אמרי בינה חושן משפט קכג

דמשך זמן לא שתקי אינשי בלוקח פירות עכ"ל. ובדעת הרא"ש כנראה דסברת לא חציף ומה דשתיק ג"כ אינו מברר רק תקנת חכמים הי' וכמו שכתב הנ"י וא"כ לא הוי בירור גמור שכן הוא עצ האמת ואף עפ"כ מצטרף עם עד קנין וע"כ דחולק על הרשב"א בש"מ כתובות הנז'

סי' כד היכא דיש שני עדי צירוף לחייבו ממון ויש ע"א המכחיש לע"א זה מבואר מדברי הרא"ש בתשובה (כלל נ"ט) דשוב אינו מצטרף להעד האחר עיי"ש אולם אם כבר נצטרפו ופסקו הב"ד ע"י שניהם שחייב לשלם ממון בזה יש לעיין אם שוב בא עד א' והכחיש רק עד א' אם נאמן להכחישו שלא יהיה נשאר רק עד השני על הלואה האחרת ונתבטל הפסק או דלמא כמו דקיי"ל כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שנים ושוב אין אחד יכול להכחישו כן נמי בזה אף דלא האמינה התורה לעד הלזה בלבדו רק כיון דמפי שני עדים ידענו שזה חייב להתובע מנה מחייבינן ליה לשלם וי"ל כיון שבא עד אחד להכחיש העד הא' נתבטל עדותו ולא נשאר רק ע"א מ"מ יש לומר כיון דבכ"מ אין אחד יכול להכחיש שנים ועפ"י שני עדים אמרה תורה יקום דבר שאין עד אחד יכול להכחישו כן נמי בעדי צירוף איככה נוכל לצרפם ולהוציא ממון במקום שעד אחד יכול להכחיש מעשה אחד היינו לעד א' מהני תרי וע"כ כיון דסתמא דקרא לריב"ק מה דכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר היינו אף ע"י צירוף שוב אין אחד יכול להכחישו כן נראה לכאורה מסברא

אמנם אם תרי סהדי מכחישין אח"כ להאחד אם נידון הדבר לתרי נגד תרי או תרי נגד חד שלא יהיה שום ס' בדבר בזה יש לספק. וראיתי בס' שער משפט (סי' ל' סק"ד) שהאריך בזה והוא כתב היכא דיש שני עדים המכחישין את שני העדי צירוף בזה הוי תרי נגד חד כיון דאין אחד מסייעו לחבירו והביא ראי' לזה מד' ירושלמי המובא בש"ך (סי' מ"ו ס"ק י"ב) באם עדי שטר אמרו אין זה כ"י ואין אחד מהן מעיד על חבירו ואחרים אומרים כתב ידן הוא והו"ל תרי לגבי חד וה"נ דכוותיה עיי"ש ואינו ראי' מבוררת משם די"ל שם דלא היינו דנין עדיין לבירור שאין זה כ"י אף אם באו מקודם העדי שטר ואמרו כ"א שאין זה כ"י מ"מ לא היינו דנין רק שלא נתקיים עדיין השטר דאולי יתברר הדבר בבירור גמור שזה כ"י רק היינו דנין שלא נתקיים השטר ול"ש לומר כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים כיון דל"ה דנין להאמינן רק שלא נתקיים לכך כיון שבאו תרי לגבי חד נאמנין. אבל היכא דנצטרפו והיינו דנין לחייב להנתבע ע"פ י"ל דכ"מ שהאמינה התורה הרי כאן שנים והוי כתו"ת

