אמרי בינה חושן משפט תעז

כן נמי בקידושין כיון דגלי קרא דאף שיש בעצם וגוף הקידושין איסור מ"מ אי עביד מהני כן נמי ממילא היכא דאיסור הוא מצד איסור הנאה אם אינו החסרון בכסף קידושין רק שהוא מצד דאסור בהנאה אמרינן אי עביד מהני כיון דגלי קרא אלא ודאי דאין הטעם מטעם דאי עביד לא מהני רק בעצם לא הוי ממון שיזכה בו

והנה לכאורה יש להבין בדעת רמ"א דבנדרה הנאה אם קדשה בשטר הוי קידושין ובב"ש ביאר הטעם כיון דאנן קיי"ל בגט כתבו על איסורי הנאה הוי גט אף באיסורי הנאה דאורייתא ודלא כירושלמי למה נאמר לחלק בין גט לקידושין. ויש להבין הא כמו דאם קדשה בכסף לא מהני ואף אם הותר הנדר אחר כך ונעקר למפרע לא מהני וכ' הרשב"א בתשובה כיון דלא הי' מהני בשעת נתינה הוי פקדון והיינו דאף לזכות אינה יכולה באיסורי הנאה וכדעת הרשב"א בכמה דוכתי אם כן מהראוי לומר אף בגט דאם כתבו על איסורי הנאה דכשר היינו אף דלא שייך זכי' באיסורי הנאה מ"מ מתגרשת בספר דברים הכתוב עליו מ"מ אם הוא דבר שאסור להאשה בהנאה ולבעלה מותר בהנאה מהראוי לומר דלא תהיה מגורשת כיון דנשאר שיור לבעל בגוף הגט והוי כמו במגרשה על מנת שהנייר שלי דלא מהני או מטעם שכ' רש"י גיטין (דף כ') דהוי כאותיות פורחת באויר או כמו שכתב הרמב"ם (פ"ח) מגירושין דאין זה כריתות כיון דיש להבעל זכות בגוף הגט אם כן בזה נמי אף דאינו אומר על מנת שהנייר שלי מ"מ כיון דממילא לית לה זכיה בדבר האסור לה בהנאה ולהבעל המגרש הוי ממון המותר נשאר זכייתו בהגט מהראוי לומר דלא תתגרש כיון דהוי כמו שיור בגוף הגט וכן לא תתקדש בו דכמו"כ בקדשה בשט' ואמר לה על מנת שהנייר שלי אינה מקודשת כמבוא' רמ"א (ס"ס ל"ב) וה"נ דכוותיה כיון דאסורה ליהנות בהשטר ולא שייך לה בזה קנין כיון שנדרה הנאה ממנו ונשאר זכות המקדש בהנייר. אולם אם נאמר כן כל אשה תוכל לידור הנאה מבעלה ומנכסיו הכי נאמר דאין ביד הבעל לגרשה בעל כרח' מדינא דגמרא כיון דלית לה זכיה בהנייר ונשאר זכות הבעל והוי כאומר על מנת שהנייר שלי ואף דבכ"ז יש כ"כ ביד הבעל לאסור בנדר גם על עצמו בקונם הנייר שהגט כתוב עליו ואף לדעת הסוברים לענין גט דדוקא כתבו על איסורי הנאה בדיעבד מתגרשת אבל לכתחילה אסור לכתוב לה הגט על איסורי הנאה ועיין תוס' גיטין (דף כ' ע"ב) ובגט פשוט (סי' קכ"ד) ולפי זה בגט אם האשה תאסר ע"ע בקונם אם נאמר דאינה מתגרשת דהוי כעל מנת שהנייר שלי שוב אם הבעל יאסר ע"ע כמו כן הנייר בקונם לא יהיה יכול לגרש בו לכתחילה מ"מ יש ביד הבעל לאסור ע"ע בקונם שיחול האיסור עליו כשיגיע לידה ולא מקודם לכן. וכמו כן יש מקום לומר במקדשה בשטר שיאסור גם כן המקדש עליו הנאות שטר קידושין כשיגיע לידיה בתורת קידושין ושוב לא יש לו שיור בהשטר

אולם לא משמע כן בתשובת רשב"א ולא ברמ"א שיצטרך לזה שיאסור המקדש עליו הנייר וי"ל הטעם דדוקא באומר על מנת שהנייר שלי אין זה כריתות דנשאר זכות המקדש בהשטר וכמו בגט דלא מהני מטעם הי' כ"כ בקידושין אבל במקדש באיסורי הנאה אף דאם מקדשה בכסף כ' הרשב"א דהמעות הוא פקדון היינו כיון דלא מהני הקידושין דלא מצי זכיה בהכסף קידושין דאסרה עליה בזה נשאר הכסף להמקדש אבל במקדשה בהשטר כיון דמתקדשה שפיר אף דלא מצי זכיה בהשטר כמו דמתגרשת בגט של איסורי הנאה שוב לא יש להמקדש זכות בהנייר כיון שסילק ידיו מזה לתת לשם קידושין וגם הא נצרך לה השטר לראיה אף דאסורה ליהנות מ"מ זה לא הוי רק גרם הנאה ואין לאחר ליקח מאתה ומכ"ש המקדש וכן המגרשה אף דאסור לה ליהנות מן הגט שנדרה הנאה ממנו מ"מ לא נשאר זכיה להבעל כיון דעכ"פ בתורת גט נתן וגם הועיל בנתינתו לשם גירושין שתתגרש שוב נסתלק קנין של הבעל מן הגט וגם אחר אינו יכול לחטוף ממנה דצריכה ליה לראיה וזה ליכא איסור דנהנה באיסור הנאה דל"ה רק גרמא בעלמא להיות לה לראיה שנתגרשה

