אמרי בינה חושן משפט צה

וגם מלקות אינם חייבין דל"ש בזה ל"ת ברעיך דהא לא העידו כלל על רעהו להפסידו בשום דבר וע"כ דל"ב בזה יכול להזימן עכ"ד וג"כ מוקשה הוא חדא אם אינם עוברים כלל על לא תענה למה נאמנים נגד הראשונים להכחישן כיון דתרי לגבי תרי נינהו ונתקבל עדותן של הראשונים מטעם חזקת כשרות שלהן דכשרין הן ולא יעברו על לא תענה ברעיך עד שקר ואם המכחישין אינם עוברים על ל"ת א"כ עדיף חזקתן של הראשונים ובאיזה כח יכולין להכחישן כיון דלאו תורת עדות עליהן ואינם עוברין על לא תענה אלא ודאי כיון דלדבריהם העידו הראשונים בשקר ועברו על לא תענה ופסולין המה אף דקיי"ל כר"ה זו באה בפ"ע ומעידה מ"מ כיון דאחד מכת זו וא' מכת זו פסולין להעיד הרשיעו לפסול אותן לאיזה אופן עוברי' על לא תענה ברעיך ועוד כיון דע"י עדותן רצי לבטל המצוה מן הב"ד לקיים ובערת הרעה אין רשעות גדול מזה ובודאי עברו על לא תענה ברעיך שהעידו שהב"ד פטורין ואינם חייבין במצות ביעור וכיפור הארץ בדם שופכו. הדרן לדברינו דודאי נראה דהיכא דהעידו לפסול לאדם והוזמו דלוקין ועברו על לאו דלא תענה להרשיעו וא"כ י"ל אף אם העידו על טריפה שהרג דלא מקבלין עדותן להרגו מ"מ כשהוזמו חייבין מלקות דזממו לפסלו: אך יש לדון דכיון דא"נ שיהרג ע"י עדותן הואיל דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן ומלקות לגבי מיתה לא מתקיים בזה דין הזמה ועדותן בטילה ממילא נתבטל מכל וכל אף שלא לפסלו מטעם דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו בעדים הקרובי' ורחוקים לזה דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמו"ש ראב"ד הטעם משום דכתיב עפ"י ב' או ג' עדים יקום דבר דבעינן מגזה"כ לקיים כל הדבר ולא החצי כמבואר ברא"ש (סוף פ"א) דמכות

אולם יש לדון בזה דהא מבואר סנהדרין (דף פ"א ע"ב) ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה כו' וקאמר בש"ס מנא ידעינן ואמר רב בעדות מיוחדת ושמואל אמר שלא בהתרא' ור"ח אמר אבימי כגון דאיתכחש בבדיקות ולא אתכחש בחקירות ועיי"ש ברש"י והרמב"ם פסק ככל האופנים [ובפירוש המשנה שם יש ע"כ ט"ס דקאמר אף באם אתכחש בחקירות וז"א דכן מבואר בש"ס ולא אתכחש בחקירות וכן פסק הרמב"ם בהלכותיו. ומזה ראיה למ"ש לעיל (סי' א') לחלק בין חקירות לבדיקות דחקירות תליא בהזמה ויש ריעותא בגוף כח העדים לדעת אם אמת יהגה חיכם לכן אף להכניסו לכיפה א"נ משא"כ בבדיקות דרק מצד גזה"כ וחק התורה לבטל עדותן ומיהו עדות אמת הוא וכמו"ש רש"י] וק' לכאורה נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דנתבטל לענין להמית אותו במיתת ב"ד הראוי לו או מטעם דהוי עדות מיוחדת דגזה"כ הוא לא יומת ע"פ ע"א. או מטעם דהוי שלא בהתרא' או מטע' דלא נמצא נכון הדבר ואתכחשו בבדיקות יתבטל ג"כ לענין להכניסו לכיפה ואף דדבר זה לא נאמר רק ברציחה וחומר דשפיכת דמים והלכה למ"ס הוא כמו שכתב הרמב"ם בפה"מ ובהל' רוצח. מ"מ אף דרק הלמ"ס הוא ברציחה למסור להב"ד להכניסו לכיפה ולא בעניני חייבי מיתת ב"ד מצד איסורים אחרים. עכ"פ נלמוד מזה דמקיימינן מן העדים מה דנוכל לקיים ולא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ובאמת כלל הזה דיקום דבר לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מחזקינן אף בעדות דיני נפשות דרציחה

