אמרי בינה יורה דעה רפג

ודעת הראב"ד בהשגות (סוף פ"א) ממעשר בפירוש המשנה דרפ"ד דתרומות דבין בתרומה בין במעשר מה שהפריש קדושי' הם והנשאר מקולקל לפי שהן טבל וחולין מעורבין ומן הכרי אינו מוצי' ממנו תו"מ על מ"א שהוא טבל גמור ודומה כתורם ומעשר מן הפטור על החיוב והנשאר תו"מ מיני' ובי' ור"מ סבר יש ברירה לכך יכול לתרום ולעשר ממנו על כרי אחר ויאמר סאה של טבל שבכרי הזה יהי' מעשר על ט' שבכרי הזה עי"ש וקשה לכאורה הא כבר הוכיחו תוס' בכורות (דף מ"ח) וגיטין (דף כ"ה) ובכמה מקומות דאף דר"מ סובר במתניתין דהלוקח יין יש ברירה היינו במברר דבריו ואומר שאני עתיד להפריש אבל בסתם מספקא לי' לר"מ וי"ל דא"ב כמבואר בבכורות שם וא"כ ל"מ למ"ד דאיירי בסתמא אף דלא ידענו כוונתו אם ירצה להפריש יותר א"כ ודאי ל"מ מה שמברר אח"כ כיון דלא בירר מעיקרא דמה שיפריש יהי' תרומה אלא אף למ"ד בירושלמי שם דמתניתין איירי שהי' בדעתו להפריש עוד המותר מ"מ כנראה לא אזלינן בתר הכוונה בזה עד שיברר דבריו בפירוש ויאמר מה שאני עתיד להפריש וכן נראה מדקאמר הלוקח יין בין השמשו' אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש ועיין ר"ש ותוס' סוכה (דף כ"ג) דדוקא בה"ש התירו לו להפריש עד"ז ולא בשבת ואי במחשבה סגי הי' להתיר אף בשבת במחשבה דרשאי כמו"ש רש"י ותוס' גיטין (דף ל"א) ויש ליישב

ויש לחקור אם נאמר דמפריש פחות מכשיעור חל עליו שם תרומה ופוטר מדאורייתא וממילא לא נשאר עליו רק חיוב דרבנן שישלים עד כשיעור אם יכול להפריש מחיוב דרבנן ע"ז כגון מעציץ שאינו נקוב והא דמבואר מתניתין דדמאי (פ"ה) משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום היינו כיון דנקוב מחויב מדאורייתא כשעדיין לא תרם כלל אבל אם תרם מעט יכול להשלים אף משאינו נקוב דהוי מדרבנן על דרבנן וברע"ב שם דמן הפטור על החיוב הפריש ולאו תרומה הוא הלכך יחזור ויתרום ומ"מ כיון שקרא לה שם תרומה נותנה לכהן דלא ליתי לזלזולי ובתו' רבינו עק"א ז"ל כ' ולא ידעתי למה לא קאמר כפשוטו דמדאינו נקוב מדרבנן לגבי דרבנן הוי מן החיוב על החיוב והו"ל תרומה ומ"מ כיון דמד"ת הו"ל מהפטור על החיוב לכך לא מפטר הנקוב בתרומ' הזאת ואולי דמדינא הו"ל קריאת שם בטעות דהי' רק אדעתא למפטר הנקוב והרי לא מפטר עכ"ד ואינו מובן מאי קשיא לי' דהא מ"מ כיון דמדאורייתא הו"ל מפטור על החיוב ולא התיר את הנקוב אמאי חל כלל שם תרומה ולכן הצריכו למימר מטעם דלא ליתי לזלזולי ואולי כוונתו דכיון דיותר מחטה אחת הוא רק חיוב דרבנן זה יכול למפטר בחיוב דרבנן מהאינו נקוב וחל שפיר שם תרומה והא דיחזור ויתרום היינו חטה אחת לצאת ידי חיוב דאורייתא ומ"ש דקריאת שם הי' בטעות לא אדע הא כבר בארנו לעיל דהיכא דלא נשתנה הדבר מכמות שהי' בשעת הפרשה לא אמרינן הכא אדעתא דהכי לא עשיתי כדמוכח מכתב לכהן ומתוס' חגיגה. לכן נראה מדקתני סתמא ויחזור ויתרום היינו תרומה מעליא כמדתו שחייבו חכמים להפריש השיעור בב"א ל"מ לדעת המל"מ דצריך שיפריש השיעור בב"א או שיהיה בדעתו להשלים א"כ שם כיון דל"ה בדעתו להשלים לא חל עליו שם תרומה מן הדין אלא אף אם נאמר דכל שהפריש כדין תורה נפקע החיוב תורה מ"מ כיון דל"ה דעתו להפקיע הדרבנן לבד ל"מ אלא אף אם הי' דעתו להפקיע החיוב דרבנן י"ל דבזה כיון דעיקר חיובו הוא מדאורייתא והאינו נקוב עיקר חיובא הוא מדרבנן א"י לפטור אף השיעור דרבנן ועיין רש"י יבמו' (דף פ"ט ע"א) ועדיין צ"ע אם אומר בפירוש לפטור החיוב דרבנן אם סגי בזה

