אילימה רסב

הוד והדר לבשת והיינו דקאמר באידרא ובס"ד נפיק שערא ואתתקן וסליק ונחית בעילא' כתקרובא דבוסמא לדעת ר"ש הם ב' תיקו' ולדעת האידרא א' מפני שמנה אנפין ושפוון בכלל התיקו' ולכולהו פי' כאן סוד הוד והדר היינו אחיזת ימין ושמאל לדעת ר"ש הם ימין ושמאל חו"ב המתפשטת עד נו"ה שהם הוד והדר שב' מדות אלו הם תמיד מיוחדות הוד והדר לבשת הודך והדרך והם קשורות יחד וכן הם לדעת ר"ש ב' בקשר א' שהרי אלו הם ב' תי' הראשוני' דהיינו חכמה ובינה שבחכמה והם תיקו' נושא עון נושא פשע דהיינו הודו של מלך והדרו כאומר ותפארתו עבור על פשע וקרוב אליו מאד נושא עון ופשע ולדעת האידרא אינם ב' אלא א' בלבד אמנם עיקר היותו נושא עון ופשע הוא כאשר יאיר אור הכתר בו שאז הוא עיקר העברת פשע ויתגלה אליהם הת"ת והאמת מהכתר ואז יוכללו יחד הוד והדר ות"ת על גביהם וסוד זה הוא התפשטות אור הכתר כדפי':

פרק לד התיקון הה' הנה התיקו' הה' לדעת ר"ש נכלל בזה כדפי' ונכללו בו יה"וה אדם ולדעת האידרא הוא סוד אתחזן ב' תפוחי' מכאן ומכאן סומקא כהאי ורדא סומקא דהיינו דין שפני המלך בדין והם למלחמה ודאי לדעת זה שהוא מכלל תיקו' דיקנא והן אמת בא"א הם בתיקו' דיקנא והיינו שפי' ר"ש בשעת פטירתו ואמר שנמשכו הקדמוני' אחר הדעת הזה מפני שתיקו' תי' דיקנא דז"א מתיקו' דיקנ' דאריך והוא לא ירצה בזה דרך פרט אלא הפני' הם תיקו' לעצמו כדפי' וכבר פי' בפ' כ' כ"א כ"ב סוד הפנים לדעת ההוא וא"כ סוד נושא עון ופשע יהי' לדעת האידרא מהפני' ועם היות שהם בדין זה יהי' דוקא בעת שנאמר ישא ד' פניו אליך שסוד נשיאות הפני' היינו סי' הרוגז והאדום מהפני' ואזיל סומקא ואתי חיורא כאומר פני ילכו והניחותי לך והיינו יאר ד' פניו אליך ולדעת ר"ש אין הפנים למלחמה כלל אלא אדרבה הסומקו' בגבורה ואין (הדוחק) [הרחק] בין ב' הדעות כלל שאי אפשר מלחמה אלא באדמימות הפנים כאומר ד' גבור מלחמה וכתיב ד' איש מלחמה ולהכי קאמר כל מלוי דאידרא שפיר. פרק לה התחי' הו' פי' באידרא ובס"ד נפיק שערא בחד חוטא סחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. הנה התי' הזה כבר פי' שסוד תי' דז"א אינם בו"ק כתי' אריך לכך תי' דאריך מטי עד טיבורא שסוד הטיבור היא המל' כנודע אמנם דיקנא דז"א עד הת"ת ולא הת"ת בכלל אלא נכלל בחנזד והגבור' ובחי' מה שהגבורה נכללת בחסד כנודע והיינו ג' תי' אחרונים כאשר נבאר לכך אמר ותליין עד רישא דמעוי שנודע שב' זרועות הם חסד ויריר' והחזה שביניהם הוא נידון לב' והיינו גבורה בחסד ולכך בחזה סוד השדי' שבהם סוד החלב הנהפך ללבן שהגבור' בתוך החסד הוא סוד השדים דהיינו כדפי' בפ' פקודי סי'. שכאשר יכנס היכל זכות בתוך היכל אהבה יקרא אל שדי דהיינו סוד השדי' לנערה ודומה לזה לבתולת ישראל ודומה לזה החזה לזכר כאשר נבאר. א"כ התי' הזה בחסד מדקאמר ותליין שכל ל' תליין ואריכו' בשער מורה על החסד ואמר עד רישא דמעוי מורה עד תחלת הגוף ת"ת והמעיים סור הדעת שבו כאשר נבאר אבל לא יכלול הגוף ממש ולכך לא נחית עד טבורא שאינה מתפשט' אלא עד כאן ור"ש אין דרך תי' דיקנא אליו כדרך האידרא וס"ד אלא הענין הזה ודאי אמת כדפי'. אמנם להמנות תי' אינו אלא סוד התלייא בחסד ויש בו ימין ושמאל יהיו ב' התי' ויהי'. פרק לו התי' הז' דלא תליין שערי על פימא ופימא אתפני מכל סטרוי הרי התי' הזה לדעת ר"ש הוא סוד שפוון דמלכא שנבאר בע"ה וכאן כללו אותם בכלל חי' דיקנא מפני שהם בסוד שערי דיקנא וכמו שבאריך הם מחי' דיקנא ג"כ בז"א הוא מתי' דיקנא ור"ש ס"ל שאין בתי' ז"א הס"ד שהם בתי' אריך והטעם שהרי סוד השפתים הם בנ"וה כאשר נבאר ועוד אין התי' הזה אל השפתים אלא מה שאין השער מכסה אותם להכי לדעת ר"ש היינו שאין הזקן מכסה השפתים א"כ אין זה תי' לזקן אלא לשפתי' ולדעת האידרא וס"ד סוף סוף הרי התי' הוא בשער והנה השפתים יש בהם גזירה טובה או בהפך א"כ ודאי תלוי בהם נושא עון נושא פשע נושא חטאת נקה עון נקה פשע נקה חטאת לומר סלחתי כדבריך ולדעת ר"ש זהו ענין כולל לכל הגזירות יחד שכולם משפוון דמלכא לגזור הדין והמשפט והסליחה מחי' דיקנא בחסד בענין שפוון נבאר לקמן בע"ה. פרק לז התי' הח' דנחתין שערי בתחות דיקנא ומחפין קדלא דלא אתחזי. הענין שהעורף הוא סוד האחור והיינו הדיני' שבהם תלויים האחוריים והחיצוני' ואלו יחד שזהו סוד כ"ב מקורות של רחמי' והם סודן ברכת כהנים כדפי' לעיל. פרקים אלו כללתי מחש"ק שער י"א כלו ע"כ:

(עד פ' מ"ד לא נמצא בהעתקה) פרק מד בביאור שפוון דמלכא. הנה ר"ש דעתו שענין שפוון דמלכא אינו בכלל תי' דיקנא אנא תי' בפ"ע ולכך באידרא שהיא בדעת הקדמוני' פירש שפוון בכלל תי' דיקנא ולא האריך בענין הפה