אילימה מ

אמנם יש עוד י"ש מאי"ן דהיינו האפס וההעדר דהיינו שהרי אנו אומרים קודם אצי' שום נאצל שאין זה ענין י"ש מאי"ן שהרי האי"ן בחי' ב' לנאצל הא' כדפי'. אמנם דע כי ההעדר אינו כאשר חשבו בני אדם שהעדר העדר ואפס ח"ו אלא האי"ן הקודם דהיינו א"ס לבדו אין מקום לשום העדר ח"ו שהרי הוא הוא עצמו והוא כל המציאות ואין העדר ח"ו שהרי לא יחשב העדר אלא כשתצייר היש ותצייר מקום היש והעדרו אמנם נצייר א"ס לבדו הוא הוא ואין זולתו הרי הוא ממלא כל המציאות והוא שכל שכל המציאות שכל ואין ריקות שיהיה בו העדר ח"ו וציור שיהיה כל המציאות שכל והוא החשיבות והיש האמיתי שלא יעדר לעולם ובו כל המציאות ואינו חשוב דבר ואל יעלה בדעתך לומר שזה השלימות אשר אין בו העדר שיעדר לעולם ח"ו שהוא הוא הנמצא הקיים העומד שלעולם לא יעדר ולא נעדר אמנם הלביש והעלים והסתיר עצמותו והגלים השכל בשכל יותר עלה בערך עצמותו הקודם והעומד והמאוחר שלא יוסיף ולא יחסר לא קודם המציאות השכל הזה המתמצא המתחדש ולא אחר מציאותו כלל כדפי' בפ' הקודמים והנה השכל הזה שהוציא להלביש עצמו אינו מחוצה ממנו שהרי לא היה זולתו אלא הוא ממש כחו הנעלם והנסתר העומד בעצמו הוציא והרי. זה השכל הלבוש יקרא יש בערך שקודם לא היה ועתה היה אמנם לא בערך שהיה העדר שהרי זה השכל היה ידיעתו כחו חכמתו שאינה יוצאת ומתפשטת מעצמותו ולחוץ אלא הוא מעצמותו אל עצמותו שהוא וידיעתו א' ולא יצדק אמרינו בו חכם יודע יכול רוצה שהרי הוא מעצמו בעצמו בלתי מתפעל כלל:

פרק יח בענין ידיעת הדברים פי' והיא הקדמה אמיתית שא"ס יודע כל אמנם אין הטוב לפניו כערך הרע ח"ו כי על ענין הרע נאמר טהור עינים מראות ברע והבט אל עמל לא תוכל וכתיב והרע בעיניך עשיתי וכתיב כי עיניו על דרכי איש וכתיב שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ופליגא רמינן קראי אהדדי אמנם הענין הוא כי הטוב הוא כעין דבור התורה וכיוצא שיתעלה עד אין תכלית ועד א"ס עד שיעשה הכנה בספי' לקבל מן הכתר נמצא סוד הטוב נראה בעינים בכל הבחי' כולם ומצטייר בעיני הכתר אמנם הרע אינו כך שאין מציאותו עולה אלא עד הצטייר בסוד העינים בז"א למטה לבד ולא תאמר א"כ לא ידעהו א"ס שזה הבל כי אפי' מה שנעשה בתחתית שאול כתיב אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך והדין הנעשה בשאול תחתית אל הרשעים מהשגחתו אמנם הענין ישתנה בערך זה המשל או יביאו ענין לפני המלך אל היכלו או יסתכל בו המלך בעד החלון בחוץ ולא יכנס אל המלך וזהו ממש סוד הטוב יכנס אל המלך מתעלה עד שיצטייר בעינים הטהורים העליונים אמנם הרע יסתכל בו בסוד א"ס המאיר ומסתכל בכל הספי' ובכל מדרגות הבריאה ובכל מדרגות היצי' ובכל מדרגות העשיי' אמנם לא יעלה למעלה יסתכל בו בסוד היותו משתמש בספי' ע"י התלבשות הנשמה בנשמה ולבוש על לבוש עד שיגיע בסוד ההשגחה אל מקום שיסתכל בו אמנם אינו רוצה שיכנס לפניו ויתעלה שם וכן פי' בזוהר פ' בראשית בפ' ב' משער ב' וזה לשונו בפ' אין אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם (וז"ל) אין אומר ואין דברים שם דיבר על מעלות התורה ועל עילויה בספי' ואמר דהיינו יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת שממש הספי' זל"ז יביעו אומר התורה הנדרש בתחתונים וכן לילה ללילה שהם בחי' המלכות יחוה דעת ואין ענין התורה כאומר ודברים שהם דברי העולם הבטלים ואינם מציאות ענין קדוש וז"ש אין אומר ואין דברים כאותם שלא נשמע קולם דלא אשתמעו קמי מלכא קדישא ולא בעי למשמע לון ודקדק שאמר דלא אשתמעו שודאי אין ראוי שדברים בטלים ודברי רוח יעלו לפניו ואינו שאינו יכול לדעתם אלא שאינו רוצה לדעתם שם וז"ש ולא בעי למשמע לון. ועתה נשאל אל המעיין החוקר הזה אם יאמר אדם לחבירו קנה לי אגודת ירק א' או גלוסקא א' ידעהו האלוה או לא אם תאמר ידעהו ירצה באותה ידיעה או לא ירצה אם ירצה הרי אמרת שהבורא יודע ומסתכל בהבלי העולם שקל שבחכמים אין ראוי שיסתכל בדברי הבאי שמדבר שכנו עם חבירו ואם תאמר לא ידעם חיסרת ידיעתו ואם תאמר ידעם ולא מצד רצונו עשית אותו יודע בע"כ שהרי אינו רוצה בידיעת העניינים האלה ויודעם בהכרח כל זה יתוקן במ"ש דלא ישתמעו קמי מלכא קדישא בלי ספק אינם נכנסות אל סוד ההשגחה ולא מהעדר ידיעה שלו רצה ידעם אלא שאינה שלימות ידיעת' אלא אדרבא חסרון ולזה אמר דלא בעי למשמע לון. וממציאות הטבע שהטביע בספי' אין ענין זה מגיע אליו כאלו תאמר שיעבור אדם ממקום פ' ואילו רצה להסתכל בבית בורסקי היה מסתכל אבל אינו רוצה להסתכל ואינו מסתכל כלל מפני שאינו כבודו ואינו חסרון כבוד או ידיעה מה שלא הסתכל אלא אדרבא כבוד כך ממש יהיה הענין הזה. למדת שהדברים הם ג' דבור טוב ותורה שיעלה מציאותו למעלה למעלה עד אין תכלית. ודבור בטל מה שצריך האדם למעשיו שאינו מושגח על זה מלמעלה כלל. ודיבור רע שהוא מצטייר למטה לפגום המדות לעורר הדין ולהעניש והוא מושגח מלמעלה אמנם אינו דבוק בהשגחה ראשונה