סי' ב' מהא דכתב הרע"ב הנז' דכיון דקרא שם תרומ' נותנה לכהן אף דאינו פוטר כלום וצריך לחזור ולתרום מבואר דכל שחל שם תרומה או מדרבנן או מדאורייתא חייב ליתן לכהן וקרינן ביה ונתן לכהן את הקודש או ראשית דגנך תירושך ויצהריך תתן לו וממילא נראה המפריש תרומה יותר מכפי שיעורו כיון שחל שם תרומה עליו חייב לתת לכהן ול"א דיחזקנו וימכרנו לכהן רק נכסי כהן הוא. וכן נראה ממתניתין דתרומות (פ"י מ"ו) חבילי תלתן דטעם עצו ופריו שוה בכ"ז א"צ להפריש את העץ ומ"מ אם הפריש קודם כתישה ונתן העץ עם הזרע וכתב הרע"ב דכיון דקרא עליו שם תרומה צריך ליתנו לכהן ואף דא"ב קדושת תרומה אף אחר שקרא שם כדקתני שם אם יש בזרע כדי ליתן טעם ובכ"ז כיון שקרא שם חייב ליתן לכהן. ותמהני שראיתי במקנה סוף פ"ב דקידושין דכתב דאינו חייב ליתן לכהן רק כפי שיעור שחייבו חכמים והמותר אף דחל שם תרומה מ"מ הוא שלו ויכול למכור לכהן ומראיות הנז' נראה דכל שחל שם תרומה ע"י הפרשתו חייב ליתן לכהן. וכן משמע מהא דפריך בירושלמי ריש פאה ומובא תוס' חולין (דף קל"ו) למה לא תנינן תרומה עמהון אמר ר"א מפני המחלוקת ועי"ש בר"ש ותוי"ט ואם נאמר דכל מה שמוסיף בשיערו אינו חייב ליתן לכהן א"כ ליכא שום מצוה בתוספתו הי' לו לתרץ דלכך לא קתני בין אלו דברים שאין להם שיעור תרומה הואיל דליכא מצוה ודוחק לומר במה דתרומה יהי' בזול יותר מן החולין הוי מצוה א"ו נרא' בפשיטות דחייב ליתן לכהן כל מה שמפריש וקורא שם תרומה וכן יש להוכיח מן הספרי פרשת נשא. וכן נראה מרמב"ם (פ"ג ה"י) מתרומות דכתב תרם ועלתה בידו אחד מס' וחזר והוסיף לשם תרומה אותה התוספת חייבת במעשרות ומפריש ממנה הכהן המעשרות ואח"כ יאכלנ' משמע דחייב ליתן לכהן ובאמת בר"ש וברע"ב (פ"ד מ"ג) כתבו דכבר נפטרו ואין שם תרומה חל על מה שמוסיף והתוס' הזאת הוי טבל גמור וחייבת במעשרות משמע דאינו חל כלל שם תרומה וצריך לדחוק דכוונתו הוא שיהי' שם תרומה לענין מעשרות לא חל אבל ודאי חל שם תרומה ואסור לזר וממילא חייב ליתן לכהן והוא יעשר וכמו שכ' הרמב"ם

וראיתי בים ש"ש ב"ק (פ"ה) בדיני ברירה שכתב בפירוש המשנ' דהלוקח יין מדברי תוס' סוכה דמה שמרבה בתרומ' אין המעשר מתמעט בכך דלא יתכן כלל והיינו משום דס"ל דתרומה שפיר ממעט ממעשר אפילו יתן אחד מארבעים בעין יפה ואפשר אם מוסיף יותר מן ארבעים כולי האי אינו ממעט ומאד תמהני הא כמעט הדבר מבואר במשנה ה' פ"ד מס' תרומות המרבה בתרומה ר"ט ור"ע אומרים עד שישייר שם חולין ועי"ש בירושלמי דודאי משמע דא"י לתת המעשר מהמותר ובפרט ממה דקתני במשנה ב' חזר והוסיף חייב במעשרות וכן מדברי הרמב"ם נראה בעליל דכל מה שחל עליו שם תרומה אף כל הכרי מלבד שישייר מקצת אינו חייב רק לעשר הנשאר וכ"כ להדיא בפירוש רא"ש (פ"ז) דדמאי דנהי דחטה אחת פוטרת את הכרי מ"מ יכול להפריש לתרומה כמו שירצה רק שישייר מקצת ע"ש ועי' ס' מים חיים שם מ"ד

