אילימה כה

כפי התרבות האמצעים תתרחק הסיבה ממנו ויעלם מהשכלתינו ולטעם זה אמרו ההעלם סיבת ההתגלות וההתגלות סבת ההעלם והענין שכל מה שישתלשל וירד למטה ימעט ויקטין המציאות בענין שימצאו הנמצאים יוצאים מאין תכלית ואין סוף ואין גבול ומשתלשלים עד התכלית והגבול והסוף נקודת הארץ התחתונה הזאת והרי הם באים עד נקודת המרכז התיכונה לכל כעין טבור הארץ לגלגלים ויתעלו ממטה למעלה וכל מה שהם מתעלים יתרחקו מהשגתינו עד שיתעלו עד אין תכלית וסוף וכפי התעלותם כך יתעלו באין השגה לנו בהם וכפי התעלותם יפלאו ויתעלמו ונאמר במשל שקטן השגתינו בהם שהם מתמעטים ועד"ז נמשיל החכמה נקודה עד שהכתר א"ין. שאין שום השגה ולמעלה מזה אין על אין שלא נשיג כלל ולזה נמצא שעם היות ששם הו"א הוא הקיום האמתי והמעמיד הכל נכנה העילוי בנקודה ובמעט השגה אל האין המושג ויהי' כמשל הצופה מרחוק שיכנה בצפייתו הענין הנראה והמתקרב אליו יראהו בגודל והמתרחק יותר יראהו יותר מעט והמתרחק יותר ימעט יותר השגתו עד שהמתרחק יותר יראהו כנקודה והמתרחק יותר לא יראהו כלל ועיקר ובאמת היותר רחוק הוא יותר גדול אלא שיכנה הדברים להשגתו זה מ"ה. שישיג בו מהותו והיותר רחוק יאמר הו"א המתעלם והיותר רחוק יאמר מ"י הנפלא בשאלה בלי השגה והיותר רחוק נקודה דקה והיותר רחוק אין והיותר רחוק אין על אין וזה ממש מציאות הספי' אשר בין א"ס לבינינו. המל' תקרא מ"ה והת"ת הו"א המתעלם והבינה מ"י שאלה בלי תשובה והחכמה נקודה ראשית הי"ש והכתר אין. וא"ס אין על אין המחוייב בלתי מושג כלל ואפי' שם אי"ן לא יוצדק בו ח"ו אמנם נוסף עוד בזה מנין תשמעהו עתה דרך כלל ובתמרים הבאים דרך פרט בע"ה. והענין שאין סוד הדרגות אלו מ"ה הו"א מ"י ראשי"ת אי"ן א"ס כאשר תחשוב שתצייר בשכלך ותאמר הנה המ"ה תחלתו עד מקום פ' ותעלה עד סופו ושם תחלת הו"א ותעלה הו"א עד סופו ושם תחלת מ"י ותעלה מ"י עד סופו ושם תחלת ראשית ותעלה ראשית עד סופו ושם תחלת אי"ן ותעלה אי"ן עד סופו ושם תחלת א"ס ונדע בו. תחל' וכל מה שיש בו התחלה יש בו סוף ח"ו זה טעות גמורה אמנם האמונה האמתית כאשר תאמר מ"ה אינו משולל (נ"ל שכן צ"ל מההו"א אלא שהוא וכו' והם תיבה א' ותיבת מפני צ"ל אלא וכן משמע מסוף הענין) מ"ה הוא מפני שהו"א מתפשט ומתלבש כחו במ"ה כנשמה בתוך הגוף ואין הו"א משולל ממ"י אלא מ"י בתוך הו"א ובתוך מ"ה כנשמה בתוך הגוף ואין ראשית משולל ממ"י אלא מתפשטת ומתלבשת במ"י והיא בתוך מ"י והו"א ומ"ה כנשמה בתוך הגוף וכן האי"ן בתוך הראשי"ת ובתוך מ"י ובתוך הו"א ובתוך מ"ה ואלו הם הדרגות אמתיות שאין לך שום נמצא תחתון שתאמר זה מ"ה בלא הו"א וזה הו"א בלא מ"י וזה מ"י בלא ראשי"ת וזה ראשי"ת בלא אי"ן וזה אי"ן בלא א"ס ח"ו אלא לעולם העליון בתוך התחתון נשמת חיותו ומחייהו ומקיימו ולזה יש א"ס בלי אי"ן והיינו סוד עילוי א"ס על האי"ן עד אין תכלית ויש אין בלי ראשית והיינו עילוי הכתר על החכמה ויש ראשית בלי מ"י והיינו עילוי החכמה על הבינה ויש עילוי למ"י על הו"א והיינו עילוי הבינה על ו"ק ויש עילוי להו"א על מ"ה והיינו עילוי ו"ק על המל' ויש בכלל מ"ה כולם שאינם פועלת אלא מכח כולם והם נשמה המסובבים זה מזה ובתוך זה והסבה הא' סבה ונשמה לכולם ודרך זה דרך נאות וראוי והגון לכל האמונה ולזה התחתון לבוש לעליון זה לזה והפעולות לעולם מכח העליון בתחתונים ויקרא לבוש לא על צד המגביל או המקיף אלא על צד המעלים המפליא העליון המתרחק המתעלה כדפי' בפתיחת הפ' הזה:

פרק כ"א הנה המדברים באלהות לא מנעו עצמן לכנות באלוה צד המעלה עם היות שלא יצדק באלוה לכנות לו שום מקום אמנם לסיבת היות סדר המשתלשלים זמ"ז בגשמיים שיתעלה העילה על עלולו לכך יכנו המשל הזה לכל הנמצאים הרוחניים ונאמר צד המעלה זה על זה אמנם האמת הוא שהמסובבים הגשמיים יתעלו זע"ז במקום. אמנם הרוחניים הם באפס מקום ויתעלו זע"ז בענין עילוי הנשמה על הרוח ורוח על נפש ונפש על שכל. ע"ד שפי' לעיל בפ' ה'. אמנם על צד הגשמות ימצא בו המעלה הוא המקום העילה על עלולו ולזה הרקיעים הם גשמיים זע"ז ולמעלה מהם עדיין יש גשם עם היות שהטבעיים לא השיגוהו והוא סוד מעשה בראשית כי רבה היא אבאר בפרקי ר"ע ור"י במעשה בראשית אכתוב מהם בעין בע"ה. ולמעלה מהם במקום סוד המדורין שהם ז' ויתפשטו מן הגוף הגוף ההיכלות ויתעלו ויהיו כעין גוף וכעין נשמה ויתפשטו מהגשם ויתעלו במקום ולמעלה מזה באין גשם ולא נוכל לכנות מהיכל הו' ולמעלה גשם כלל. אמנם עד סוד קרני החיות נשיג השגה לא בחיות עצמן וכ"ש בקרני' שהם שכליים אמנם בהיכל מקום התפשטותם הם בגשם והקודם לזה סבה להם הוא הכסא שהוא באין מקום ואין גשם ואין מציאות אחר אל ראשית אלא קודם למעשה בראשית והענין שמעשה בראשית יתבאר בגשמיות ויתבאר ברוחניות. ואם יתבאר בגשמיות יהיה הכסא קודם לביאור זה ואם יפורש מעשה בראשית ברוחניות יהיה הכסא למטה עדיין