אמרי בינה יורה דעה רה

וראיתי בכו"פ (סי' ק"י) דפשיטא ליה דבס' דרוסה הוי ס' במקום חזקת איסור וכתב בהא דהרמ"א בת"ת הביא ראיה דהכריע בהרשב"א מהא דהתיר ר"ת ס' דרוסה שנתערב באחרת דהוי ס"ס אף דאתחזק איסורא ובהמה בחיה בחזקת איסור עומדת וע"ז כל האחרונים והמ"ב השיגו דכי בהמה בחזקת איסור עומדת דטריפות אדרבה היא בחזקת כשרות רק בחזקת איסור לאבר מן החי דהבהמה חיה ולכך אסרינן בס' שחיט' דאם אין כאן שחיטה חזקת אבמה"ח במקומו אבל דרוסה זו מה טיבה לאבר מה"ח דלענין טריפות לא אתחזק וכ' דלא זכה להבין דבריהם דהא אף הם מודים אם יש כאן ס' בסימנין הוי חזקת איסור דאם יארע להם פסול אין כאן שחיטה וחזר לחזקת אבמה"ח במקומו וא"כ דרוסה גם הסימנין בכלל ספק אולי נדרסו ונקבו עד שאמרו אין בדיקה לדרוסה בבהמה דדלמא במקום דרוסה קשחט וס' דרוסה הו"ל ס' אלו ניקב הושט ואין לך ס' בשחיטה כזו והרי איתחזק איסורא אבמה"ח וש"מ בכל הספקות אפילו בשחיטה ובסימנים מהני ס"ס אף דאיתחזק איסורא עי"ש ובא"ד במה שבא עי"ז לדון דס' נקב ל"ה ס' במעשה המכשיר ועכ"פ ברור להם דדרוסה אף אם עדיין לא ניקב הושט רק הארס מחלחל הוי כמו נקב ממש דל"מ ביה השחיטה לטהר מידי נבילה ולפנינו מבואר דלא כן הוא דכ"ז שלא ניקב הושט אף דסופו לנקוב השחיטה מטהר מידי נבילה. ומ"מ יש מקום לדברי הכו"פ היכא דיש להסתפק דלמא כבר אינקב הושט דבזה הוי נבילה אבל אם עדיין לא ניקב רק הס' על הארס בזה דפשיט' ליה בכמה דוכתי דג"כ אין השחיטה מטהרה מידי נבילה לענ"ד מבואר מדברי רמב"ם הנ"ל שלא כן הוא

ועיין כו"פ (סי' ל"ג ס"ק י"ד) דמבואר מדבריו דבישב קוץ הוי ספק בשחיטה וע"ז לא היה קושית תוס' חולין (דף מ"ג) דנימא נשחטה הותרה דהוי ס' בשחיטה רק על ס' דרוסה ודבריו סותרין דברי עצמו למ"ש (סי' ק"י) וכבר' השיגו עליו בזה אולם למה שביאר בעצמו (סי' נ') דקושית התוס' היה על רבה דסובר אף בנולד ריעותא מחיים אזלינן בתר חזקה וסובר לאסור ס' דרוסה מדקאמ' ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים א"כ י"ל דקושית תוס' ל"ה רק למה חוששין לס' דרוסה בעוף דיכול לשחוט הקנה ולבדוק הושט ולמה צריך לבדוק השאר וע"ז כתבו דדרוסה שכיח ובסי' ק"י קאי על בהמה דצריך לשחוט השני סימנים וגם דמשמע דמטעם ס"ס א"צ לבדוק כלל וע"ז כתב הא הוי אתחזק איסורא. אולם למ"ש כל דבריו תמוהין דמבואר דכל דלא ניקב ממש עדיין רק סופו לנקוב ל"ה נבילה. שוב הראהו לי שכבר קדמני בס' באר יצחק בזה דל"ה נבילה רק בניקב ממש ומ"מ' משנה לא זזה ממקומה