וראיתי בס' המקנה שכ' באמת דזה טעמא דרשב"א אף דגבי מודרת הנאה דממון שלו הוא מקרי נתינה מ"מ כיון דאיכא עבירה בנתינה אין הנתינה כלום מטעם כיון דאסרה הנכסים הוי כהקדש והמקבל מעל כשיוציא כמבואר נדרים (דף ל"ה) והקדש במזיד אינו מתחלל אין הנתינה כלום וברשות הבעל הוא ובמה תתקדש. ולא אדע היה לו להקשות בפשיטות כיון דלבעל הוי נתינה מעליא ומותר לו בהנאה והיא אין בידה לזכות בהנייר הוי כאומר ע"מ שהנייר שלי וע"כ צ"ל הטעם כיון דא"צ לזכות בהנייר ונגמר הקידושין ע"י שבא לרשותה הספר אף שהוא אסור בהנאה וכיון דחל הקידושין שוב נסתלק רשות הבעל מן השטר א"כ אף דהקדש במזיד אינו מתחלל מ"מ שם נתינה הוי ולא נשאר לבעליו שום זכות. ובמה שכתבתי לעיל דלא כקצוה"ח שיצא לדון דשטרי קנין פסולין בכ' על איסור הנאה הראה לי הרב הותיק חריף ושנון מ' צבי מיכל נ"י חד ממופלגי תורה ויראת שמים פה עה"ק תוב"א שכן מבואר ומוכח מדברי ר"ת שבתוס' קידושין (דף ג') ד"ח ואשה דאין צריך שישוה השטר פרוטה כדאמרינן גיטין כ' על איסור הנאה כשר ודבריו נכונים. ובאמת לכאורה למה צריך הר"ת להביא ממרחק הא ברייתא מפורשת בקידושין (דף כ"ו) וב"ב בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אעפ"י שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך כו' ולמה הוצרך להביא מכ' על איסור הנאה אלא ודאי להורות דלא בעי כלל שיהיה ראוי להשלים רק נתינה וקיחה הוי אף דאין בו דין ממון כלל וכמו שכתבתי למעלה. וכבר עמדתי באמת למה נקט הברייתא נייר או חרס שאין בו שוה פרוטה ולא נקט דעל איסור הנאה כשר יותר רבותא ובתוס' שם תמהו מה רבותא דאעפ"י שאין שוה פרוטה דהמוכר נותן השטר וכתב משום דכתיב ביה נתינה אחריתי ספר המקנה ס"ד דליבעי שוה פרוטה משום דמוכר מקנה שדהו ללוקח קמ"ל דלא בעי ולמה לא נקט הברייתא רבותא יותר דאף איסה"נ כשר. אולם נראה דדעת תוס' כיון דבגט כשר ובאמת פלוגתא הוא בירושלמי בשטר קידושין דמעשה בא לפני רבי ואמר ה"ז מגורשת ר' אליעזר אמר אינה מגורשת מה בינה לשטר שאינו יפה ש"פ תמן אינו ראוי להשלים עליו ברם הכא ראוי הוא להשלים עליו ועל כרחך דמאן דמדמה איסה"נ לאינו יפה ש"פ סובר דאין זה סברא ושניהם שוה פחות משוה פרוטה עם איסור הנאה וליכא רבותא יותר באיסה"נ. גם י"ל כיון דמ"מ אסור לכתחילה ליהנות מאיסוה"נ לכך לא נקט איסור הנאה. ובאמת לרבא דאי עביד לא מהני יש לדון למה שכ' לעיל דבגט ושטר קידושין לכ"ע אי עביד מהני אבל בשטר מכר ומתנה נאמר אי עביד לא מהני ויש לומר דאף בדיעבד ל"מ המכירה. והארכתי הרבה בענינים הללו בעזה"י בחידושי לאה"ע ד' יזכני לסדרם ולהוציאם לאור. ומ"מ ולדאתינן עלן דבר זה צ"ע גדול להכריע ולומר דבגט סגי בנתינה בלא קנין ויבואר עוד אי"ה

וכעת הפסקתי בין הפרקים קונטרס הקנינים. ברוך הנותן כח לאין אונים. וזכיתי בחלק הזה להשלים מאמרים. כמספר שמי וארבעים לבינה נאמרים. בעמקי הלכות מפז ומפנינים יקרים ויעלה לרצון בהקרבת אלים ופרים. הוא יחזקני ויאמצני ליישר ההדורים. וליישר לפני המסילח ולהסיר המכשלים ביתר הלכות בח"מ ואה"ע האמורים. אשר אקוה ביוצר הרים. כי יעלה לרצון הורים ומורים ושוחרי אמת ימצאו דברים ברורים. בזכית אבותי בסייעת אדון האדונים

כי מציון תצא תורה. א"ר לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה ליתן לישראל אינם אלא מציון. עוז מציון שנאמר מטה עוזך כו'. ישועה מציון שנאמר מי יתן מציון כו'. ברכה מציון שנאמר יברכך ד' מציון. טל וחיים מציון שנאמר כי שם צוה כו'. עזר וסיוע מציון שנאמר ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך. תורה מציון שנאמר כי מציון תצא תורה [ילקוט ישעיה (סי' רנ"ט) ובש"ט תהלים (י"ד) בשינוי לשון קצת]: