אמרי בינה יורה דעה רמח

קצת

דיני נדרים

סי' א' אם מתפיס הנדר שיהיה כמו תשלומי תרומה אם חל לכאורה תליא בפירוש ר"ן ורא"ש ותוס' רפ"ב דנדרים בטעמא דבחלת אהרן ל"מ לדעת תוס' ורא"ש הטעם כיון דתרומ' אינו אוסר רק מתיר לכהנים דתחלה הוי טבל א"כ י"ל תשלומי תרומה כשאכל זר בשוגג תרומה דהדין דחייב לשלם דבר הראוי להיות קודש חולין מתוקנים ותשלומין האלה ל"ה נאסר מקודם דהיה חולין וע"י קריאת השם שיהי' תשלומי תרומה חל שם תרומה שוב הוי כדבר הנדור והמתפיס בו י"ל דחייל. אבל לפירוש הר"ן דלכך ל"ה תרומה דבר הנדור כיון דאינו נאסר לכל ל"ה דבר הנדור רק איסור תורה ואף דאם אומר קונם פירות אלו על פלוני הוי ג"כ נדר והקדש ובנ"ס הוי דבר הנדור וא"כ למה ל"ה תרומה דבר הנדור אולם המעיין ברשב"א שהביא משם ראב"ד הטעם משום דהוי נכסי כהן דלקנין כספו הוא מותר לכך ל"ה רק איסו' תורה מה שאסור לזר לא ע"י נדרו ולפי"ז גם תשלומי תרומה ל"ה דבר הנדור

והיכא דהתפיס בנבלה דלא חל מבואר מדברי תוס' ורא"ש שבועות (דף כ' ע"ב) דאף אם אמר קונם דחל על קיום המצוה מ"מ כי מתפיס ביה אעיקרא קא מתפיס ולא מיקרי דבר הנדור ועיין טוש"ע (סי' רט"ו) וכן נמי אם אמר ביוה"כ אם התפיס בהם דבר אחר אין דעתו אלא בעיקר האיסור. ובמח"א הקשה הא בש"ס נדרים (דף י"א) לא מספקי להו רק בדבר דמעיקרא היה אסור והשתא שרי די"ל כיון דנדר דעתו אאיסור' דאל"כ לשתוק אבל היכא דשני איסורין עומדים ואסור משתיהן ומתפיס בו דבר אחר נימא דמשמעות הענין בדהשתא או משום דא"א מוציא דבריו לבטלה תדע דהא מייתי שם מהאומר כנותר דמיירי לאחר זריקה ודחי לה בעולה איירי דעדיין קאי איסור עולה ול"מ קאמר כו' קמ"ל דבאיסור עולה קא מתפיס אלמא אף למאי דסבר דבהשת' קא מתפיס ולא במעיקרו פשיטא ליה דכל שב' האיסורין עדיין תלוין ועומדי' איסור עולה ואיסור נותר והתפיס בדבר הנדור התפיס ועוד דמייתי שם מבכור ודחי לה דכ"ע לפני זריקת דמים ומאן דשרי עד שידור בדבר הנדור ומאן דאסר בכור נמי בדבר הנדור הוא שמצוה להקדישו וקשה סוף סוף תפשוט מינה דנהי דס"ל דבכור נמי מיקרי דבר הנדור כיון דמצוה להקדישו עדיין אמאי אסור נימא בדמעיקרא התפיס באיסור שהיה מקודם שהקדישו אלמא דכל מידי דאיסור ואיסורו ג"כ בנדר ואח"כ התפיס בו דבר אחר דעתו ע"ד הנדוד הוא עכ"ד. ותמהני שלא הביא דברי תוס' נדרים שם שכתבו לחלק בהך דנותר כיון דדבר האסור דהשתא לא חייל כי אם מכח קדושת דבר הנדור דמעיקרא עדיף לומר דתלינן בדבר האסור דמעיקרא עי"ש א"כ לעולם י"ל בקונם ע"ד האסור אף דחל מ"מ כיון דשני איסורין הן וחד לא אתי מכח חבירו י"ל דאין דעתו אלא בעיקר האיסור אולם על התוס' יקשה בהאי דבכור נימא ג"כ כיון דעיקר קדושתו בא מכח קדושת בכור בעצם נימא בעיקרו קא מתפיס וצריך לחלוק דקדושת בכור תלוי ביציאתו מרחם ובאו שניהם ביחד קדושת התורה וקדושתו