ודע דראיתי דבר חדש בס' כפתור ופרח (סוף פ"ג) דהביא משם הראב"ד וז"ל ואומר אני דא"ח מיתה אלא על תרומות דגן ותירוש ויצהר ועל הטבל שלהן אבל על שאר מינין תרומה נוהגת בהן וכן מעשרות אבל אין חייבין על תרומתן מיתה ולא על טבלן וחוץ מזה ומזה אף אם נאמר שאין חייבין מן התורה אם קרא עליהם שם יש עליהם קדושת תרומה מן התורה ומדמעת כשל תורה עכ"ל הרי זה חדש דע"י קריאת שם חל קדושת תרומה מה"ת אף דאינו חייב. ובודאי כוונתו כיון דגבי תרומה אמרינן נמי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט כמבואר תוס' יבמות (דף צ"ג) וברשב"א קידושין (דף ס"ג) וכן סובר הראב"ד דאף מה דלא חייבו התורה חל שם תרומה מטעם נדר ומדמעת וע"כ הא דתרומת דמאי אינו מדמעת אף דקרא שם תרומה י"ל הטעם כיון דלא קרא שם מרצונו וחפצו בתורת נדר בלעדי לקיים חיובא דרבנן אבל האינו מחויב כלל אם קרא שם הכניס עצמו לחיובו חל מטעם נדר ומדמעת. וקשה ממתניתין דתלתן הנז' דקתני אם יש בזרע כדי ליתן טעם אבל לא בעץ דשם א"צ להפריש העץ ואם הפריש חייב ליתן לכהן הועיל דקרא שם קודם כתישה וכיון דחייב להפריש על הזרע חל אף על הקשין ובכ"ז אין העץ אוסר בנ"ט ומבואר אף דע"י קריאת השם חייב ליתן לכהן מ"מ אינו קדוש בקדושת תרומה שיאסר עכ"פ בנו"ט מכ"ש מינים שא"ח כלל בתרומה דלא אמרינן שיתקדש ע"י קריאת שם ושתהיה מדמעת ועוד הא בתרומה כתיב ראשית שיתיר השיריים ואם קרא שם על כל הכרי אינו חל שם תרומה ומינים דאינם חייבין בתרומה אין קראית השם מתיר שום דבר ואינו בגדר שם תרומה וצ"ע. ואפשר כוונתו רק על מיני תבואה דדגן תירוש ויצהר להדיא כתיב ראשית דגנך כו' ושאר מינים אינו מחויב להפריש אבל אם תרם תרומתו תרומ' מה"ת מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היינו אם הפריש חל עליו ועיין רמב"ם (פ"ב) מתרומות דכתב להדיא וכן כל המפרש מדבר שא"ט תרומה אינה תרומה וצ"ע בכ"ז

ועיין חידושי ר"ן חולין (דף ק"כ) דהוכיח ממתניתין דבכורים (פ"ג מ"ט) דבכורים דשאר מינים אף דאינם מחויבים מ"מ אם רצה להבי' מביא ואולי ג"כ כוונתו מטעם נדר ומ"מ קשה ג"כ הא מבואר להדיא בירושלמי (פ"א) שם פשיטא הדא מילתא הפריש בכורים חוץ משבעת המינים לא קדשן

סי' ג' בחיוב מצות תו"מ מבואר ברש"י גיטין (דף מ"ז ע"ב) דמעשר טביל ואסור לי' באכילה ולא מצוה דרמיא עליה הוא אא"כ אוכלן או מוכרן דקא משתרשי לי' אבל ביכורים מצוה דרמיא עליה הוא עכ"ל מבואר דלאו חובת הגוף הוא לתרום רק כמו מצות שחיטה אם רוצה לאכול צריך לשחוט כן נמי מצוה תו"מ אם אינו רוצה לאכול או למכור אין חוב עליו להפריש ויכול להניח בטבלו. ועיין טו"ז יו"ד (ס"א סקי"ז) שכתב בהפרשת תרומה עיקר הברכה על מצות הפרשה לא על איסור אכילת טבל שהרי מצות הפרשה חיוב עליו אפילו אם אינו רוצה לאכול מן התבואה עי"ש ותמהני דהרי לפנינו דעת רש"י אינו כן. ומצאתי בגליון רע"א ז"ל דכתב בפשיטות הוא רק כשרוצה לאכלו והביא דברי המג"א (סי' ח') ותמהני שלא הביא דברי רש"י גיטין הנז' ועיין ב"מ (דף פ"ח) עשר תעשר ואכלת ולא מוכר דמשמע דאף מוכר פטור אולם כבר פירש הרמב"ם (פ"ב) ממעשר דהגומר לאוכלן לעצמו חייב לעשר והגומרן למוכרן פטור מה"ת ומבואר בדבריו דאזלינן בתר גמר דעתו ואם גומרן ע"ד לאכול אף שנמלך ומוכרן חייב לעשר ואם גומרן ע"ד למוכרן כיון דלא נתחייב באותו מירוח פטור המוכר והלוקח ועיין ש"מ ב"מ שם משם רמב"ן ומדברי ר"ת שם בש"מ נראה דאף במוכ'