אילימה רסד

ופועל הן דינים הן לרחמי' וה"ה לכל שאר הפעולות המתייחסות אל הפה כאשר נבאר והענין כי סוד תי' דיקנא נאחזי' מלמעל' עד הכתר ומשתלשלי' עד חסד וגבורה כדפי' ואין בבחי' זו מכסי' על סוד שפתים שהם בבחי' יותר תחתונות בערך מקורי הזקן ושורשי התי' הם פנימי' לתי' דיקנא לערך המציאות בעצמו שהם בבחינת המתקרב' אל החכמ' והבינה כאשר יתבאר ועוד תדקדק שהשער הם פעולות נכבדות ודאי שבהם כבוד גדול יקירותא דדיקנא כמבואר. ועכ"ז אינם עצמות ממש ולכך נובעי' מתוכיות עליון ומתפשטי' למטה והשפתיים עצם מציאות הקומה העליונ' עם היות שאין מקורות שם בתוכיות בשער לכך סוד השער יתלבן ממקורו ויאמר סלחתי ע"י ט' מדות כדפי' והשפתים מצד עצמן לא יתלבנו אלא יהיו סומקין כוורדא ויגזרו דינים והיינו שאמר ר"ש שערי לא חפיין על שפוון ושפוון כולהו סומקי:

ובאידרא בתי' הח' דקדק הענין בדרך אחרת ואמר דלא תליין שער על פומא ופומא לא אתפני מכל סטרוי הנה רצה באומרו מכל סטרוי. מכל איזו בחי' שיהיו נובעות מהפה אין השער מפסיק רצה בזה שפעמי' השער ג"כ גבורות סוף ואלו יכסו הפה בעת פעולת' הדין לתועלת של ישראל לא הי' הפה רשאי לפעול ח"ו מפני השער בחי' הגבורות הפועלות לזה פומא אתפני מכל סטרוי כדי שתפעול רחמים לישראל כאומר ימינך ד' נאדרי בכח וכו' כדפי' בזוהר פ' בשלח סי'. ולדרך זה אפי' שלא יהי' הפעולה נכללת בזקן יתקן הזקן בחי' לכל היוצא מהפה ולא יחוץ כלל ולזה אמר מכל סטרוי מכל בחי' פעולותיו:

פרק מז בחוטא דשפוון. הנה ענין חוט השפתים יתייחס אל סוד וא"ו והיא בסוד היסוד והיינו חוט השני שהוא שני לת"ת וראוי הוא שהרי היסוד אמצעי בין נ"וה שהם השפתים כאשר נבאר וכל מקום שהם מתבחנים היסוד מתבחן עמהם ואינם פועלים אלא בשותפות עמו ולכך הוא כולל כנגד שניהם ויקיף אליהם מכל צד וב' יחד נק' צבאות והיסוד נק' צבאות כנגד ב' וכן כל עניינם ולזה חוט המקיף השפה ייחס ר"ש לחוט הזרקא בתי' ונודע כי סוד הזרקא היא המל' בחי' נקודה עליונה אבנא דאזדריקת וכל החוט סוד ו' סולם עלייתה וקצת החוט המקיף הוא סוד חוט המקיף השפתים דהיינו יסוד כדפי' י"ג מדות אלו הם יחד משותפי' תמיד ולכך עיקר סגירת השפתים או פתיחתם תלוי בחוט זה כדרך שפי' בענין העיני' שכך היסוד הוא מכריע בפעולות ב' מדות אלו ובכל מקום שהם משתרשי' לפעול היסוד הוא משתרש שם עמהם אמנם נעלם דהיינו בחי' אחרונה לנו"ה באה אל היסוד א"כ הרי היסוד חוט מקיף עליהם וכולל כל בחי' יחד בהשואה א' כדי לכלול כל מה שבהם להיותו מעבר ומקור לכל המתקבץ אליהם שזה בחי' בכל מקים כדפי':

פרק מח בשפוון עצמן אגב אורחי' יתבאר ענין החוט הנעלם ומסתתר עמהם ופי' החבירי' הענין והרחבוהו וראשונה קיימא לן בכל מקום בזוהר ובתי' ובר"מ שנ"וה שפוון ובלי ספק אין הכוונ' שהם שפתים במקומ' אלא שהם בשורש העליון שפתים. עוד אנו רואים שהשפתים כלים להוציא חכמתו ובינתו של אדם א"כ חו"ב בהכרח נקשרת עמהם. עוד הם זה למעל' מזה הא' עליון והא' תחתון והם נקשרי' זע"ז בב' דרכי'. הא' קשר שלא יפרד בשני קציהם חובר הב' פעמי' יתקשרו פעמי' יתרחקו וע"י ענין זה הם מראי' יופי הבינה והחכמ' וכאשר נקבץ כל הענייני' נאמר שהבינ' והחכמ' מציאות התפשטותם אינם בבחי' משתוו' מפני שהחכמ' לה ג' בחי' אשר לכל ספי' וספי' שהם נכללות בג' ספי' שהם חח"ן מבחי' החכמ' מאירה מהכתר מבחי' החכמ' מהנהג' עצמה דהיינו מה שחסדיה מתפשטי' עד מוחא להנהיג הספי' כדפי' דהיינו מוחא דמלכא. מבחי' הנצח היא בחי' אחרונה שבה שהיא להשפיע בבינ' כנודע בחי' אחרונ' שבחכמ' היא המתדבקות בבינ' והנה החכמ' בעלת ל"ב נתיבות דהיינו שהיא מתפש' בה' ספי' על הדרך הזה ראשונה יש בנקודת' בעצמות' ג' ימיניות אלו שהם ג' בחי' שבה כדפי'. חח"ן הא' להדבק בכתר. הב' לעצמות'. הג' להשפיע למטה הב' הם סוד דו פרצופי' שהם ב' נתיבות הא' נתיב לא ידעו עיט דהיינו בחי' הת"ת והב' ולא שזפתו עין איה דהיינו בחי' המל' כענין שהם דו פרצופי' והבינ' אינה נאצלת בבחי' אחרו' שבחכמ' דהיינו הנצח ואל תתמה ע"ז שגם המל' אינה נאצלת מהיסוד אלא למעל' מבחי' ג' אבות ודומה לזה אצילות הבינ' מבחי' החכמ' העליונ' דהיינו מנתיב לא ידעו עיט מדרך הנתיב העליון לכל הנתיב. וזה טעם אל הנקבות כדי שיהיו פנים אל פנים בהשואה א' אל הזכרי' בקרוב ואח"כ הם מתפשטי' זה מזה. ונחזור אל הענין שהרי בחי' אחרונ' אל החכמ' נצח והבינה בעת אצילות נאצלת מבחי' עליונה שבחכמ' מפני שב' נמצאו מטיפה א' מן הכתר וכבר הארכתי במציאותם בעין הבדולח תמר ו'. והנה כמו שהחכמ' ל"ב נתיבות שהם י' חכמה חסד נצח וב' העליונות דו פרצופי' שהם המחתימי' עשר עשר בכל ג' הנז' יעלו ל"ב והנתיב העליון שקול ככולם כדפי' שם כך הבינה נאצלת בבחי' ה' ספי' שהם חג"ת נ"ה הם