אמרי בינה יורה דעה רעח

לשמים ומקריבין עולות דכוונתו הי' שיהא כליל לשמים ולא שיאכלנו כבר זכה בו שמים ונתחייב העכו"ם בקרבנו והישראל ג"כ אינו יכול לצאת חובתו בדבר שכבר הוא חוב. וראיתי ברמב"ם (פ"ג) הלכות מעשה קרבנות וז"ל עכו"ם שהביא שלמים מקריב אותן עולות שלבו לשמים נדר שלמים ונתנם לישראל ע"מ שיתכפר ברן לישראל אוכלין אותן הישראלים כשלמי ישראל משמע קצת מדבריו דאף אם נדר מקודם סתם אם נתנם אח"כ לישראל ע"מ שיתכפר בהן אוכלין אותו. אולם באמת זה ודאי לא נראה כיון דכבר נדר בסתם שלמים ונתחייב כיצד יזכה בו אח"כ ישראל להתכפר בו ושיהיו נאכלין א"ו גם כוונת הרמב"ם דנדר שלמים ונתנם לישראל היינו שנדר בשביל ישראל ושם לא שייך שליחות דאין שליחות לעכו"מ ובמה יוציא זה מידי חיובו א"ו דאיירי דהקדישו לצורכו והישראל עושה זכיה וקנין בזה [או שהכהן יזכה מן הנכרי עבור הישראל להסוברים דל"ב שלוחו של בעל הממון ונכרי יכול לזכות ע"י ישראל לישראל אחר ודלא כדעת תוס' ב"מ (דע"א) ד"ה בשלמא וע"ש בש"מ משם רשב"א ובב"י יו"ד (סי' קס"ט) משם רבינו ירוחם] כן נמי י"ל אם ישראל מקדיש בעד חבירו בעינן שיתכפר בדבר שהי' לו בו איזה קנין ואף דלא הקנה לו רק לצורך קרבן ואין לו בו זכיה אחרת מ"מ סגי מדרבי רחמנא מלבד אשר תשיג ידו ואי לאו דרבי רחמנא היה ס"ד גזה"כ הוא קרבנו מדידי' הוא דמכפר מדאחרים לא והיינו אף דזה ג"כ ע"כ צריך שיהי' דידיה ושיעשה איזה זכיה וקנין בו מ"מ מדכתיב קרבנו לד' הי' ס"ד דבעי דוקא שיהי' ממונו לכל דבר שיכול לעשות בו כשלו ומזה מביא קרבן לד' אבל מה שחבירו מזכה לו לצורך קרבן כיון דלית ליה זכיה בגווי' שיהי' יכול לעשות בו כאדם בשלו לכל צורכיו ל"ה קרבנו לכך צריך לרבות מלבד אשר תשיג ידו דאחרים ג"כ יכולין להביא בעדו אבל מ"מ צריך שיהי' לו קנין וזכי' שיהי' קרבנו. ועיין מתניתין דשקלים פ"ד אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור והיינו דחיישינן שמא לא ימסרם לצבור יפה יפה והקשה במל"מ (פ"ג) דשקלים הא מ"מ כיון שאומר בפיו שנתנ' להקדש אף אם בלבו אינו מסכים למתנה הוי רק דברים שבלב ומתנה מעליא עי"ש ולענ"ד הכוונה שלא ימסור יפה יפה היינו דבאמת צריך שיהי' משל צבור רק היחיד יכול למסור שיהי' בשביל הצבור אבל אם בלבו חושב שמקדיש זה שיהי' של הקדש שוב אינו בא משל צבור ובהקדש קי"ל דהרהור כדיבור ואם חשב שיהי' הקדש חל עליו הקדש א"כ אם מחשב בלבו שמקדש זאת שיהי' לקרבן צבור ממנו חל ההקדש והוי כבא מן ההקדש וצריך שלא יקדיש מקודם שמוסר לגזבר שיזכה בשביל הצבור וע"ז סברו רבנן לחוש שלא יבא משל יחיד פן יחשב מקודם שהוציא בשפתיו שיהי' הקדש ודברים שבלב בהקדש שאינו סותר המעשה מהני לכ"ע וזה פירש שלא ימסור לצבור יפה יפה

