אמרי בינה אורח חיים ג

הקדמה

הקדמת והתנצלות המחבר בשפת אמת מדבר לפני צורב וחבר אשר עליו עבר

יתברך הבורא וישתבח האדון כל אשר הוא יתן העוז לעמו (א) **((א) ומה שאמר הכתוב בלשון עתיד כי אמרו במכילתא פ' יתרו בשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם שנא' ובהיכלו כולו אומר כבוד באותה שעה נתקבצו כל מלכי אוה"ע אצל בלעם הרשע אמרו לו בלעם שמא המעשה זו עושה לנו כמו שעשה לדור המבול שנאמר ה' למבול ישב, אמר להם שוטים שבעולם כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא מבול של אש מביא, אמר להם אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו שנאמר ה' עוז לעמו יתן, כיון ששמעו מפיו הדבר הזה, ענו כולם ואמרו אח"כ ה' יברך את עמו בשלום ופנו כולם והלכו להם כי חשבו אוה"ע שהקב"ה יחריב העולם הטבעי כמו שהחריב ע"י המבול לשנות טבע הארץ כן חשבו שבקבלת התורה יתוקן כל העולם ע"פ הנהגת התורה ויתחדש העולם בטובו, ע"ד שאמרו רז"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, היינו שיחריב הנהגות הטבע ויאיר אח"כ נתיב הנהגה אלהית אשר עין בעין נראה השגחתו והנהגתו הנפלאה לכן אמרו שמא מבול של אש מביא ע"ד כה דברי כאש נאם ה' שיאיר אור התורה על חשכת העולם ויושביה כולם, ובלעם השיב שלא כן הוא אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו ורק להעם אשר בחר בו כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד ויעקב חבל נחלתו שהמה מסוגלים לקבל התורה אבל הוא רק נותן וצריך הכנה לקבל שנאמר ה' עוז שהוא הכח בלתי מוגבל המכונה בשם עוז לעמו יתן על העתיד ועוז הוא פנימיות חכמת התורה כמבואר זוהר יתרו חמינא בחלמא חד ספרא דאגדתא דאחיזו קמאי הוה כתיב ביה חכמה ותפארת במקדשו חכמה לעילא תפארת לתתא ופירש הגר"א ז"ל עו הוא חכמה כמ"ש ברקיע עוזו שהוא ממ"ס כו' החכמה תעוז לחכם גם חכמה עם ד' אותיות גי' עז. וענו ואמרו כי צריך לזה שה' יברך את עמו בשלום ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, ויש לנו עוד זמן להמתין עד שיקבלו ברכה הזאת שישלימו יחד בכל עת ופנו כולם והלכו להם כי אין להם לדאוג עד כי יתייחדו וישלימו כולם יחד בתמידות, ובזוהר ואתחנן דרש כל קרא במאמר יעקב לרועים הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה על קבוץ גליות השקו הצאן ולכו רעו השתדלו באורייתא ותשובת הרועים ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים, היינו שיתאחדו ויחברו יחד באחדות גמור ואז וגללו את האבן הוא יצה"ר [שיחזקאל קראו אבן] מעל פי הבאר שהתורה פיה פתוחה להשפיע לכ"א מישראל רק האבן צריך לגלול:

)** ילמד אותם הוד דרכיו ותפארת נצח הנחילם יתגדל ויתקדש שמו הגדול מרומם על כל ברכה ותהלה, כי תורה צוה לנו משה מורשה אף לקהלת יעקב חבל נחלתו, ונתן לנו את תורתו כמאמר כי לקח טוב נתתי לכם, וחיי עולם נטע בתוכנו (ב) **((ב) כי כל חיות העולמות עליונים ותחתונים יתנהגו ע"פ תוה"ק והיא המיישרת לאדם הדרך לילך בו לקרב אל ה' כמו שאמר מרע"ה ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ואמרו ז"ל (אבות פ"ו) בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב וכו' ואומר והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת"ת וכל מי שעוסק בת"ת ה"ז מתעלה שנאמר וממדבר מתנה כו'. הבת קול הוא ההתעוררות אשר תמיד מתעורר מקולות אשר שמענו בסיני ודבר אלהינו יקום לעולם ומכרזת ואומרת ללמדם כי אוי להם לבריות מעלבונה כמאמר הזוה"ק פ' ויקרא ע"פ או הודע אליו חטאתו הודע אליו מסטרא דמאן או ידע חטאתו מבעי ליה מהו הודע אליו אלא קוב"ה פקיד לכנסת ישראל לאודעא לי' לב"נ ההוא חובא דהוא חב ובמאי אודע ליה בדינ' כו' בשעתא דב"נ חב קמי קוב"ה ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמי מאריה ואשדי ליה בתר כתפיה נשמתיה ממש סלקא ואסהידת קמי קוב"ה כדין פקיד מלכא לכנס"י ואמר או הודע אליו חטאתו אושיט דינך עליה ואודע ליה חוביה כו' ומאן דקאים בלילה למלעי באורייתא אורייתא קא מודעה ליה חוביה ולא באורח דינא אלא כאמא דאודעה לברא במלה רכיך והוא לא אנשי ליה ותב בתיובתא קמי מאריה, הרי דע"י עמל התורה מרויח שההתעוררות לתשובה לתקן חטאיו הוא ע"י התוה"ק במלה רכיך ולא ע"י הושטת הדינים לכך אמר אוי להם לבריות מעלבונה כיון שאינו עוסק בה נקרא נזוף ומרוחק מהתעוררות ע"י התורה ובהכרח לאודע לי' בדינא ואמר שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה שיסורין בדלין ממנו וכמו שכתבו המפרשים. ע"פ והלוחות מעשה אלהים המה שלוחות הלב היצה"ר יושב בין שני מפתחי לב האדם והוא מעשי אלהים. והמכתב הוא תוה"ק מכתב אלהים הוא שרק זאת היא הרפאות תעלה כמ"ש המס"י בראתי יצה"ר בראתי תבלין שהרופא המסבב החולי יודע בעליל הרפואה לכך אין בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ויש לומר שעסק התורה הוא רק לתשלום החסרון אבל לזכות עי"ז למעלה יתירה לא יזכה רק בפעולת המצות ומעשי האברים בלבד אמר שלא כן הוא וכל העוסק בתורה ה"ז מתעלה שזוכה עי"ז לחיי עולם הנצחי ובזה יוכל להשלים חוקו וילך מעלה מעלה. וכמאמר ירושלמי וכל חפציך לא ישוו בה אפילו חפצי שמים:

