אמרי בינה חושן משפט קסח

ובתומים (סי' נ"ז ס"ק כ"א) כתב דמטעם זה אף לחובתו אינו נאמן כמו קרוב והוכיח שתליא במחלוקת רש"י ותוס' וראב"ד דרש"י כתב דלכך באומר על שורו שהמית או שנרבע פטור ממיתה מטעם מודה בקנס הרי דיכול להעיד לחובתו בממון והתוס' זבחים (דף ע"א) הקשו מהא דהוא ואחר מצטרפין להורגו ול"ח אדם קרוב אצל ממונו וכתבו מטעם גזירת הכתוב וביש אחר עמו נהרג הרי דיכול להעיד לחובתו. ולדעת ראב"ד באומר פלוני רבע שורי דלא פלגינן דבורא ומדאינו נאמן לגבי שור א"נ לגבי אדם ע"כ הטעם דא"נ לגבי שור דהוא נוגע מבואר דנוגע א"י להעיד. והנה נראה מדבריו להדיא דפירש בדעת תוס' דבעלים עם אחר מעידין להרוג השור אף אם אינו מעיד על פלוני

ודבריו תמוהין הא בפשיטות כיון דגזירת הכתוב כמיתת הבעלי' כך מיתת השור וכן ברובע מדכ' והרגת את האשה ואת הבהמה בעינן בכ"ג כאדם הרובע דאיתקש להדדי כמבואר מתניתין ריש סנהדרין ובעלים א"נ רק כשמעיד עם אחר גם על אדם כיון דגברא מקטל נגרר השור גם כן אחריו אבל אם אינו מעיד רק על השור גם התוס' מודים דאף אם יש עוד אחר עמו אינו נהרג על פי בעלים. וכן מבואר בארוכה ביש"ש ב"ק (פ"ד סי' כ"א) ואפילו הוי שור של שני שותפין ומעידין עליו לא קטלינן ליה ול"ש לומר בזה הודאת בע"ד כמאה עדים דמה מיתת הבעלים עפ"י עצמן פטורין דפסולים לעדות לפי שהם קרובים לעצמם אף לשור הם כפסולים אף שהוא ממונא ילפינן ממיתת הבעלים דאף לממונם חשובים כקרובים ואינם קרובים כ"כ לפלוג העדות כשמעיד הבעלי' עם אחר על פלוני שרבע כי כולי האי לא מדמינן שור לבעלים אבל באם אינם מעידין רק על שור לא קטלינן ואף באומר שנגמר דינו לסקילה בב"ד אחר א"נ כמו בעלים דאינן נהרגין עפ"י עצמן ומ"ש תוס' זבחים אם אין עד אחר עמו קאי אהא דפ"ק דסנהדרין דאייתי לעיל מיניה ואיירי ברבע פלוני ובלא"ה אין הבעלים מצטרפין לעדות זה עי"ש ואם כן אינו ראיה מתוס' דלחובתו נאמן על ממונו ואדרבה מבואר דאינו נאמן. אולם באמת כנראה שם לדין השור דבעי ב"ד של כ"ג וגזרה התורה לדונו כמו הבעלים ממש ואינו נאמן דהוי כמעיד על עצמו אבל בשאר עניני ממון יש לומר דנאמן לחובתו בתורת עדות. וכנראה דעת רוב ראשונים דא"נ הבעלים אף לצרף לעד א' רק באם מעיד עם עד א' או ב' שותפים על פלוני שרבע הואיל והוא נהרג נגרר השור אחריו ולא אמרינן פלגינן דיבורו כמבואר סנהדרין (דף ט') בפירוש הראשונים. ומצאתי בש"ך (סי' קכ"ג ס"ק כ"ו) שכתב לראי' מהא דפלוני בא על שורי דנאמן לחוב וצ"ע כנ"ל דשם רק מטעם מתוך דנאמן לגבי חבירו להרגו נאמן לגבי השור ובאמת לגבי שור י"ל טעם פשוט כיון דנאמן להרוג פלוני ממילא נהרג השור דבא תקלה ע"י כמו דמבואר סנהדרין (דף נ"ד) וי"ל בזה קושית תוס' זבחים על רש"י דסובר דבעלים אינו נאמן על השור מטעם מודה בקנס אמאי הוא ואחר מצטרף ולהנ"ל אתי שפיר דוקא היכא דפלוני אינו נהרג מיפטר מטעם מודה בקנס כיון דלא נודע וגלוי לכל שבא תקלה על ידו אבל היכא דפלני נהרג ובעיני העולם גלוי שע"י שור הלזה בא תקלה הזאת לכך הורגין השור. אך דעת רמ"ה חידושי סנהדרין שם מבואר כמו שלמד התומים בדעת תוס' דעם אחר מצטרפין הבעלים להרוג השור אף אם אינו מעיד על פלוני ולדבריו שם זה הא בעי' דרבא דלגבי פלוני דמקטל לא קא מבעיא ליה רק לענין שור דלמא כי אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים בד"מ אבל בדיני נפשות לא מידי דהוה אנפשיה או"ד אין אדם קרוב אצל ממונו ומסיק דא"א קרוב אצל ממונו עיי"ש. ובתומים כתב ראיה דאינו נאמן לחוב להעיד עם אחר על השור מש"ס קידושין (דף ס"ו) האי על פי עד א' ה"ד אי דקא מודו בעלים היינו על פי בעלים וטפי היה להקשות אי דקא מודו להדיוט נמי אסור ויוצא לסקול וכבר מבואר דעל התוס' לא קשה דרק היכא דפלוני נהרג לכך נאמן גם על השור אולם לרמ"ה יקשה אך לא אבין דבריו הא מ"מ אף אם נאמן דבעלים יכולין להעיד על השור בתורת עדות בצירוף אחר מ"מ צריך שיתקבל עדותן בפני ב"ד של כ"ג ולענין איסור אינו צריך הגדה בפני ב"ד כלל א"כ הקשו הש"ס אי קא מודו היינו על פי בעלים ומ"מ לסקול אינו נסקל עד שיעידו שניהם בפני ב"ד אבל לענין הקרבה דעד א' נאמן באיסורין ול"ב הגדה בפני ב"ד כלל וז"פ

