אילימה צו

ואל זה רמזו סוד פ' שירה באומר שמים מה הם אומרים הארץ מה היא אומרת והרוחות מה הן אומרים כלב מה הוא אומר חתול מה הוא אומר וכיוצא והשיר הזה העולה ונכלל יחד מקבץ אותו שר העולם הנק' מטטרו"ן מפני שהוא מופקד על שירת המשוררים לקבץ הכל ולהכניסה פנימה ולשאוב אור קיום הנמצאים התחתונים ולתת להם קצת מזונם ושפעם ובהתעלות שירת המלאכים אל הכסא ושבח הכסא אל הספי' ושבח הספי' אל א"ס יתקבץ הכל ויעשה שבח א' ושיר כלול ואז יושפע למטה אור המחיה את כולם. והנה המדבר שירו משובח מן הכל כמו שסוד הרכבתו משובחת שיש בו כח הדיבור וכאשר יתבאר ענין האדם בתמר בפ"ע ב"ה ויש בכחו להוסיף ולחדש זווג כאשר ביאר' בפ' הקודם ולכך אם יש אדם והוא משבח כולם יוטפלו אליו ויהי' הוא המהלך ומעלה שירו בראש כל שירה וזמרה וכולם משועבדים תחת ידו וכאשר יחסר האדם כלם **(נר' שצ"ל בטלים)** בכלי' מאות' המעלה המשובחת שהיתה ראוי' לרדת אלו עמד אדם שם וענין זה חשק כולם שאין בהם קנאה אחרי ראותם תועלתם המפורסמת אלא אדרבא אם האדם יתבטל מהעבודה יחד כולם יבלעוהו לסבת העדר חוקם מאתו ולזה יהי' לשכינה ב' אלו קוראותיה בשפע העליון להשפיע לתחתונים ולזה השכינה תסבב על האדם כשר והגון מישראל אפי' שהי' א' לבד כגון שת חנוך מתושלח נח אברהם יצחק ישראל וכל כיוצא ואפי' בדורות אחרונים כל מי שיהי' מזכך עצמו שכינה עמו והיא נוטלת שבח כל התחתונים ושאר כשרי ישראל ותפלתם ועבודתם ע"י הכשר ההוא ראש הדגל כדי להמשיך התוספת הנז' המשובח ההוא. וכאשר אין איש ראש בעבודתו כלל **(אולי צ"ל אז)** זה שכינה תחזור לשר העולם ויתפרנסו העולם וכל הנמצאים בקצבתם הראוי' והגונה אליהם והיינו שפי' בתי' שכינה אזלא כל ימי אי אשכחת צדיק בעלמא שארי בגויה ואי לאו אהדרת לקן צפור דהיינו מטטרו"ן שר העולם כדפי' וכמו שיהי' הדרו' לערך מציאות האדם עם מציאות החיה והבהמה כדפי' רז"ל אדם בשביל בהמה כך יערך לערך עבודת ישראל סתמי' כלל עם ה' או צדיק **(אולי צ"ל מיוחד)** מיוסד בדור שיהי' עולה על כולם יהי' השכינה משכנה עיקרי' בו מפני שהוא מייחד אותה בחי' הגונה ומשובחת וענין זה יהי' שבח שלה יותר מכל תפלתם של ישראל ויהי' תפלתם של ישראל כולם עולות דרך הסולם הזה כענין שפי' ערך הבהמות אל האדם כך הם שאר האדם אל הצדיק שיזכך עצמו ויעשה עצמו מרכבה אל השכינה במעשיו ההגונים וכיוצא:

פרק טו אחר שסידרו טעמי ההנהגות ושינוייהם למיניהם נשוב לבאר ענין ההנהגות לזמניהן ונוסף ביאור בבחי' רבות והנה הזמן הא' הוא מיום שנברא אדה"ר ואל הקודם לא נדבר בו שהוא תלוי בענין האצילות והויית העולמות בי"ע התחתונים וזה יתבאר כל א' במקומו הראוי לו אמנם העסק עתה בהנהגות ושינוייהם לסבת הנהגה ובאנו לתת טעם לזה והנה ההשגחה א' היה מיד שנברא האדם קודם חטאו היה ענין ההנהג' כהנהג' שאנו מקוים ומצפים העתידה להיות לעולם שכולו שבת וירד ענין זה השבת למטה בגוף ונפש ויתוקן כל העולם מקללותיו ויתפשט מלבושו הטמא ויחי' העולם ממיתתו שיהי' העולם חי ממש כאשר ית' במקומו וזה יהי' סוד אור החכמה מאיר בבינה ובינה בו"ק וי"ק במל' וענין אור זה לא נהיה **(נר' שצ"ל בשום)** רשום זמן שאפי' בבית א' שנאמר בו ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם לא נתקן העולם הרי הי' בהם מיתה ושאר קללות העולם אמנם בזמן אדה"ר הי' אור החכמה מאיר בבינה ואור החכמה מאור הכתר כאשר נבאר והי' האדם גובר על חומרו במחשבתו והי' מתדבק בג"ע באור עץ החיים ומתעלה ונקשר במלאכי מרום עד הכסא כאשר יתבאר ויוסיף הענין בתחיי' שהרי בזמן אדה"ר קודם חטאו הי' נמצא יצה"ר והקני' שהם המחטיאות ולעתיד יתבטלו ועוד הי' מיעוט הירח שנתמעט מיום רביעי ועוד הי' העולם חסר שבת שעדיין לא בא שבת לעולם אלמלי עמד בשלותו עד בא שבת לעולם והחזיק בעץ החיים שבת מנוחה הי' מוליד בנים בליל שבת והי' נתקן הכל וע"ז רמזו רז"ל באומרם שלא עמד בשלותו ו' שעות וכן ישראל אלמלי עמדו בשלותן ושמרו שבת כהלכתו וכו' ולזה הי' מסופקים היש ה' בקרבנו אם אין כדפי' בזוהר פ' בשלח שחקרו אם הי' ההנהגה ממדת י"ש דהיינו חכמה או מן האי"ן דהיינו כתר אלמלי לא עשו בנסיון חקירה כשרה היתה כדפי' שם. וענין הנהגה זו מחייבת פסיקת הזוהמא ותיקון עון אדה"ר וחירות ממלאך המות וחירות משעבוד מלכיות וכיוצא:

פרק טז הזמן הב' והנהגה ב' הוא אחר חטא אדה"ר והיה עניינו ממש כעין חורבן הבית וגלו ב' ההי"ן ממש בעונו ואותם המקורות העליונים נסתמו שוב לא נפתחו מיום שחטא וה"ס סתימת מקורי הכתר אל החכמה וחטאו גרם שנסתם הכתר ומה שהיתה החכמה פתוחה לקבל מקורי הכתר נסתמו דהיינו אד"ם חכמ"ה מ"ה אד"ם לכך פגם החכמה ומה שהיה הכתר משפיע שרשי החו"ב שבו אליהם אל מקומם החו"ב ממש נסתם וה"ס אומרו בתיקו' מאתר דאתנטילת נשמתיה בארח אצי' תמן חאב רצה בזה שבכתר נכללים חו"ב בסוד שמות יו"ד ה"י וי"ו ה"י אל"ף ה"א יו"ד ה"א והם נעלמות