אמרי בינה חושן משפט קסו

הרא"ש אע"ג דנתבטל העדות היינו לענין דאין הב"ד יכול לפסוק על פיהם אבל לגבי קידושין בעת הקידושין הי' קידושין כשרים והמקדש קידש לפני כשרים א"כ הי' לחוש לקידושין לדעת הרא"ש וכן מוכח מכמה תשובות גדולי ספרדים דלא ס"ל סברת הב"ש ועיין תשובת משפטי שמואל (סי' קכ"ד) וכמה מקומות במרשד"ם ובלחם רב וגם מדברי ריטב"א קידושין (דף מ"ג) וגיטין (דף ח"י) מבואר דאף לשיטת הסוברים דתרתי בעינן ראיה והגדה מ"מ בקידושין שאין הענין תלוי אלא בראייתן של העדים שכל שקדשה בפנינו וידוע הדבר כל שלא קדשה בפני עדים אינה מקודשת וראיתן של העדים הוא שעושה המעשה כל זמן שהיה קרוב או פסול אין הקידושין כלום דהוי כמו בעלמא שבאו כולם להעיד דבטלה דהכא עיקר עדותן הוא עכשיו בראיתן וכבאו כולם להעיד דמי ועיין ריטב"א מכות (דף ו') אולם דעת הרא"ש דאף בדבר שצריך עדים לקיום המעשה כמו בקידושין אם לא היה הגדה בב"ד לא נתבטל כמבואר ברא"ש מכות דמקש' על קידושין הנעשין בפומבי ומתרץ דלא מקרי עדות אלא אם כן באו והעידו אולם אם העיד אחר כן יש לומר דמבטלין למפרע והוי כמקדש בלא עדים] עכ"פ מבואר דל"ב שיבאו יחד לב"ד ויעידו עכ"פ באותו מעמד

ועיין בחידושי אאמ"ו ז"ל שבסוף ספר ד"מ (סי' ל"ו ס"ק ה') דרצה לומר דדעת תוס' אף דל"ב הגדה תוכד"ד זה דוקא אם באו ביחד עכ"פ אבל בבאין בזה אחר זה אפשר דלא נתבטל והביא דברי תוס' סנהדרין (ל"א) הנ"ל דכ' א"נ דל"א נמצא אחד קרוב או פסול אלא בבאו בב"א תוכד"ד. משמע דצריך עכ"פ שיבאו בב"א ואחרי מחילה לא אדע הא מבואר מדברי תוס' ורא"ש ובפרט מד' תוס' סנהדרין (דף ט') דאף בבאו לב"ד בזא"ז מ"מ כל שכוונו להעיד והעידו נתבטל עדותן ומ"ש להקשות דאם באו בזא"ז אמאי נאמנים הכשרים לומר לאסהודי היה הכוונה מתחילה הא כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד וכמו שכ' תוס' ד"ה לאסהודי לא אדע לכוון הדברים שם כ' תוס' לשיטת ר"ח כהן דשיילינן לכשרים אבל לשיטת הר"י שהוא בתוס' סנהדרין (דף ט') ומכות בד"ה שמואל לפסולין שיילינן ול"ש כלל חוזר ומגיד כמובן ומה שכ' משם ספר המכריע לרבינו ישעיה הזקן ז"ל שכתב בבאו זא"ז גם בקרוב או פסול לא נתבטל. כנראה אינו כן דעת תוס' ורא"ש ועיין טור (סי' ל"ח) ושם בכנה"ג (אות כ"ו) שכתב דממ"ש בשנים הראשונים א"צ לצרף עדותן שיהיה תוכ"ד ונראה לכאורה שדעתו אפילו העיד היום אחד ולמחר אחד שיצטרף וזה נמנע אלא שדבריו הם כשיש בין זה לזה יותר מכ"ד כמו שיראה מהמשך לשונו ומיירי שהיו כולם בועד אחד אבל כל שנתקבל זה שלא בפני זה אין חשש עיי"ש ולא אבין כי המעיין שם בס' המכריע (סי' כ"ה) יראה דלעולם מצטרפין אף שלא העידו באותו ועד. ומ"מ לדעת תוס' ורא"ש וסייעתם נתבטל עדותן אף שלא באו בב"א ואף שהעיד הפסול אח"כ אף לא באותו הועד אולם אם העיד בפני ב"ד אחר צ"ע דכנראה דבזה ודאי נתבטל צירוף דהגדה ומ"מ מדברי ריבות הנ"ל דבחתמו בשני שטרות דג"כ נתבטל משמע דכיון דהגיד הפסול נתבטל למפרע הואיל דהיה צירוף בשעת ראיה