ברם בחידושי ריטב"א שבועות שם משמע דעיקר הטעם דאין דעתו אלא בעיקר האיסור הוא משום דהוא איסור לכל. ולפי"ז י"ל בכור כיון שגם הקדישו הוא איסור השוה לכל לכך דעתו על דבר הנדור. ולפי"ז יצא לנו באם אמר קונם על בשר נבלה לאסור עליו ועל כל העולם או ביוהכ"פ דאז נעשה האיסור שוה לכל ואדרבא הוסיף באיסורו לאסו' אף לחולה ולקטנים י"ל דמהני התפסה ודעתו על דבר הנדור אולם י"ל למ"ש הריטב"א דל"ה כמתפיס בדבר הנדור אף דחל הנדר ביוה"כ כי אמר יום זה עלי כיום הכפורים כיון דאיכא איסור חמור של תורה שהוא בכרת לכל אעפ"י שהוא ג"כ נדור ממנו מסתמ' לא תלי אלא בדבר האסור וא"כ י"ל דבכל אנפי אם הוא איסור תורה חמור יותר מנדר דנדר איתא בשאלה משא"כ איסור תורה לעולם חמור וי"ל אף כשאמר קונם נבילה זו על כל העולם מ"מ כשמתפיס נדר אחר על נבלה תלי בהחמור שבו שאסרה התורה וצ"ע

ועיין רמב"ן פ"ג דשבועות במלחמות דכ' דמ"ש בגמר' כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסור נדר וכי מתפיס קאי עלי' בלא יחל לאו למימרא דאי מדאורייתא כגון ביוה"כ לא חל נדרא אבל כבר פירש רבינו גאון ז"ל דאי מדאורייתא אעיקרא היה מתפיס דהוא עצומו של יום דהוא דבר האיסור ולא תפיס ביה נדרא עכ"ל משמע דדוקא אם אמר הריני כיום דאז אעיקרא מתפיס דהוא עצומו של יום אף דליכא רק איסור גברא מ"מ עכ"פ עצומו של יום הוא האיסור אבל אם אמר קונם על חתיכה נבלה ומתפיס ע"ז אח"כ דבר אחר י"ל דהוי כמתפיס בנדר ובפרט לדעת רמב"ן דפוסק דבהשתא קא מתפיס כמו שמבואר בר"ן רפ"ב דשבועות. אולם אף אם נאמר דגם בקונם על נבלה אין דעתו להתפיס רק על עיקר האיסור וכמ"ש הטור (סי' רט"ו)היינו כיון דנבילה איסור ברור של תורה ולכל מ"מ י"ל בהאיבעיא דאי בעיקרו קא מתפיס או בדהשתא דבהשתא מתפיס. ולא אבין דברי ב"י(סי' ר"ד) דכתב דעת רמב"ם דבעיקרו מתפיס וכ' וכן פסק רבינו (סי' רט"ו) הא טובא יש לחלק וי"ל אף אם המתפיס דבר בדבר אזלינן בתר השתא מ"מ באוסר ע"ע בשר נבילה והתפיס בו הוי מתפיס בדבר האסור ועיין רדב"ז (ח"ג סי' תי"ג)

ואם מתפיס בשבועה לדעת הרי"ף אף איסור לאו ליכא ולדעת הר"י מיגאש ורמב"ם איסורא איכא וכן פסק בש"ע (סי' רל"ט) ואם שמע חבירו שנשבע ואמר אני כמותך כתב הטור שם דהוי שבועה גמורה ולדעת הרמב"ם בשניהם אינו אלא לאיסור והמחבר בש"ע סתם ומתחל' כתב (סעיף ט) דמתפיס בשבועה בככר איסור' מיהא איכא ואח"כ (סעיף יוד) במתפיס בגברא כשאמר ואני כמותך ה"ה אסור והוי כמו זו ואצ"ל זו דבמתפיס בגברא דעת הטור דהוי שבועה גמורה ובאמת בדברי הרא"ש אינו מבואר ובפ"ג דשבועות (סי' ט') משמע דרק במתפיס על הככר אינו חל שאין שם איסור על הככר משמע דמתפיס בגברא הוי התפסה מעליא. עוד כ' שם הרא"ש אבל אם אמר אני נשבע ע"ז כמו שנשבעתי ע"ז ואין זה מתפיס בשבועה אלא לגמרי שבועה אחרת כיון שחזר ואמר אני נשבע ע"ז ול"מ הזכרת ככר הראשון אלא לענין זה שא"צ להזכיר עליו אכילה והא דלא חשיב חומר בנדרים שמתפיס בנדר נדר משא"כ בשבועות משום דל"ח אלא חומרות שבעיקרי נדרים. ומדלא מתרץ בפשיטות כמו שכתב הר"ן דלכך לא קתני חומר בנדרים משום דאיכא גווני התפסה דמהני גם בשבועות כשמתפיס אגברא משמע קצת דס"ל דלעולם ל"מ התפסה