ברם נראה דודאי אף אם שנים מכחישין רק לעד האחד היינו מעשה אחד נאמנין לגבי חד ולא נשאר רק ע"א ואין הב"ד יכולין להוציא ממון ע"פ עד א' והטעם כיון דאין שני עדים נאמנין למפסל לשנים אחרים רק הא דהזמה חידוש הוא וכן בשני כיתות עדים המכחישין דאין האחרונים נאמנין למפסל להראשונים כבר ביאר ע"נ בקונטרס הגאון מו"ה חיים יונה ז"ל כיון דלא מעידין על גופן של העדים רק להכחיש המעשה והראשונים אז כשהעידו ל"ה מי שמכחישין והם העידו שמי שמכחישין הם יעידו בשקר לכך הוי כתו"ת וזה דוקא היכא דב' העדים העידו לסייע זה לזה הוי כהעידו שמי שיכחיש דבר זה יאמר שקר אבל בעדי צירוף משני הלואות ואין אחד מסייע לחבירו אף שזה אומר מי שיעיד להיפך יעיד בשקר מ"מ שנים נאמנים למפסל אותו ולומר שהעיד בשקר ונשאר זה העד פסול לכל עדות שבעולם וכיון שנשאר פסול כיצד נוכל לצרפו ולדון ע"י עדותו מה שהעיד שלוה מנה בניסן כיון דע"י עדות זאת נשאר בפסול לעולם דהוי תרי לגבי חד וכיון שיהיה נשאר בפיסול לכל עדות שבעולם כיצד נוכל לומר לצרפו להעד השני וממילא לא נשאר רק עד האחד השני המעיד בהלואה אחרת ואין ע"א נאמן להוציא ממון ע"פ וכן ראיתי בספר פני יהושע מס' כתובות פ"ב בק"א (אות פ"ז) שהעלה אע"ג דקיי"ל כ"מ שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים היינו חד לגבי חד אבל אם תרי מכחישי נתבטל העדות של העד הראשון לגמרי ותצא וגם הולד ממזר וכ' וכן בדין שהרי העד גופא נפסל לכל העדות שבעולם והאריך שם בזה להשיג על הב"י אה"ע (סי' קע"ח) וה"נ דכוותי' אף דהאמינו ע"י צירוף העד האחר מ"מ כיון דנפסל לכל עדות שבעולם לא נוכל לקבל עדותו באותו מעשה ולא נשאר רק עד האחר שאינו מוכחש

אך בתשב"ץ (ח"א סי' ס"ו דף ל"ג ע"ג) כ' וז"ל ועוד דמההוא דעולא איכא למימר דאפילו אמרו שנים טהור הוא אינם נאמנין להכחיש העד האומר טמא דכיון דבזה אחר זה הם הראשון האומר טמא הוי כשנים והוי לי' כשנים אומרים טמא ושנים אומרי' טהור דלא שרינן ליה עכ"ל הרי כמו שכתב הב"י דאף בתרי נגד חד הו"ל כתרי ותרי ודלא כמו שכתב הפנ"י וגם לכאורה יש מקום עיון בזה הא בדברי הרמב"ם הלכות רו"נ (פרק ט') כ' עד א' אמר ראיתי את ההורג ה"ז נאמן כב' לענין זה ואם בא אח"כ עד אחד והכחישו ואמר לו לא ראית אין משגיחין ע"ד האחרון ואין עורפין באו שנים אחר שהעיד האחד והכחישוהו וא"ל לא ראית הרי הן כב' עדיות המכחישות זא"ז ועורפין עכ"ל נראה לכאורה דאף שנים לגבי חד ג"כ כיון שהאמינה תורה לזה שאמר ראיתי הוי כתרי נגד תרי ועיין לח"מ (פי"ב) הלכות גירושין הקשה הא בש"ס יבמות (דף קי"ז) פריך פשיטא דאין דבריו של אחד במקום ב' דע"כ לא אמר עולא אלא חד לגבי חד אבל חד לגבי תרי לא ואמאי אמר שהם כב' עדים המכחישים זה את זה עיי"ש יתר מזה ראיתי מדקדקים בדברי רמב"ם שם במ"ש שם הלכה כ' באו ואמרו לא מת אעפ"י שנשאת תצא מבואר דל"ה כעדות מוכחשת דאל"כ היה לו לומר אם נשאת לאחד מעדיה דהיינו להאומר מת דל"ת. אולם ממה דכתב שוב בד"א כשהיה העד אחד שנשאת ע"פ כמו השנים שבאו והכחישו אותו כגון שנשאת ע"פ איש ובאו ב' ואמרו לא מת או ע"פ אשה או ע"פ עצמה ובאו ב' נשים או ב' פסולין של דבריהן ואמרו לא מת אבל עד כשר אומר מת ונשים רבות אומרות לא מת או פסולין אומרים לא מת ה"ז כמחצה ע"מ ואם נשאת כו' מבואר דדוקא בנשאת עפ"י אשה נאמנין שני פסולין של דבריהן אבל נגד עד כשר אין שני פסולין דבריה נאמנין ואמאי הא דומה להמקדש בפסולי עדות דרבנן דדעת הרמב"ם דצריכה גט ה"נ כיון דמדאוריית' עדים כשרים הם המעידין דהיא א"א במה אזיל האיסור תורה ומהראוי הי' שגם בנשאת להעד הכשר דתצא. ויש להוכיח מזה דדעת רמב"ם דעד אחד כשר בעדות אשה נאמן מה"ת ומה דכ' בבאו ב' ואמרו לא מת דתצא היינו אף דהוי כעדות מוכחשת מ"מ תצא מדרבנן ומשו"ה לא כתב והולד ממזר ולכך בפסולין מדבריהן מכחישין אותו א"נ ול"ת כיון דמדאורייתא בלא"ה לא תצא דהוי כעדות מוכחשת רק מדרבנן ומדרבנן המה פסולין אלו דברי ס' נ"ש