סי' ג' עוד שם שני עורות יש לושט כו' נקבו שניהם אסור' ואפילו עלה בו קרום ונסתם ואפילו ניקבו זה שלא כנגד זה כו' דאפשר דמתרמי אהדדי. ויש להתבונן בדברי המחבר למה שינה הסדר מד' הטור דפרט מקודם הדין דניקב זה שלא כנגד זה דטריפ' ואח"כ כתב דל"מ סתימה מקרום וכן הוא בש"ס חולין וברמב"ם והמחבר בש"ע הזכיר דין קרום שעלה דל"מ סתימה. ואח"כ כ' הדין דניקב זה שלא כנגד זה מרוח אחת. וראיתי בפ"מ במ"ז דכ' לחקור אם הוא ודאי טריפה או ס' וכ' דאם אין רחוקין הרבה הוי ס' דאורייתא ולא ודאי מדכ' המחבר דאפשר דמתרמי אהדדי משמע דל"ה רק ס' ונ"מ לס"ס. ולא משמע כן ברמב"ם (פ"ג) משחיטה דכ' ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה נבילה משמע דהוי ודאי נבילה וכן מסתבר דהא דקאמר בש"ס זימנין דמהנדזין בהדי הדדי וברש"י דמיתרמי דמכווני אהדדי משמע כיון דיש ריעותא אם מתרמי אהדדי שוב הוי ודאי אסורה. ומובן בזה לשון האלפסי שהוסיף דברים וז"ל ואם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה טריפה דזמנין דמתח לי' ומתרמי להו אהדדי והו"ל כנקב ואסור ולמה הוסיף ג' תיבות האלו והו"ל כנקב ואסור א"ו דקמ"ל אע"ג דלאו ודאי דמתרמי להו אהדדי רק זמנין מ"מ ל"ה ס' טריפה רק ודאי טריפה לכך כתב והו"ל כנקב ואסור להורות כיון דיש בו ריעותא הזאת הו"ל כניקב ממש זה כנגד זה ואסור. ועיין תשובת רשב"א (סי' צ"ח) בטריפה דיתרת שכך קבל משה מסיני שיתרת כנטול וכל שאלו ינטל אינו חי יב"ח אפילו מעתה שלא נטול טריפה כאלו נטול אעפ"י שהוא מרבה כחול ימים ביתרונו וכן בחסר רגל אפילו חיה טריפה שאילו לא נולדה כן אלא שלימה וניטל רגלה לא חיתה אף עכשיו טריפה עיי"ש הרי דאף משום ריעותא וחלישת החיות כזה שאם ינטל הוי ודאי טריפה עכשיו כן נמי בזה אף דהללמ"ס נאמרה בכללות דניקב טריפ' מ"מ כיון דחכז"ל אמרו דאף זה שלא כנגד זה בושט כיון דאכלה בי' ופעיא בי' טריפה זמנין דמהנדזין אהדדי הוי בכלל דניקב טריפה כיון דאפשר דיתרמי אהדדי קליש חיותיה והוי ודאי טריפה. אפילו יחיה שנים רבות

וממילא מה שהוליד מזה הפ"מ באם בפנימי יש קרום מחמת מכה י"ל דהוי ס"ס דדלמא באותה שעה שנעשה הקרום היה החיצון קיים א"כ ל"ה קרום מחמת מכה דכשר היה באותו שעה ואין סופו לסתור ואת"ל לא העלה אז דלמא לא איתרמי אהדדי כיון דאינם סמוכים זה נגד זה ל"ה אלא ס'. ולמ"ש ז"א דאם היו שניהם נקובים והיה אפשר דמתרמי אהדדי הוי שוב ודאי טריפה וכן מבואר מדברי הפלתי דכ' בדעת רמב"ם דע"כ מה שנעשה נבילה מחיים ע"כ הטעם דכבר גבר החולשא כאלו כבר מתה זה לא יתכן בניקב זה שלא כנגד זה דמגין א' על הב' רק הואיל דמזדמן אהדדי אסורה דיהיה נבילה דהא כ"ז שלא יזדמן אין כאן תכלית החולשא שיקרא נבילה כאלו מתה דהא אם יתקיים כ"כ ולא יזדמנו ה"ה כשר לגמרי ובשביל שהתורה אסרה הואיל שסופו להזדמן אין כאן תכלית החולשא שיהיה נבילה ודי שיהיה טריפה אבל אי אמרינן דרק שאין השחיטה מועיל זה יתכן אף בזו סוף כל סוף אסרה התורה הואיל ויזדמנו אהדדי ופסול בשחיטה ואין שחיט' מועיל וכששחט הוי נבילה כאלו נוחר הסימנים מבואר להדיא בדבריו דהוי ודאי נבילה. ואולי בשביל זה הורה לנו הטור והרמב"ם דקרום שעלה ל"מ לסתום אחר הדין דניקב זה שלא כנגד זה להורות דגם בזה ל"מ סתימה. ואפשר דהא דקאמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו כלו' אתי להשמיענו זאת דאף אם ניקב זה בלא זה כשר וא"כ יש לו הגנ' אם אינו זה כנגד זה ורק משום זמנין דמתרמי אהדדי פסלינן א"כ אם יש באחד מהן קרום י"ל דעדיף מניקב אבר אחר דאינו סתימה קמ"ל דגם בושט באיזה אופן שיש הקרום אינו קרום כיון שסופו לסתור והוי כנקוב וטריפה ודאי

והיכא דנמצא קוץ תחוב בושט מבפני' דעת המחבר דאסור" דחיישינן שמא ניקב הושט והבריא ונתרפא ואינו ניכר והרמ"א הביא יש מכשירין דל"ח שמא הבריא והוא דעת ראב"ן המובא ברא"ש וכבר הקשה הרא"ש הא בש"ס פריך מ"ש מס' דרוסה ומשני קסבר עולא א"ח לס' דרוסה וא"כ לדידן דחוששין לס' דרוסה למה לא חיישינן לשמא הבריא. וי"ל דהא רש"י פירש שני פירושים על שמא הבריא או דהיינו נקוב היה מבחוץ ונתרפא והו"ל קרום שעלה מחמת מכה או והבריא לשון ניקב והיינו דאין לה בדיקה מבחוץ אף במקום ידוע ובהא דפריך הש"ס מ"ש מס' דרוסה פירש"י דשם מצרכינן ליה בדיקה והכא לא אפשר דנקב במשהו בעור חיצון לא מינכר והקשה הרשב"א למה פירש רש"י בזה עפ"י לשון השני

