אילימה מא

ולא שנייה ר"ל סוד מה שא"ס מנהיג ספי' כנשמה תוך נשמה כדפי' בתמר א' אלא יצוייר בחוץ וישכילהו וידעהו דרך המסכים כולם. ואם תקשה שידע בידיעה שחוץ ממנו אינו יודע אלא מצד עצמו אמנם ידעהו בצד אותו הבחי' הרחוקה ממנו כמו שהוא סוד ציורה למעלה וא"ס ידעהו כעין שידע כל הפעולות הנפעלות מב"א פועלים והרי הפועלים חוץ ממנו והוא ידעם בידיעה שאינה נפרדת ממנו ובאמת כשתבוא אל מקום צר אל עצם הדרוש הזה כבר פי' שנו ידענו כיצד יהיה ידיעתו ידעטהו ממש וזה אינו אפשר כלל ועתה יובן אומרו טהור עינים מראות ברע לא שאינו יכול לראותו אלא שאינו רוצה והיינו והבט אל עמל לא תוכל וכו':

פרק יט הנה בפ' ח' ביארנו ענין ג' ראשי ההנהגה דרך העברה לתת טעם לשכל שלא יטה בשלילות הפעולות מא"ס ולא יחייב בו פעולות כדפי' עתה נבאר הדרוש בעצמו כדרך שפי' רשב"י בחש"ק ש' ג' סי' ד' והענין שהכתר כל מציאות השתלשלות הכתר מה שהוא כתר וחכמה שבכתר הוא בא"ס ולא נודע בו ולא נחייב בו חיוב מפני שהא"ס רצון הרצונות ומחשבת המחשבות אין לנו לפרט שום פרט שם וקורבתו אל מקורו ואין שם תיקונים וספי' ונק' הכל סתם א"ס והיינו מה שתמצא בפרשת פקודי סי' ובפ' סי' מכונה מנהורין לנהורין כו' בא"ס כדפי' בארוכה בעין רואה תמר א' והנה הראש הא' הוא סוד א"ס בלי חקירה יותר כלל יכונה כל מה שלא נודע ולא נשיג א"ס אמנם בינה שבכתר כתר שבו נעלמה תכלית ההעלם הוא ראש הב' למציאות ההגלות וכן חכמה מוחא הוא מציאות ראשי' הנמצאות שממנה נתהוו תיקוני הכתר וכל מה שיכונה בתי' אריך אנפין כמו שנבאר בעין רואי. ועתה נפרש ג' ראשין אלו הם המתגלות הנמצאות לנו והשגות החיוב לבד לפי ההשגה הידועה לנו מהפעולות והנהגות למטה ואילו הראשים הם זו פנימי' מזו כעילת כל העילות פנימי מכתר וכתר פנימי מחכמה ואמרנו פנימי זה מזה לא שיוגבל במציאות זה בתוך זה ח"ו שאין שום עלול מקיף את עילתו כש"כ בעילת העליונות המופלאות. אמנם הכוונה בסוד עילה ועלול וכל עילה למעלה מהעלול לא עליית מקום אלא עליית מעלה והשכלה ויכולת לההנהגה ולרמוז שהתלבש העילה בעלולו להנהיג התחתוני' למטה ויתעלם הנהגות א"ס בהנהגות הכתר ותתעלם הנהגת הכתר בהנהגת החכמה מפני סדר ההשתלשלות שהם זה למעלה מזה הראש הא' חכמה הנעלמה היא המכונה בשם מוחא דא"א בעין רואי ת"ב והיא החכמה הנעלמת תכלית העלם יותר מן החכמה בעצמה ודון בשכלך אם החכמה ממש במקומה השאלה אסורה בה כש"כ החקירה כאשר יתבאר חכמ' שבכתר שאינה נפתחת בנתיבות כפתיחת החכמה כלל כמה יפלא עניינה ויתעלה ותקרא החכמה הזאת ראש עם היות שיש ספירה אחרת עליה מפני שהכתר מופלג בהעלם אין ממנה תיקונים וראשים ההתפשטות לכל המציאות היא החכמה יסוד ושורש לכל חכמה שהיא מתפשט' במקומה שממנה תחילת ההתגלות להשתלשלות הנאצלים תקרא ראש והבינה לא תקרא ראש בראשי ההנהגות האלו מפני שאינה ראש להשתלשלות שכבר קדמה החכמה מוחא ולעולם נאמר בהתפשטות חו"ב ודעת הראש הב' הוא בחי' הכתר שעל החכמה הנז' וה"ס גולגלתא באידרא והוא ראש לנמצאות ולקורבתו אל מקורו יתעלם תכלית העלם והוא יוצא מהעלם מאצי' אל נאצל ולזה יקרא ראש לעצמו הראש הג' ראש לכל ראש א"ס. שאינו ראש ע"ד החיוב אלא על צד הקדמות ע"ד השלילה מכל חידוש כמו שהארכנו בת"א. ולא יצדק בעצם אומרינו בו ראש שאינו במספר ולא נכלל במלת ראש עם נאצליו מפני שהנאצלים יש בהם ראש וסוף והוא אין בו ראש וסוף כלל ח"ו שכל גבול נמנע בחק המאצי'. אמנם הכוונה במלת ראש לשלול שאין ראש למעלה ממנו בענין שהוא מתנשא על כל ראש והוא אינו ראש והוא קודם לכל ראש וממנו מתאצל ונמצא הראש כנודע והנה כאשר עולה בדעתינו העלם הכתר תכלית העלם נוסף על זה העלם א"ס שאחר שנתן כל מעלה שאפשר לכתר אנו חייבים להוסיף עליו מעלות א"ס מה שלא ישוער שאין הכתר משיג בא"ס השגה כלל כדפי' בתמר א' פי' בענין שהכתר ראש על צד החיוב וא"ס ראש על צד השלילה בערך שאין ראש למעלה ממנו והנה בא"ס הראשון נרחיק כל ידיעה לספי' בו מפני שאינו מקבל חלקים אמנם פעולותיו נחלקות ממנו ומקבלות החלקים ולזה יש יודע שיעור מפעולותיו כו"כ ויש יודע יותר ויש פחות ובזה יובדלו הספי' להשגות נבדלות אמנם בכתר עצמו לא חוייבנו בחובה זו ונאמר שהם מכירים בכתר קצת הכרה בעצמותו ולזה נאמר בבחי' תי' שהם השורש לנמצאות ידעוהו הספירות אמנם בבחי' עצמו לא ידעוהו ולזה לא נכנה בו ההעלם מכל וכל כדרך שנכנה בא"ס כדפי' בת"א פ"ג ועתה אחר שידעת ג' ראשים אלו עמוד והתבונן הנה אור הכתר מאיר ומתפשט בספו' כדפי' ואין ספק שאין לו ההארה למטה אלא בסוד א"ס השופע שפע זיו אור השגחתו להחיות כל נאצליו והנה השגחה זו אפשר שתהיה בא' מג' פנים. הא' שיאיר אור א"ס מתלבש באור הכתר ואור הכתר מתלבש באור החכמה מאירים ג' אורות מתגלים זב"ז ומתלבשי' זב"ז וג' מאירים והנה מהכתר יקבלו נשמ' ההנהגה כל הספי' למטה ומפני כך כיון שבכתר ג' בחי' אלו מחוייב שכל