ולענ"ד הדבר זר מאד לומר דשנים לנגד אחד יהיה כתרי ותרי הואיל דהאמינתו תורה וסברת פנ"י כחומה בצורה כיון דעפ"י שנים עדים יקום דבר ונאמנין על הראשון דהעיד בשקר ומעתה נפסל לכל עניני עדות שבתורה הואיל דמחזקינן שהעיד בשקר ואיככה נאמר לעשות ספק בעדותו אם אמת העיד. אולם מ"ש הרמב"ם הלכות רוצח דהוי כשני עדיות המכחישות ה"ט דשם הא דעד א' נאמן לומר ראיתי את ההורג לאו תורת עדות ע"ז רק כיון שנודע לאחד גזה"כ דל"ה עורפין וכשאומר אחד ראיתי נאמן וגם לא מפסל בשביל זה לעדות דלא עבר על ל"ת ברעיך כיון דלא העיד על רעהו דלא צריך שיאמר מי הוא ועיין ספר ח"ש חאה"ע (סי' כ"ג) דנסתפק בזה אם צריך שיכירו ולומר מי הרגו עיי"ש והדבר מבואר בירושלמי פרק עגלה ערופה דאם אין מכירין אותו אז אפילו שני עדים ראו היו עורפין אבל די אם אומר אם רואין אנו אותו אנו מכירין אותו יעיי"ש דל"צ שיכירו ויעידו מי הוא רק שראו בקרוב אף שאינו מכיר אותו מי הוא מ"מ אם אומר אם הי' בא בפנינו היינו מכירין אותו די וכן בעד אחד ג"כ די אף באינו אומר מי הוא רק שאם הי' בפניו היה מכיר אותו וא"כ אינו מעיד על שום דבר רק שגורם שהב"ד לא יביאו עגלה ערופה ולא מפסל בזה ועיין מ"ש לעיל (סי' ה') משם הנו"ב והתומים דבעינן דוקא שיעידו ע"ד להרשיע את הצדיק ואף דפקפקתי שם ע"ז מ"מ בכה"ג דאינו מעיד על שום דבר רק שראה מה שלא ראה לפי דברי העדים המכחישין ולא גרם לשום דבר רק למנוע מלהביא ע"ע י"ל דלא מיפסל ואף למה שהוכחתי שם מש"ס שבועות (דף מ"ח) דלא כמו"ש הגרע"א ז"ל לדון דאם העידו שקר לקדש החודש דלא מפסלי בשביל דלא העידו על רעיך ומש"ס מבואר דמפסל מ"מ היינו דוקא שם בדבר דצריך קבלות עדות וכשר דוקא וגרם לכמה דברים הנ"מ לכל העולם בעניני ממון ג"כ בזה כשהעיד שקר מיפסל דעבר על לא תענה אבל באומר ראיתי את ההורג לאו תורת עדות כלל ע"ז יש לומר דלא מפסל ולכך כיון דליכא שום נ"מ למפסל הראשון והתורה האמינו כשנים כ' הרמב"ם דהי' מקום לומר דהוי כעדות מוכחשת רק אף בעדות מוכחשת עורפין כיון דלדברי שנים המכחישין אומרים שלא ראה ולא נודע חייבין הב"ד לערוף. אבל בעד המעיד לומר מת שתנשא אשתו ובאו שלו כשרי' להכחישו ואמרו שבשקר העיד ומפסל לכל עדות שבתורה ודאי תצא מדאורייתא דלא יש שום ספק לפנינו דעפ"י שנים עדים יקום דבר וכסברת הפנ"י

אמנם זה דוקא במקום דמפסל העד הראשון שהעידו עליו שעבר על ל"ת אז ליכא שום ספק בפנינו לחוש על עדותו של הראשון כיון דמכח עדותו מפסל בבירור אבל אם מכחישין