וע"כ נראה ללמוד מזה דע"כ לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בעלה כולה רק היכא דהריעותא והחסרון הוא בהגדות העדות כמו קרובים לזה ורחוקים לזה דנתבטל דבר מהגדות עדותן דגזה"כ הוא לגבי קרובים לומר דהוי כלא הגידו והעידו דהא דקרובים פסולין להעיד לאו מטעם משקר הוא רק גזה"כ הוא אף משה ואהרן כמבואר ש"ס ב"ב (דף קנ"ט) ואף דבממון לא אברא סהדי אלא לשקרא כמבואר קידושין (דף ס"ה) והעיקר הוא לדעת אמיתת הענין ע"כ גזה"כ הא דקרובים א"נ הוא שיהא עדותם כאלו לא הגידו וממילא לא נודע אמיתת הענין וכן כתב בס' בית מאיר (סי' י"ז) וכיון דהעידו לקרובים ולרחוקים לא נוכל לחלק דבורם ולקיים חצי דבר. משא"כ היכא דמחזקינן לכל דבריהם רק שחסר תנאי בדבר שלא נמסר לב"ד כמו עדות מיוחדת באחד רוא' מחלון זה וא' רואה מחלון זה דמצד הסברא היינו למדין ממה דכתבה התורה עפ"י ב' או ג' עדים יקום דבר לדון ע"י עדותן רק גלי לן רחמנא לא יומת עפ"י ע"א שלא נמסר לב"ד הדבר עד שיהיו רואין שניהם כאחד כמבואר מכות (דף ח' ע"ב) מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה עיי"ש דמבואר דצריך לימוד לזה מטעם דסתמ' עפ"י ב' או ג' משמע דל"צ רק שיעידו שנים אף דלא ראו זה את זה בשעת מעשה וגלי לן הקרא דלא יומת ע"פ ע"א לפטרו אבל עדותן אמת אלא שאין מיתתו מסורה לב"ד וכמו שכ' רש"י סנהדרין שם לכן ל"א בזה עדות שבטלה מקצת בטלה כולה דלא נתבטל שום דבר מדבריהם רק התורה חסה בדנ"פ וגזרה שלא נמסר לב"ד

ובאמת יש לעיין אם עברו הב"ד והרגו לזה שחייב מיתה בעדות מיוחדת אם חייבין עליו די"ל דלא קאי עליו רק בלאו דלא יומת עפ"י ע"א ולא אהדריה לאיסורא קמא דמכה נפש מות יומת ודומה קצת למ"ש תוס' ביצה (דף י"ב) הטעם דנו"נ דאין קרובין ביו"ט משום דכתיב לכם ולא לגבוה ולא אהדריה קרא לאיסורא דדוקא לגבי גיזה דלא הותרה בפסולי המוקדשין כלל בהדיא והואיל ואישתכח סמך בהו לאיסורא מוקמינן לה באיסורא קמא אבל גבי יו"ט דאוכל נפש הותר והה"ד נדו"נ מטעם מתוך וכיון דהותרה בהדיא ל"א דאהדריה לאיסורא קמא דלמאי דאהדרי' אהדריה ולמאי דלא אהדריה קאי רק בעשה עיי"ש וה"נ דכוותיה כיון דכתבה התורה בהדיא ע"פ ב' או ג' עדים יקום דבר המשמעו' הוא לדון עפ"י בכל דבר רק לגבי עונשי מיתה גלי לן הקרא דלא יומת עפ"י עדות מיוחדת ומ"מ לא אהדריה לאיסורא קמא וליתא רק באזהרה אבל לא לחייב מיתה אם דנו עפ"י עדות מיוחדת ויש לחלק משם דמ"מ כיון דלא נמסרה לב"ד שוב הוי בכלל מכה נפש אבל מ"מ לא נוכל לומר בזה עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה כיון דבאמת מקיימינן כל הדבר רק שחסר תנאי שלא נמסר לב"ד וכן אם לא התרה בו דליכא שום ריעותא לגבי עדים וידענו אמיתת הדבר וקיום הדבר ע"י רק מצד אחר בא הפטור דלא ניתנה התרא' אלא להבחין בין שוגג למזיד וכן אם הי' הכחשה בבדיקות דרק מצד חק וגזה"כ הוא דכדי לחייבו מיתה בעינן נכון הדבר ואין זה נכון אבל אמיתת הדבר ידענו מן הגדתם לכן מה דנוכל לחייבו ע"פ עדותם מקבלים עדותם ומכניסין לכיפה כיון דרק מצד גזה"כ שחסר תנאי בדבר לא נמסר לב"ד ל"א בזה עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה כיון דלא בטל שום דבר מן עדותן שאפשר לדון ע"י משא"כ לגבי קרובים דע"כ מסלקינן כל עדותן מצד הקרובים והוי כלא העידו ולא נודע אמיתת הדבר לכן אמרינן בזה עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה. ועיין בעה"ת (שער ל"ח ח"ד) דפירש בש"ס (ב"ק דף מ"א ע"ב) אלא כשהמית אדם עפ"י ע"א היינו עדות מיוחדת דאחד ראה מחלון זה שהשור הרג את אדם ואחד ראה מחלון אחר והשור אינו נהרג דכמיתת בעלים כך מיתת השור והי' ס"ד דעכ"פ חצי כופר ישלם קמ"ל קרא דבעל השור נקי דתם אינו משלם כופר הרי דאף דהא בהא תליא מ"מ ל"א עדות שבטל מקצתה בטלה כולה וכיון דלא מקבלין עדותן להרוג השור ממילא לא נקבל לענין כופר זה ל"א כיון דאין רעותא בגוף העדים ועיין תשובת רע"א ז"ל (סי' ק"ה) כנראה דלא ראה אז דברי בעה"ת הנז'