ומה שהוכיח מדעת ראב"ד דע"כ אינו נאמן לחוב ג"כ לכאורה אינו ראיה די"ל דהראב"ד סובר כמו"ש תוס' דגזה"כ הוא כמיתת הבעלים כך מיתת השור וכמו שכ' היש"ש דכמו דאינו נאמן לגבי נפשו אף דאדם נאמן על עצמו היינו בעניני ממון או לשוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא אבל לעשות דין בנפשו א"נ רק לגבי נפשי' אינו בתורת עד רק בע"ד לכך באומר פלוני רבעני פלגינן דבורו ונאמן לגבי הפלוני ואינו נאמן לגבי עצמו ובאומר עדותו על השור הוי כקרוב אף דנאמן ע"ע להפסיד השור מ"מ לעשות בו דין סקילה לגבי זה הוי כקרוב אל הממון היינו השור והוא בגדר עד על השור לדונו רק הואיל דיש לו קרבת אליו דשמו עליו אינו נאמן ואמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אך מ"מ נראה מדברי הראב"ד דאדם נפסל להעיד על ממונו דהוי כקרוב. דהא מבואר בראשוני' ב"ב (דף מ"ג) משמו בהא דמהני סילוק בנוגע והקשו הא בעדות בעינן תחילתו וסופו בכשרות וכתבו משם הראב"ד כי בעינן תחילתו וסופו בכשרות ה"מ בפסלות דגופא או דקורבא אבל הכא משום חשדא דנוגעים בעדותן וכי מסלק חשדא כשרים בין לדין בין לעדות ולשון אחר פירשו דלגבי ממון לא מיקרי תחילתו בפסלות דכיון דמטי ליה הנאה מניה לאו בר עדות הוא כלל והשת' הוא דאחיל עליה שם עד והוי תחילתו וסופו בכשרות וההוא שעתא לאו עד הוא כלל דאין אדם מעיד לעצמו ודמיא להאי דאמרינן יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר עיי"ש ברמב"ן ובש"מ כתב דק"ל דלממונא עד הוא ואינו דומה לעדות שבגופו דרוצח ורובע כדמסיק רבא בסנהדרין אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל ממונו לא אמרינן אלמא לגבי ממונו נמי עד הוא עיי"ש אולם לא קשה כלל דכבר ביאר בחידושי ר"ן סנהדרין שם דברי ראב"ד ושיעתו דרק לעשות דין בממונו שהוא ענין חשוב לעצמו יותר מהפסד שלו שהקפידה התורה לדונו בכ"ג ולפיכך זה העדות אינו כמעיד לעצמו אלא כמעיד על קרובו ועדותו בטלה לגמרי אבל אם יאמר אני מעיד שהנכסים אלו שלי או שאינן שלי זהו ודאי מעיד אצל עצמו ול"ש בו עדות כלל דפלגינן דיבורו כהאי דעבד שהביא גיטו וכ' בו עצמך ונכסי עיי"ש בדברי ר"ן והיינו באומר על שורו שחייב סקילה אינו מעיד דבר על עצמו וגופו רק על ממונו ואצל ממונו לדונו דאינו אומר שאינו שלו או שהוא שלו ואין שייכות העדות לדונו למי שהוא השור רק ממילא יבא לו פסידא ואף דאדם נאמן על עצמו היינו לאו מטעם בירור הוא שכן הוא רק מכי הוא זה ילפינן דנאמן על עצמו אבל לחייב לאחרינא אינו נאמן וכן לחייב הב"ד לדונו בסקילה ולהטיל עליהם החיוב צריך ענין עדות ובפני כ"ג לדינו ובעלים אינן בתורת עדות אבל הוא רק מטעם כמעיד על קרובו כיון דעיק' העדות על השור והממון אינו עצמיות רק מקרית אל הבעלים וכיון דשם בעלים עליו הוי כקרוב אליו ואמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואינו נאמן גם על פלוני להרגו אבל אם מעיד על הממון למי הוא הן באומר שלו או אינו שלו בזה אינו מעיד על הממון רק על עצמו שיש לו קרבת ושייכות אל הממון הזה ואינו בתורת עדות רק כבע"ד. ולכך בנוגע כמו בבני עיר שנגנב להם ס"ת מהני סילוק דבטרם שסילק הוי כמעיד על עצמו שיש לו השייכו' ואיכות אל הממון זה ושם בע"ד יש לו ולא תאר עד וכשסילק את עצמו השתא דאחיל עליה שם עד והוי תחילתו וסופו בכשרות ודברי ראב"ד נכונים ומיושב קושית הש"מ ע"נ. ועל פי דברי הר"ן נסתר ראיות הנו"ב מהד"ק אה"ע (סי' כ"ז) שכתב להכריע כדעת הסמ"ע דנוגע פסול מטעם משקר דאי כמו שכ' הע"ש דמטעם קרוב פסול יקשה קושית הגמרא מכות הרוג יציל על מלוה ולוה דיצילו דלגבי ממונו נקרא עליו עד פסול כמו שכ' הראב"ד בפלוני רבע שורי דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ולדברי ר"ן אתו שפיר דזה דוקא במעיד על שורו לדונו דאינו להפקיע ממונו בזה הוי רק כקרוב אצל הבור אבל לא מלוה או לוה דהוי כמעיד על עצמו בזה לאו תורת עד עליו כלל והא דכ' הע"ש לגבי נוגע דאמרינן עדות שבטלה מקצתה היינו בשותפין דאחד מעיד לפסול עדותן של המערר ואינו מעיד על עצמו וממונו כלל רק עי"ז יבא תועלת לו זה הוי כקרוב וכיון דא"נ לגבי חלקו כיון דהוי כקרוב לו אל עדות זה בטלה נמי עדותו לגבי חבירו אבל לעולם י"ל דפסול נוגע כמו שם בקבל שכר שאין עד של עצמו נפסל רק מטע' קורב' ונאמן לגבי עדות

