אילימה רעב

פרק סה ממנה ענין הנבואה כבר פי' ענין זה קצת בפ' נ"ט אמנם כאן אוסיף ביאור ואומ' כי סוד הנבואה הוא גילוי רצון אלד"י רצונו שתעשו כך או תעשו כך ויתפשט הרצון הזה ע"י אותיות נקודות וטעמי' שהם ג' הנהגות מתלבשות אלו בתוך אלו כאן בתוך הפה הזה והיינו שהפה בו ב' מקורות נובעות כ"ב אותיות כאשר נבאר. והנה האותיות מהבי' בעצמה והיינו הנהגת הבי' ובתוך הנהג' הבי' הנהג' החכמ' דהיינו נקודות באותיות ובתוך הנהגת הנקודות הנהגת הטעמי' דהיינו הכתר על החכמ' וכאשר יתקשרו ג' יחד בכלי הספי' שהם ה' מוצאות הפה שהיא סוד פומא דא יתגלה הרצון העליון המתפשט מהרוצה המונע הכל ויבא זה וימצא למטה מתוך הפה הזה ולהיות שהתפשט' שיעור קומת הפה המגיע אל השפתים יפקידו הכל אל פתח שער האחרות הזה דהיינו השפתיים והם יבטאו הרצון העליון אל הנביא ולזה יוציאו זה ע"י נו"ה שהנביאי' אוחזי' שם ומב' מדות אלו שהם מעמידי הגוף יתנבאו הנביאי' והיינו נבואה והנה תתלבש הדבור היוצא מהפה באלו הב' הספי' ולכך תרד במדרגת נבואה אמנם התורה שהם מצות קבועו' הוא רצון אל"די קיים לעולם שלא תמוש לא תתלבש למט' בספי' אלא יעל' מרע"ה ויקבל התור' קודם התלבש' אלא דווקא בסוד הפה שלא ישתנ' ולא יתלבש ולזה יתקיים תמיד בקיום הפנימי הקיים. אמנם הנבוא' צורך שעה יצא מהפה ויתלבש וא"ת סוף סוף אותיות למה יתבטלו אחר שנתהוו' מהם מציאו' למה לא יתקיים המציאות ההוא לעולם. הענין הוא כי סוד הנביאי' הם מעמידי התור' כך הנבוא' הוא להעמיד התור' לישראל שלא יבטלהו וכל זמן שיש לתור' חולש' דהיינו סוד ותקע כף ירך יעקב צריך מעמידי' אמנם כאשר יתוקן ענין זה שיתבטל המחליש כח התור' אין התור' צריכ' מעמידי' כלל ואותו כח שהתור' נותנת במעמידי' וצרפ' אותיות נקודות וטעמי' יחזור ויכללם בתור' שהרי כל אותם האותיות מהתור' יצאו ואל התור' יחזרו ונשיג סוד צירופ' במקורם ולא נצטרך (אלא) הלבשת' באהב' בשוקים למט' אלא יהיו נראים בתוכ' מהפה עצמ' כאומרו פה אל פה אדבר בו:

פרק סו בפה אכיל' ושתי' כאומרו אכלתי יערי שתיתי ייני דע כי בסוד הפה יש איברים פנימי ים נכנסי' אל תוך הבטן הנחלק לב' חלקי'. החלק הא' סוד הריא' שהיא מהפרוכת ולמעל' הב' מעיים והכבד מהפרוכת ולמט' ובהם נכללי' הכליות והטחול והמר' כאשר ית' בתמר ואמנם דרך כלל הם סוד דו פרצופי' בבחי' הדעת הפרצוף הא' הוא התפשטו' מדת הת"ת הנכלל בלב וריא' והוא משפיע מוציא רוח חיים להחיות כל הנמצאי' ומוציא קול ודבור והנבוא' והתור' זה הכלל כל ההנהג' שהיא להוציא הוא מ"ד הדעת בבחי' הזכר ממעל' למט' לתת ולא לקבל זולתי רוח הקר שהוא סוד רוח החיי' העליוני' הנמשכי' לו לקרר הדיני' והוא שואב אותם והיינו סוד הקנ' ופעולתו בזולת מה שנבאר סודו לקמן אמנם אין לו תאו' מהתחתוני' כלל אלא שואב מלמעל' ומשפיע למט' ולזה לא יאונה אליו פגם מן התחתוני' ולא ישתתף במעשיהם מבחי' זו ובו פרצוף הב' הוא התפשטו' מדת המ' הנכלל בסוד המעים וכל המשתת' אלי' דהיינו בחי' תאות הספי' אל התעוררות תחתון וצריכות אל התחתוני' לקיום מציאותם ולהיות מעש' התחתוני' מב' מעשים מהבחי' האחרונ' אל הנמצאי' יצטרכו אליו להתעורר לקבל מהשפע העליון יצטרך הזדככות מבחי' אל בחי' ומצד התלבשות האדם בלבוש החומרי הזה לבוש יצה"ר סמ"אל ונחש לכך יהי' מותר במעש' זה ויצטרך שינתן חלק אל אלו החיצוני' אחר שיש להם חלק במעש' זה שהרי אין האדם נכנס אל שום מעשה מצות שלא יכנס בלבוש והרי זה בשר ודם שבו וזה גורם מותר במעים מקום עיכול המעשה התחתון למעלה ויושפע ע"י המעשה המותר ההוא למזון החיצונים מפני החלק ההוא אשר להם באדם מעת שנתלבש בלבוש עור ולזה ישראל כשהיו אז במדבר לא היו צריכי' לנקביהם מפני שלא יפרנסו כח המדבר במותר ההוא ועתה בזה אבין ענין אכיל' ושתי' שהיא סוד ההתעוררות העול' מן התחתוני' כדי לקשר הספי' וע"י ההתעוררות הזה יינקו מלמעל' שפע קיומם כעין שהוא האכיל' והשתי' קיום אל האדם ומזונו. אמנם מיני האכיל' הרב' שיש מר ע"י המעשי' המגוני' המעוררי' הדיני' וכן השתי' והכל מטעמי' מיני' שוני' כפי השתנות הפעולות שהרי הם שס"ה ל"ת וכל מצו' ומצו' אליה טעם מר בפ"ע ויש רמ"ח מ"ע כולם מטעמי' טובי' מינים שוני' ויש שתי' שהיא התעוררות התור' כי כשיתעורר במעש' עב מאד ויצטרך עיכול גדול ויכונ' בשם אכיל' ומה שיתעורר בעסק התור' יין וחלב יכונ' בשם שתי' שהתור' דקה ולא יצטרך עיכול ותי' כ"כ והרי זו אכיל' ושתי' שיכונ' בפה הזה:

פרק סז הנה ה' מוצאות לאותיות כגון אחה"ע בגרון גיכ"ק בחיך דטלנ"ת בלשון ז"סשרץ בשיני' בומ"ף בשפתי' הרי אלו הם קבועות בפה העליון ולהם סוד ורמיז' עליונ'. ותחל' נאמר שפי' ר"ש בתי' שה'