סי' ד' וראיתי בספר תשובת פני ארי' (סי' מ"ד) שם נשאל באב שכתב אגרת לאשתו שאי אפשר לו לבא לביתו ליום ל"א לפדות את בנו ע"כ הוא מצוה לה שפלוני יהי' הכהן ורוצה כהן אחד להקמת ה"ס לאב ולהיות שליח במקום אב וכ' דכ"א יכול לעשות שלוחו לכך כמ"ש אחרונים דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכ"ש בנ"ד שהאב כתב לאשתו שמצוה לה שפלוני יהי' כהן א"כ חפץ הוא שיפדה בנו ע"י אחר רק שלא פירש מי יהי' השליח לתת במקומו כסף הפדיון לכהן פשוט הוא שיכול כ"א לעשות עצמו שליח לזה וזכות הוא לאב רק כהן א"י להיות שליח בזה כיון שהוא עצמו אינו בתורת פדיון בכור הרי הוא להך מילתא כעבד שאינו נעשה שליח והאריך בזה דתליא במחלוקת הר"י מגא"ש ורש"י אם עבד יכול להיות שליח להולכה בגט. ולע"ד דבריו נפלאים ותמוהין הן בגוף הדין דכ' כיון דהאב צוה שפלוני יהי' כהן חפץ שיפדה בנו ע"י אחר י"ל להיפך דכאן גרע ואף הסוברים דזכות הוא לו היינו בסתמא אבל כשכתב לאשתו שפלוני יהי' כהן ודאי גלי דעתו שאשתו תפדה עבורו מממונו כיון שבירר לו כהן דאל"כ שעלה ע"ד שאחר יזכה לו ממונו ה"ס ויפדה בעדו מה לו לצות ולברור לו כהן א"ו דגלי דעתו שתפדה מן ממונו לכך בירר לו כהן

ומה שכתב דכהן ליתא בדנפשו לא נהירא כלל בשלמא בגט אף בהולכה בעי נתינה מכח הבעל או שלוחו וטלי גיטך מע"ג קרקע פסול לכן אף בשליח להולכה דהגט הוא המגרש והנתינה הוא מן בר שליחות מ"מ כיון דליתא בדנפשו בגרושין שצריך נתינה מכח הבעל או אף כוונת הקנאה שהאשה תהי' מגורשת לכך ל"מ ועיין מ"ש בהגהותי בדברי חיים (סי' א') דיני שלוחין ליישב קושית הב"ש אה"ע (סי' ל"ה) דשם סתם המחבר דעבד פסול לשליחות קידושין ומשמע אף שליח להולכה ובסי' (קמ"א) הביא דעת הפוסקים דבשליח להולכה הוי ס' וכתבתי לחלק בין גט לקידושין דבגט הגט הוא הכורת וא"צ כוונת הקנאה משא"כ בקידושין אף במקדש בשטר והשטר עושה קנין אישות מ"מ צריך שהשליח שהוא במקום הבעל מתכוין לקנו' האשה בעד המשלח דבקידושין כתיב כי יקח והאשה אינה המקנת רק כמבענ' דעתה ונעשית כהפקר והבעל זוכה בה וכמו שכתב הר"ן נדרים (דף ל') והארכתי שם בזה ועוד יבואר אי"ה הדברים בדיני גיטין. ובפדיון הבן דל"ב שום דעת וכוונה לקנות בהבן הנפדה רק למסור הה' סלעים לכהן ובזה כאשר בא ליד כהן נפדה בנו ונתקיים המצוה ואף אם שלחו לו ע"י קטן או קוף או אף נכרי והודיע לכהן שזה בעד הפדיון ג"כ נתקיים בזה המצוה ולמה יגרע כהן העדיף מני' אף דאינו בחיוב המצוה הא בר הקנאות ממון הוא ואם מזכה לאבי הבן הממון ופודה בהן אצל כהן אחר ודאי הבן פדוי ואף לכתחלה אם נחזיק בדעת החולקים על רמ"א וז"פ וברור

סי' ה' ואם הכהן אומר תן ה' סלעים לפלוני ישראל ובזה יהי' פדוי בנך לכאור' י"ל דתלי' במחלוק' הפוסקי' דמרש"י וריטב"א קידושין (דף ו') נראה דהא דאשה מתקדשת באמרה תן מנה לפלוני לא דחשיב כאלו הגיע אותו מנה לידה רק בההוא הנאה דשו"פ דנהנית ברצונה דנותן לפלוני עפ"ר. וכן מבואר מדברי רמב"ם דמצריך שיאמר לה הא"מ בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך. א"כ כיון דלא חשיב מה שנתן כאלו הגיע ליד המצוה ממילא ל"מ הפדיון כיון דל"ה רק הנאה ובפדיון הבן ל"מ טוה"נ למיחשב לפדיון דהא ממעטינן אף שטרות דאינו גופו ממון ואף קרקע דאינו מטלטלין ובעי רק כסף או שוה כסף ממילא לא מהני הפדיון בדבר שא"ב ממש. אולם לדעת טאה"ע דלא הוצרך שיאמר לה באותה הנאה רק במנה שנתתי לפלוני דמה שנתן לאחר ע"פ חשיב כנתן בידה אפשר דגם לענין פה"ב מהני. ועיין מח"א דיני רבית (סי' י"א) שחקר שם באומר תן מנה לפלוני ואלוה לך מעות דהוי ר"ק ומפקינן כל מה דיהיב לדעת התוס' והטור ולדעת רמב"ם ורשב"א וריטב"א לא מפקינן מיני' אלא לפי טוה"נ שהגיע לו ממתנ' זו עי"ש וכבר הערותי בהגהותי בד"ח חיו"ד די"ל כיון דאם אינו מלוה לו חייב ודאי להחזיר לו מה שהוציא ע"פ א"כ הוי ר"ק לכ"ע. ומ"מ לענין פה"ב י"ל דמ"מ לא הגיע לכהן רק טוה"נ ול"מ