וראיתי בח"ס ח"מ (סי' י"ג) שכתב דלתוס' כמה חילוקים יש בפסול ב' אחין אפילו העידו אחר כ"ד כיון שנצטרפו בראיה אחת אפילו באו אחר כמה ימים נפסלו העדים למפרע אך בפסול קורבא הלוה ומלוה נהי דל"ב תוכ"ד מ"מ באו בב"א לב"ד בעי דהא קשה אם כן יבאו הקרובים ויעידו כדי להציל קרובם מחיובו וצ"ל דשיילינן לכשרים אי לאסהודי אתי וקשה הא אינו חוזר ומגיד וצריך לומר כיון שבאו בב"א אם כן ע"כ בעינן שבאו בב"א וזה כמו שכתב אמ"ו ז"ל כנ"ל אולם הוא יצא לחלק בין ב' אחין לקרובים וזה לא נראה מתוס' ורא"ש דאם סגי שיעידו אחכד"ד אפילו אחר כמה ימים בב' אחין לבטל עדות הכשרים סגי גם כן בקרוב ופסולין ומה שכ' דשיילינן לכשרים זה שיטת ר"ח כהן אבל שיטת ר"י וכל הראשונים דלפסולין שיילינן וכמבואר בש"ך (ס"ק ה') וכתב דצריך לידע שקאו"פ היו שם בראיות המעשה דאם לא כן לא כל כמינהו ולא קשה דלא יהרג שום אדם עיי"ש [ומ"ש שם הנתיבות דל"ה צריך לזה דהא אפילו היו הפסולים נאמנים מ"מ הא הכשרים נאמנים שלא ראו הפסולין ממילא לא נצטרפו כשלא ראו זא"ז ל"ק להמבואר בריטב"א מכות דסגי כשרואין דרך ראיה כללית ולא שיכירו להכחישן לכך צריך הש"ך לומר דלאו כל כמינהו] וכ"כ בקרובי המלוה ועיין תומים (ס"ק י') ובאמת התוס' לא הקשו רק דלא יהרג אדם דהקרובים יאמרו לאסהודי אף דקרוב אינו חשוד למשקר רק גזירת הכתוב הוא דאינו בתורת עדות מ"מ להצילו ממות יעשו כל האפשרות ע"ד שמצינו שמא יחפה על בת אחותו אבל להצילו שלא יתחייב ממון לא חיישינן לזה ואם אירע שבא הקרוב אף אחר כמה ימים אף שלא באו בב"א לאסהודי מבטל באמת עדות הכשרים אם קבלו עדותן הב"ד רק מסתמא יהיה זריז המלוה שיפסקו הב"ד הדין ואחר פס"ד ודאי ל"צ ולא יקבלו הב"ד הגדתן ואף אם קבלו יש לומר דשוב אינו מבטל עדות הכשרים לכ"ע

סי' נב ברמ"א (סי' ל"ו ס"א) אפילו לא ידעו זה מזה וכ' הש"ך (ס"ק ז') דכתב אפילו להרי"ף דבעינן שידעו הכשרים בפסול הפסולים ולדעת הרמב"ם דמשעת ראיה נפסלו אף דלא העידו אחר כך מ"מ משכחת לה אפילו לא ידעו זה מזה דהא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הוי ראו כאחד ומשכחת בעדים רבים שראו כאחד ומקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפים יחד אף אותן שאין רואין זה את זה ואם נמצאו שם פסולים אפילו לא ידעו זה מזה כיון שמקצתן רואין אלו את אלו עדותן בטלה. וקשה הא כיון דלא ידעו דמקצתן רואין אלו את אלו הוי כאלו ידעו הכשרים בפסול אלו שרואין ובס' נתיבות כ' לפרש דדוקא בקרוב או פסול כיון דאין שם עדות על הפסול ונפסל הכשר מצד שצירף עצמו עם הפסול לכך דעת הרי"ף כיון דלא ידעו הכשרים ואין אשם עליהם לכן נתבטלה עדותן מה שאין כן כשכולן כשרים להעיד ועדות של כשר אחד נתבטל בטלו כולן מטעם עדות שבטלה מקצתן בטלו כולן והביא ראיה דהא אפילו אחד אומר א"י בחקירות נתבטל עדות כולן עיי"ש וכבר כתבתי בהגהותי בדברי חיים דיני עדות (סי' י"ג) דיש ליישב בזה דעת הרמ"ה דסובר אף בלא באו רק לראות ולא ראו זה את זה מ"מ אם העידו יחד תוכד"ד עדותן בטילה דעיקר קרא בהגדה כתיב והש"ך הקשה עליו ממתניתין באם אין מקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו שתי עדיות ומתניתין איירי תוכ"ד וי"ל דהא הריטב"א שם כתב בדברי הרי"ף הנ"ל וז"ל והוא שיטת מורי הרא"ה ז"ל אלא שהוא פוסל כשבאו להעיד והעידו אף עפ"י שלא ידעו כשרים בפסולים של שנים רואים אותו מחלון זה פסולים וכוונתו דתקשה ממתניתין כשקצתן רואין אלו את אלו דהרי זה עדות אחת והיינו אף לענין קרוב או פסול ושם ע"כ שלא הכירו הכשרים וכמו"ש הריטב"א במתניתין דאם הב' אומרים שראו הב' הנזומים הוי עדות מוכחשת וע"כ איירי או שרק אחד מכת זו ראה או שרואין דרך ראיה כלליות ולא שהכירם ממש שיוכלו להכחיש עיי"ש אם כן היה הצירוף עכ"פ בטעות ולמה נתבטל אולם לדברי הנתיבות י"ל דאחד מכת זו ראה ואמר שראה לכך כל הכת הזאת נתבטלה מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף שלא ידעו והכירו בו אם ראה או לא

