל בריותיך שלח נא ביד תשלח והיינו לפי הנ"ל דמשום שהי' הגאולה ע"י מרע"ה שהי' היסוד של תורה שבכתב שכנגד זה הוא הנהגה הניסיית משו"ה הי' גאולת מצרים בניסים ונפלאות יוצאים מהיקש הטבע ואברהם אע"ה הי' מרחק עצמו מדברים ניסיים ומשו"ה טען מרע"ה שאין מהראוי לגאול בניו של אותו צדיק אאע"ה על ידו רק שלח נא ביד תשלח ע"י אחר ולא יהי' הגאולה בניסים ונפלאות רק יהי' הגאולה מלובש בטבע וכנ"ל

אמרתי לפרש מאמר המשורר בתהלים ק"ה ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל וגומר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו והיינו דכבר כתבתי דביזת הים הי' מעשה ניסים והי' איסור ליהנות ממנו ועכ"פ ממדת חסידות צריך להתרחק מזה ואך בס' מרכבת המשנה על המכילתא פ' בשלח כתב לחלק דהא דאסור ליהנות ממעשה ניסים היינו דוקא לזה שנעשה הנס בשבילו אבל לאחרים שלא נעשה הנס בשבילם מותר ומשו"ה כתיב אצל אאע"ה דענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם דל"ש בהו אסור ליהנות ממעשה ניסים ע"ש וכ"כ בגבורת ארי לתענית (כ"ח.) ע"ש. ולפי"ז י"ל דמה"ט הי' מותר לישראל ליהנות מביזת הים אע"ג דהי' מעשה ניסים כיון