והנה דברי הרא"ש כשאמר אני נשבע העתיק ג"כ הטור ויש לדקדק למה לא כתב רבותא יותר דאף אם לא הוציא שבועה מפיו כלל רק אמר כמו שנשבעתי על ככר זה כן זה משמע דזה ל"מ ול"ה במוציא שבועה מפיו ואינו דומה להא דמבואר נדרים (דף ט') כנדרי רשעים כו' ובשבועה וקאמר בש"ס הימנו בשבועה ודלמא דאכילנ' אמר רבא דאמר הימנו שלא אוכל מ"ד הא לא מפיק שבועה מפומיה קמ"ל הדין ופירש הרא"ש כיון דאמר כנדרי רשעים הוי כאלו אפיק שבועה מפומיה וה"נ נימא כיון דהזכיר כמו שנשבעתי על ככר זה כן זה נימא דהוי כאפיק שבועה י"ל דוקא כשאמר כנדרי רשעים עדיף והוי כאפיק שבוע'. וראיתי בס' מח"א דיני נדרי' (ס"ב) שכ' והיכא דאמר כמו שנשב' פלוני אני ג"כ זה ודאי אסור ול"ש למתפיס בשבועה דכיון דאמר כמו שנשבע פלוני ה"ז כמפיק שבועה מפיו והביא ראיה מהך דכנדרי רשעי' וקשה מדברי רא"ש וטור הנ"ל ובודאי אין הבדל בין אמר כמו שנשבע פלוני לבין אמר כמו שנשבעתי על ככר זה כן זה ואם כמו שנשב' פלוני הוי כאפיק שבועה מפיו כן נמי אם אמר כמו שנשבעתי על ככר זה כ"ז הוי כאפיק שבועה מפיו ולמה להו לומר כשאמר אני נשבע ע"ז וצ"ע

סי' ב' ואם נדר חבירו ואמר זה ואני כמותך כ' המח"א שם דהוי איפכא מן שבועה דאף אם במתפיס אגברא בשבועה מהני בנדר א"ז נדר דאיסורא לא רמיא אגברא אלא אחפצא והא דכ' הטור (סרכ"ט) שמע חבירו שנדר ואמר ואני ה"ז אסור התם משום דהוי תוך כדי דבור ואדיבוריה קא מתפיס אבל אם אמר לאחר כד"ד ואני כמותך ל"א כלום דגופו אינו אסור והא דכתב הטור (סי' רל"ט) לגבי שבועה כשאמר ואני כמותך הוי שבועה משמע דבנדר אם שמע חבירו ואמר ואני כמותך כיון דאיסורא לא רמיא אגברא אלא אחפצא ל"ה כלום אף אם אמר תוכד"ד (ובסי' רכ"ט) איירי בשלא אמר כמותך רק ואני בלבד קאמר וה"ק כמו שאתה נודר אני ג"כ וגבי שבועה ואני כמותך לחידושא נקטי'. ולא אדע מניין לו לחדש דבנדר ל"מ התפסה בגברא הא אף דנדר איסור חפצא הוא מ"מ לא ימלט ג"כ דאיסור גברא הוא ואקרקפתי דגבר' שלא יעבור על בל יחל וכן מבואר להדיא בר"ן נדרים (דף ח"י) דמה"ט אין שבועה חל על נדר אף דנדר חל על שבועה משום דאתוסף איסור חפצא אבל שבועה על נדר לא אתוסף כלל דשבועה ל"ה רק איסור גברא ונדר הוי נמי איסור גברא וא"כ אם מתפיס בגברא למה לא יהני ומהראוי לומר דמתורת יד מהני ולהסוברי' דבשבועה ל"מ כלל התפסה אף בגבר' רק בנדר י"ל דבנדר לא מהני שמתפיס בגברא דלא התפיס על החפץ אבל להסוברים דמהני התפסה אף בשבועה בגברא מהראוי לומר דבנדר ג"כ מהני במתפיס בגברא ועיין רמב"ם (רפ"ג) דנדרים שכתב המתפיס בשבועה פטור ובנדרים חייב כו' כיצד המתפיס בנדרים חייב שמע חבירו שנדר ואמר ואני כמותך בתוכד"ד ה"ז אסור במה שנאסר בו חבירו הרי דל"מ התפסה בגברא רק בתוכד"ד דמתפיס דבוריה היינו לחייבו ל"מ אבל מ"מ לענין איסור י"ל דלא גרע לגבי שבועה דמהני לאיסור במתפיס בגברא כן נמי לענין נדר דעכ"פ איסור גברא הוי ג"כ ועי"ש במל"מ דכתב לתמוה למה כשאמר אני כמותך בעינן תוכד"ד והאריך שם ודבריו תמוהין דוקא בנזיר מהני התפסה דגברא דחל הקדושה עליו וכן במתפיס על החפץ בנדר אבל בנדר במתפיס בגברא