ולפי"ז יש לומר דרמ"ה גם כן סובר כשיטת הרי"ף דבעינן שהכשרים יכירו בהפסולים ואז אף שלא כוונו להעיד ולא ראו אלו את אלו מ"מ הגדה תוכ"ד מצרף אותן אבל במתניתין דכשנמצאו זוממין לא הכירו הכשרים בהפסולים לכך בעינן מקצתן רואין אלו את אלו ואז נתבטל כל העדיות מכח זה שאמר שראה את אלו וע"י נתבטלו כל אלו שראו ביחד מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

ואם נאמר דהרמב"ם סובר ג"כ כדעת הרי"ף דבעינן שידעו בפסולין וכמו דנראה מדברי הש"ך יש ליישב דבריו (פ"ב ה"ג) מעדות דכתב באם אחד אומר א"י בחקירות תתקיים העדות בשנים ויהרג והקשה הלח"מ הא בסנהדרין (דף מ"א) אמרינן כמאן דלא כר"ע ולפירש רש"י ותוס' אליבא דידן דפסקינן בנמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה וכן אין עדים נעשין זוממין עד שיוזמו כולן למה תתקיים עדות בשאר. ולמ"ש יש לומר דהא לדעת הרי"ף דצריך שיכיר הכשר בהפסול אם זה שאומר א"י לא גרע מלא הכיר וכן כתב הקצוה"ח רק י"ל דס"ל להרמב"ם דמטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה נתבטל וסובר דדין זה אם בעינן שיכיר הכשר בהפסול תליא בפלוגתת ר' יוסי ורבי אם בעי כוונת להעיד דלר' יוסי דל"ב כוונה ול"ב שום צירוף וראיה לבד פוסל ל"מ מה שלא הכיר בו הכשר דכל הטעם בלא הכיר בו שלא יבטל מטעם דהוי צירוף בטעות ולר"י ל"ב שום צירוף והראיה לבד פוסל מגזירת הכ' מהיקש שנים לשלשה וכמו בב' אף שלא ידע הכשר מהפסול נתבטל שלא נשאר רק אחד כן נמי בג' אף שלא ידע נתבטל כל העדות אבל לרבי דבעי כוונה להעיד וע"י צירוף נתבטלו וע"כ דסובר אהני ההיקש ואהני הסברא דבלא כוונה לא נתבטל לכך כשלא ידע הכשר מהפסול היה הצירוף בטעות [שוב ראיתי בתומים שכ' ג"כ מכמה טעמים דדברי הרי"ף בלא ידע הכשר מהפסול תליא במחלוקת ר' יוסי ורבנן]. ולפי"ז יש לומר רבא דאמר בסנהדרין שם כמאן דלא כר"ע היינו אליבא דר' יוסי דל"ב כוונה והראיה בלבד מבטל לכך אף בלא הכיר ולא נצטרפו מ"מ נתבטל כל העדות כמו בנמצא אחד מהן קרוב או פסול אבל אליבא דידן דפסקינן כרבי דבעינן כוונה להעיד וע"כ הטעם כיון דנצטרפו והתחברו יחד נתבטל ולכך בעינן שיכיר הכשר בהפסול וכשלא הכיר היה הצירוף בטעות לכן