)** וכל אחד מישראל קבל חלקו מסיני איש איש כפי ברכתו אשר ברך אותו האל הטוב כפי תכונת נשמתו שע"י יתחדש חדשים לבקרים בכל דור ודור חידושין דאורייתא, (ג) **((ג) כי אמרו חז"ל בסנהדרין במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי והכונה כי קרה לתוה"ק בלוחות הראשונות כאשר הי' בבריאת העולמות שנשברו הכלים והאורות הלכו למעלה ואח"כ נתקנו ורשימת האורות שנשארו בהכלים יתלקטו בכל דור ודור, וזאת עיקר העבודה להעלות הברורים ולברור האוכל מן הפסולת וישראל המה סגולה מכל העמים שע"י יתבררו ויתלבנו כל הניצוצות הקדושות ולא גלו ישראל אלא לספח אליהם גרים כנודע מהאר"י ז"ל, כן הלוחות הראשונות נחצבו ממקום גבוה כמבואר בזוהר פ' יתרו ממה איתעבידו, תאנא מההוא טלא עילאה דנגיד מעתיקא קדישא וכד נגיד ואתמשך כו' נטל קוב"ה תרין כפורי מנייהו ואתגלידו ואתעבידו תרין אבנין יקירין נשב בהו ואתפשטו לתרין לוחין, הה"ד מעשי אלהים המה והמכתב כו' כמ"ד כתובים באצבע אלהים, ואח"כ כשירד מרע"ה האותיות פרחו באויר ועלו למעלה ומרע"ה שברם תחת ההר ונשארו אורות עליונות אשר בכל דור ודור יתלקטו ויצטרפו ויתלבנו להנות מזיום ונגזר בכל דור ודור מאת ה' את אשר כל צורב ות"ח יזכה כפי תכונתו להעלות במצודתו ולהקריב לפני ה'. וע"ז אמר המקונן במחשכים הושיבני פ' במה שאין הלכה ברורה שזה הוא בפלפולא דתלמוד בבלי. הסיבה לזה הוא כמתי עולם שכמו שקרה למתי עולם אשר הקב"ה מחייה המתים ובכל יום ויום ע"י עבודת עמו ונחלתו מעלים הברורים כן הוא לאורות תוה"ק)** ורוח הוא באנוש והבוית"ש הטביע ענין אלהי תשוקה נמרצה לכל איש במלאכתו אשר הוא עושה לבל יטמין בחובו ולא לו לבדו יהי' ולא לזרים אתו ונתן לו תשוקה עזה להודיע קבל כל אחיו מחשבותיו ותחבולותיו ק"ו ב"ב של ק"ו בלמודי ה' התוה"ק הארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים וכל ההוגה בה ימצא בה טעם חדש ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו לברר הברורים, וכל הרוצה ליטול ולזכות יבא ויטול וימצא חלקו אשר קבל מסיני כמאמר רז"ל יגעת מצאת תאמין, ואין בזה שום התפארות כי חידש איזה דבר מדעתו, כי אין כל חדש תחת השמש ורק מה שהיה הוא שיהי', [וכבר המליצו במאמר דהע"ה באמרו שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב כי הנשלל והנאבד מן האדם את אשר הי' לו ואחרי השתדלותו ויגיעתו אם יחפש וימצא הוא שמח וזה נדר ששון אם נחזר לו מה שנשלל ממנו וע"ז נאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי אצל החתן הוא גדר מציאה ע"ד מצא אשה כי מאיש לוקחה זאת ומקבל בהחזרה אבידתו כמאמרם ז"ל משל לבעל האבידה, והאשה בית בעלה זכתה בדבר חדש אליה הוא גדר שמחה, כן ה' ישיש עלינו כאשר נשוב אליו וימצא אבידתו ע"ד מאמרם ז"ל ג' מציאות מצא הקב"ה אברהם דוד ישראל כמובן, ועמו ונחלתו הוא אה"ק כ"כ ימצא בהחזרה הנשלל מאתם בחזרת הקדושה ועוד שבעתים יתוסף כי יעשה ה' חדשות וע"ז אמר מהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול ששון שיקבלו בהחזרה הנשלל והנאבד מאתם, וקול שמחה בהחדשות אשר יעשה ה' בארץ כמו קול חתן וקול כלה] ובהמצאו אבידתו אין