אך י"ל להמבואר בירושלמי פ"ב דקידושין מובא ברשב"א שם (דף ח') התקדשי לי בסלע זו ואמרה השליכה לים אינה מקודשת תני לעני מקודשת רוצה הוא מקודשת ותראה עושה טובה לעני א"ר פנחס ואתיא זו כר' זעירא או כר' אילא דתניא אומר אדם לפועל הולך דינר זה אכול בו אין חוששין על שכרו לא משום שביעית מעשרות ולא משום יי"נ אבל אם אמר צא וקח לך ככר ואני נותן לך דמיו חוששין על שכרו משום שביעית כו' אר"ז נעשה החנוני שלוחו של בעה"ב לזכות לפועל א"ר אילא פועל זוכה לבעה"ב משל החנוני וחוזר זכה לעצמו אוף הכא ע"ד דר"ז הבעל נעשה שלוחו של האשה לזכות לעני א"ר אילא העני זכה לאש' משל בעלה וחוזר וזוכה לעצמו מה נפק מן ביניהון הי' החנוני חרש ע"ד דר"ז לא חשש שאין שליחות לחרש ע"ד דר"א חשש הי' הפועל חרש על דעתי' דר"א לא חשש שאין זכיות לחרש ע"ד דר"ז חשש. ואם כן לדעת ר"ז שפיר י"ל דל"מ הפדיון דהוי הישראל כשלוחו דכהן ליתן הה' סלעים להפלוני אף דנתחייב לשלם בכה"ג מ"מ לא הגיע ליד הכהן כלום וע"ד דר' אילא י"ל דהמקבל הה' סלעים זוכה מבעה"ב בעד הכהן ואח"כ זוכה לעצמו א"כ שפיר מהני הפדיון דהוי כאלו הגיע ליד כהן

אולם המעיין בדברי ירושלמי יראה דע"כ צריך לומר כמו שכ' הרשב"א שם דלאו זוכה ממש לאשה אמרו אלא עשאהו כזוכה לאשה כדין לוה שזוכה לחייב בקבלתו את הערב כטעמא דגמרין דאמר לעיל מקודש' מדין ערב ובתן לחרש אינה מקודשת לפי שאינו בר זכי' וא"א לה להתחייב מדין ערבות וקבלתו עי"ש והדברים מוכרחין דכך עשאהו כזוכה לאשה ולאו למימר דזכיה ממש הוא שהלוה זוכה לערב ואח"כ זוכה לעצמו דאם כן אם הערב הוא נכרי דל"מ זכייתו בעדו הכי ל"מ ובהדיא מבואר בכמה מקומות דמהני ועוד הא בהא דאומר אדם לפועל איירי בפועל נכרי ג"כ מדקתני חושש משום יי"נ וכן מבואר רש"י ע"ז (דף ס"ג) וא"כ כיצד יזכה הפועל מן החלוני לבעה"ב הא לאו בר שליחות וזכי' הוא בעד הישראל. א"ו דעשאהו כאלו זוכה בעדו דבההיא הנאה דמתחייב רואין כאלו הגיע לידו וכמו ערב דעלמא ואם הפועל חרש ל"מ כיון דלא זכה בו החרש וכשהמקבל אינו בר זכיה אין כאן דין ערבות וכמ"ש רשב"א שם. וראיתי במח"א דיני שלוחין (סי' כ"ד) דהקש' ע"ד רשב"א דמפרש ברב אילא מדין ערב ובפועל חרש כיון דאין זכי' לחרש לא מתחייב מדין ערב וכתב דפשטי' דתלמודא לא משמע כוותי' ועוד דמדברי רמב"ם מבואר דחרש זוכה לעצמו בדעת אחרת מקנה לו כמו קטן. לכן מפרש דאין יד לחרש לזכות לאחרים. ולענ"ד ממה דקאמר רק נ"מ הי' הפועל חרש ולא קאמר קטן מבואר דעיקר הטעם בירושלמי דסובר דחרש לא זכה לעצמו אף בד"א מקנה וגם בפועל איירי ג"כ בנכרי מדקאמר חושש משום יי"נ ופועלי ישראל מי חשידי ובנכרי איך מהני שיזכה לבעה"ב הא אין יד לנכרי לזכות לאחרים. וראיתי בס' דברי אמת קונטרס ז' (דף ס"ד) דכ' להשיג על המח"א דהרשב"א לא קאמר שאין החרש זוכ' אלא שאינו זוכה לאחרים ותמהני הא המח"א שפיר חזה בדברי רשב"א דמשוי' לאחדים בידו דברי ש"ס דילן ודברי ירושלמי דלאו מטעם דזוכה ממש לבעה"ב רק כמו ערב דעלמא ועשאוהו כזוכ' היינו בזכייתו מה דזוכה לנפשי' כמבואר בדבריו וחרש הוא מטעם דלא מהני זכייתי' אף לנפשי' וקצת י"ל דגם הרשב"א מודה דיש זכי' לנפשי' לחרש בדעת אחרת מקנה רק שזה יתחייב ע"י אמרינן דכיון דל"מ שיזכה בעד הערב אם