אולם נראה דהא מבואר שיטות רש"י קידושין (דף ע"ט) דחזק' דהשת' מילתא היא ובקידשה אביה בדרך וקידשה היא עצמה בעיר ביומא דמישלם שית סובר רב ה"ה בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפר' נמי בוגרת וקאמר בש"ס שם מי נימא העמיד גוף על חזקתו ופירש רש"י ותהוי נערה יומא דמישלם שית ואין בה לא חזקת נערות ולא חזק' בוגרת שהיום היא עומדת להשתנות ועי"ש בתוס' דרגילות הן לבא מצפרא: אולם דעת רש"י דחזקה דהשתא אם אינו סותר לחזקה דמעיקרא מלתא היא ואמרינן להחזיק בתר שעת מציאתן ועיין ס' ש"ש (ש"ג פט"ז) ואם כן אם נאמר דהחשש שמא הבריא אינו נקב דע"ז יש לו בדיקה במקום ידוע רק היינו שמא נתרפא והוי קרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום לא מקשי הש"ס מידי מ"ש מס' דרוסה דבשלמא שם לכך צריך בדיקה הואיל דאיתרע ודרוסה שכיח אבל כאן הוא מסייע חזקה דהשתא עוד לחזקה דמעיקרא דנאמר כמו שהיתה שלימה בלא נקב כן גם עכשיו רואין שלם ויפה מבלי נקב ובאנו לחוש ולומר דהעור השלם נתרקב אח"כ ונעש' מחדש קרום מחמת מכה בזה שייך חזקה דהשתא כמו שהעור הזה הוא השתא כ"כ היה בתולדה ולכך פירש"י דקושית הש"ס היה ללשון והבריא דניקב ואינו ניכר. אולם דעת הראב"ן וסייעתו דיש בדיקה לנקב במקו' ידוע רק החשש הוא לשמא הבריא היינו דעלה קרום מחמת מכה והא דפריך הש"ס מ"ש מס' דרוסה היינו אליבא דשמואל דסובר חוששין לס' דרוסה ושמואל סובר שם בקידושין דחוששין לקידושי שניהם וע"כ דסובר דלא אזלינן בתר חזקה דהשתא ולדידיה ניחוש בישב קוץ ג"כ לשמא הברי' ונעשה קרום מחמת מכה כיון דריעות' לפנינו וחזקה דהשתא לאו מלתא הוא ומתרץ הש"ס דקסבר עולא אין חוששין לס' דרוס' היינו אם תאמ' דס"ל כשמואל דחזקה דהשתא לאו מילתא הוא אבל אליבא דידן דפסקינן שם כרב דאזלינן בתר השתא ה"נ ל"ח לשמא נתרפא ואזלינן בתר השתא כמו שהעור הוא שלם עכשיו לפנינו כן היה מעול' ומסייע לחזק' דמעיקר' ודעת הפוסקים דלא כעולא וחוששין אף לשמא נתרפ' ע"כ דזה הוי שכיח דנוקב אף עור השני ול"מ בזה חזקה דהשתא. ועיין פלתי דהקשה מה מועיל בעוף המלוכלך בדם דבודק הקנה הא יש לחוש דניקב החיצון דוש' ואין לו בדיקה וגם פנימי ניקב ונתרפא עיי"ש ולמ"ש דוקא היכא דראינו בפנינו נקב בפנימי ל"מ חזקה דהשתא מעור החצון אבל בלא ראינו נקב ל"ח לנתרפא ומהני חזקה דהשתא בצירוף חזקה דמעיקרא. והפלתי תירץ דדוקא בישב קוץ דלא ידענו כמה זמן נתחב שם ונתרפא אבל בעובדא דאווזא דמסמס דמא שהורה לפנינו ונשחט אי אפשר בזמן קטן שיתרפא כמ"ש תוס' שבת (דף ל"ו) וכ' לישב בזה קושית הר"ר אלחנן על ריב"א בתוס' חולין (דף כ"ח) דאי יש לושט בדיקה מנקב מאי פריך בש"ס לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכל בשרא דלמא במקום נקב שחט נימא דהוי אכל ע"י בדיקה דהא לריב"א עכ"פ חוששין לנתרפא מזמן עבר א"כ שפיר פריך אולי היה נקב ונתרפא דחיישינן למיעוטא. ולמ"ש זה אינו עולה בישוב קושית ר' אלחנן דלחוש דהיה נקב מזמן ונתרפא יש לנגד זה חזק' דהשתא ור"מ מודה דאזלינן בתר רובא וחזקה ועיין פלתי(סי' ל"א ס"ק ב') דעמד