ולפ"ז גם בנתבטל דבר מדבריהן בשביל דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן כמו בהעידו בטריפה שהרג הנפש ידענו באמת אמיתת הענין רק גזה"כ הוא לדון מיתה אי אפשר דבעינן לגבייהו דעדים שנוכל לקיים בהו דין הזמה ולא נוכל לקיים בשביל שמעידין על הטריפה ואין החסרון בעדותן ונכלל בהכתוב ע"פ שניים או ג' עדים יקום דבר רק מצד חק התורה דכתיב ועשיתם להם כאשר זמם דבעינן שיהיו ראוי' לקיים בהם כאשר זמם אבל אמיתת הענין ידענו לכן ל"א בזה עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה ומקבלין העדו' עכ"פ לפסלו. ואם מעידים על הטריפה שהרג בפני ב"ד של שלשה בזה ודאי נאמנים לפסלו ול"ש בזה עדות שבעלה מקצתה בטלה לכ"ע כיון דלגבי דין נפשות הוי כהעידו חוץ לב"ד דלקבלות עדות לדון דין נפשות בעי כ"ג כמבואר רמב"ן על התורה פ' שופטים ובכ"מ (פ"ד) הלכות עדות רק לפסלו די בפני שלשה ודאי ל"ש בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דלא נתבטל המקצת ודומה לזה מבואר בתומי' (סי' ל"ד ס"ק כ"ד) רק אף בהעידו בפני כ"ג יש מקום לומר דל"א בזה עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה כמ"ש

סי' ו מהך דסנהדרין הנ"ל דע"י עדות מיוחדת מכניסין אותו לכיפה מטעם שכתב רש"י דאמת הדבר הואיל דיש שני עדים רק שאין עדותן להמית נמסר לב"ד. נראה אם אחד ראה מחלון זה בא"א שזינתה ואחד ראה מחלון זה ולא ראו זא"ז כיון דידענו אמיתת הענין רק לב"ד לא נמסר ממילא אסורה על בעלה דלא נמסר לב"ד להרוג ע"ז אבל מ"מ כיון דידענו מהללמ"ס דמכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ עד שכריסו נבקעת מכ"ש דמוטל על הבעל לחוש לעצמו ולא לעשות נגד שני עדים מעשה באיסור וכן על הב"ד למנוע אותה ממנו. ובב"י ח"מ (סי' ל') הביא הפוסקים בזה אם נאסרת בעדות מיוחדת על שני מעשים. ובתשובת מהר"א ששון (סי' כ"ד) העלה להתיר אף אם ראו זה אחר זה. וכן אם אחד רואה מחלון זה וא' מזה ועיין נו"ב תנינא חלק אה"ע (סי' י"ג) ובנו"ב (סי' ע"ב) האריך בזה לאסור ואחד מן ראיותיו דאם יהיה פירוש התוספתא דראה אחד שנתייחד