אילימה ז

ימות בפתע פתאם הכלל העולה כי טבע האב לרחם ולהשגיח על הבן, וידוע כי טבעו הוא המכריח אותו להשגיח כי הוא מוטבע בגזירת הבורא ית"ש, אך השתנות הנז"ל בא מצד בן המקבל, לכן בתחילה הוא מתנהג עמו בדרך כלל וכשהאב רואה שהוא צריך לדבר פרטי אזי מתנהג עמו בדרך פרטי עד שתראה כמו שהבן נופל יותר בחולשה אזי האב ג"כ מתנהג עמו בהשגחה פרטיות יותר ויותר ע"כ דברי המשל והנמשל אודיע בקצרה כי היריעה לא תוכל להכיל כל דבריו" ובקיצור המכוון בזה, כי ידוע שקומת כלל נשמתינו בית ישראל בכלליו ובפרטיו הוא מצויר בדרך משל ציור קומת אדם ובעת שחטא אדה"ר הוטבע נשמתינו בקליפות והוטבע אבר באבר הדומה לה למשל אבר הראש בראש, עד הרגלים, וזה הנ"ל בדברי רז"ל בעיקבא דמשיחא כו', וכן אמר אשר חרפו עקבות משיחך כי העקבים הם יותר חומרים מכל קומת הגוף, והנפילה היתה כסדר קומת הגוף, והנה כדמיון הזה קרה לנו, בגלות ראשון ואחרון כמשה"כ אכן כאדם תמותון, וזה ענין אמרם רז"ל אין לך יום שאין בו קללה וכו', וכן נקרא נפילה זו סוכת דוד הנופלת ולא אמר הנפל אלא שתמיד הוא נופלת נפילה אחר נפילה בהכרח כי מצד חטא הקודם שנפלו כל קומת הנשמות ליטבע באברי קומת האדם בליעל עד דמטי רגלין ברגלין ולזה ג"כ יצטרך הקדושה לרדת עד שם להעלות ניצוצין כל חנק לחלקו הדומה אליו והדברים עתיקין וארוכין, הנה ממוצא דבר זה תבין שאי אפשר לדורות אחרונים שיהיו כראשונים והנה הראשונים היו בארץ הקדושה, ולבם הי' בריא ודבוק בלי מסך מבדיל, אם מפאת עצמם אם מפאת ישיבת ארץ ישראל והקרבנות, ולזה לא היו צריכים לצד גילוי הסודות טעמי מצות כי הלב הי' דבוק וקשור בדביקות חזק ואמיץ עם חשק נפלא עד שהי' בוער כמו אש בעצמותיו והמצות היתה נעשה בזריזות גדול והיתה אתערותא דלתתא בלב ונפש חפיצה בעריבות ידידות נעימות חשיקות והיתה המצוה נעשית כתקנה, וכשראה ית"ש שהמה כאדם עברו ברית ועושים מצות אנשים מלמדה והחבל אשר בינם לקונם הוא מתנתק עצמו מעט מעט והגלות מתרבה והצרות מתחדשות, ושמא תאמרו ב"י אבדה תקותינו נגזרנו מאבינו שבשמים, לכן פתח להם אוצרו הטוב יין המשומר בבית גנזיו טעמי תורה וסודתי' הצפונים ובזה ד' אלקי' עליהם יראה ויצא כברק חצו, אהבתו על נשמות בני ישראל בהתגלות להם מסתוריו, אשר מדרך האב שלא לגלות גנזי אוצרו הטוב יותר מזהב ומפז כ"א לבניו העומדים לפניו ואוהבים אותו אהבה נאמנה והוא גם הוא אוהב אותם לזה כשהנשמה חושבת זה הענין אזי יגיע לה אהבה יתירה לבורא לשוב אליו באמת, ויתר פרטי הדברים תבין מעצמך כשתלמוד חכמת אמת, ותחקור ותבחין ותשכיל כי הוא טעם עמוק ראוים הם למי שאמרן שהעתקתי מס' ב"י פי' על תקוני זוה"ק אלה דברי דוד המביא לבית הדפוס והמעתיק והמגי' הס' הק' אלימה רבתי אליכם אישים אקרא שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ד'. וישמע אליכם אלקי'. הנה נודע מאז הפליא ד' חסיד לו. ואת הקדוש והקריב אליו להגדיל תורה להפליא תושי' בחכמת רזין עילאין ומי לנו גדול ממשה בדורו, איהו הרמ"ק זלה"ה זיע"א. אשר עיני ישראל נשואות אליו ראינו צדקתו עומדת לעד ולכל יש זמן ועת לכל חפץ חפצי שמים שהגיע השעה שיתגלה האור של החיבור הק' אלימה בעולם להלבות לבות העוסקים בחכמת האמת דבי' שרשי' הקדמות יותר פנימיות. כמ"ש בס' שה"ג להרב חיד"א ז"ל. וכעת ישמח משה בהגלות נגלות דברי קדשו. והופיע חסדי ה' על מצב שפל אנשים כמוני. לזכות הרבים להעתיק הס' מכתב ספרדי'. לכתב אשכנזי' ולהגיהו מכמה טעיות, כפי אשר חנני החונן לאדם דעת. יען הכ"י הי' סתום וחתום באוצר הספרים לא שזפתהו עין. ובעבור זאת קנא קנאתי לכבוד תורתנו הקדושה. ולכבוד רבינו משה המחבר ז"ל זי"ע. ונתתי אל לבי להוציאו לאור עולם. ואם כי מי גבר יוכל מלט משא ממקרי השגיאות. ומי אשר יוכל להתפאר ולאמר האח כי נבונותי. וכביר מצאה ידי. לשרש אחר חרולי הטעות. וקוצי השגיאות. כי זה מחק הטבע האנושית וכבר קרה כן לגדולים כאשר הרחיב והאריך הדבור בזה הרב הגאון בעל חוות יאיר בתשובתיו לאמר כי לא להאשימם. כי עיני בשר להם כו'. אף כי אנשים כמוני חלושי השכל וקצרי רוח. אשר בעיני דברי הספר הקדוש הזה לחומה גבוהה בצורה דלתים ובריח. עמוק הוא מי ימצאהו. וחרדתי מאד על המראה, אעפ"כ שקלתי במאזני שכלי אם להעמיס עלי או אחדל. ואמרתי בלבי אחרי אשר משמיא קזכו לי לגלגל ע"י זכות ומצוה גדולה ונורא' כזו. לזכות את הרבים. וידוע עונש המונע בר מן הראוים כו' כמש"ה מונע בר כו' ולקחתי קסת הסופר במתני. והעתקתי הסה"ק. והרבה יגעתי יען הי' בהעתק הניכתב בכתיבה ספרדית. מטושטש ולא סדרים. וסקלתי המסלה העולה בית אל מכל שיבוש ומכשול טעות דמוכח. וכפי מה שמצאתי מאמרי' מזה הספר. בס' חסד לאברהם. ובס' שומר אמונים. עליהם סמכתי ובחסדי ד' שמתי בטחוני, כי הציקתני רוחי לא אוכל אדומה, ועיני ולבי נשאתי השמימה, ויתחזק דוד בה', שיהי' עם ידי, בעת מעבדי, כרוב חסדו. לעמוד לימין דכא ושפל רוח כמוני, שלא יצא מת"י מכשול חלילה, בזכות המחבר הק' זלה"ה זיע"א. ואגיד לכל הישר לכת אוהבי תו' מבקשי אמת כי מכיר אני א"ע ואת שכלי כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, וכל בר בי רב יוכל לומר לי