והשתא מבואר בדעת הר"ן דאם מעיד על ממון שאינו שלו אינו עליו שם עד כלל כיון דמעיד על עצמו. אולם בכ"ז אם מעיד על שלו ושל חבירו כמו בשותפים אי בדיני דתשובת הרא"ש המובא בתומים בבן עיר המעיד ע"ח לפטרו ממס אף לדעת ראב"ד נאמן על של חבירו היינו על חלקו ודאי נאמן מטעם הודאת בע"ד ועל של חבירו אף דהוי כבע"ד על חלקו ואינו נאמן בתורת עדות מ"מ על עצמו ל"ה עד רק בע"ד ואמרינן פלג"ד ונאמן לגבי חבירו אף היכא דאינו נאמן על של עצמו אף מטעם הודאת בע"ד היינו במקום שחב לאחרים מ"מ על חלק של חבירו נאמן ולא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

ומעתה אין מקום לדברי התומים אף לשיטת הראב"ד דעל ממונו אף לחוב לאו שם עד הוא מ"מ בשביל זה לא נתבטל עדותו הנוגע לחבירו והדין המבואר בש"ע (סי' לז ס"ו) דב' שותפים שהעידו חובתם נאמנים לחייב את חבריהם אין חולק בזה. רק מה דקשה מתשובת רא"ש אבל גם לדעת הראב"ד דלחוב לעצמו