אילימה רמט

ויהי' ענין נחיריו פנימי' שיהיו בו ב' נחירי' נחיר ימין ונחיר שמאל. עוד יהיה בו ענין המתנשב דרך הנחירי' כאומ' עלה עשן באפו הן אלה עשן באפי אש יוקדת כל היום.. והנה האבר הזה יש בו ממש שמות מחולפות בתורה הא' א"ף והוא השם המורה הדיני' הקשי' ומעט ממנו ימצא לטובה מעט מזער כאומרו ישימו קטורה באפך ורובו או כולו בדין. ויש נחירי' כדכתיב מנחיריו יצא עשן ויש חוטם וזה נמצא מעט מזער בתורה כגון ותפלתי אחטם לך וכל ענין הריח מיוחס לאבר הזה כנודע וירח ד' את ריח הניחוח ריח ניחוח לד' וכיוצא וראוי שהמעיין יתן אל לבו עניני' אלו ופרטן ומכאן יבוא לבאר למעלה פעולת השרש הזה ומציאות ההנהגה הנמשכת ממנו:

פרק ג ענין הדינים ומציאותם ג'. הא' הוא הדין החזק דק בתכלית דקות והוא הנשפע מהבי' דמסטר' דינין מתערין. הב' הגבורה בעצמה שהיא מוציאה דיני הבי' הנסתרי' אל הגילוי. הג' דיני המ' גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה. והנה אלו הם א"ש גחלי"ם עש"ן הרמוזי' בפ' עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. הנה האש להבת שלהבת דקה שהוא בחי' הדין מהבי' והנה אין הלהב הזה פועל במקומו עד היותו נאחז בדבר עב כגון העצי' וממנו יעשה גחלי' והם בחי' הדין מצד הגבורה העליונה בי' דכליל כל גבוראן מתפשט ונאחז ונסבך בגבור' המד' ועלי' ומוכנת אל הבי' כעצים אל האש ובחינותיה ועציה נדלקות ועושות גחלי' וזהו אש פועלת ואוכלת בתוקף והיינו הדין והאש בפועל ומן הגחלי' האלו יוצא עשן דהיינו דין המ' שהיא יוצאת ומתפשטת בבחי' והנה העשן שהוא גבורה תתאה דאתי מגבור' יצחק גבורה עילא' מהאי תננא אתכלילו אשא וגחלי דנורא היינו המ' בהיותה פועלת הדין נכללות בה כחות הבי' והגבורה בדיניהם ומכחם היא פועלת שאי אפשר אל הדין פחות מב' עמה והטעם שאם אין הדין נשפע ממקור הדין דהיינו אשא שהוא כללות הגחלי' עם האש אין תננא עשן דין המ' ואם נראה שאין עשן דין המ' אין אש למעלה ודאי מפני שאין דין למעלה שלא ימשך מיד אל המ' ולזה כשתראה שאין עשן נאמר שאין אש ואין גחלי' וצמיח' הדיני' האלו מסוד החוטם ממנו מוצא הדין ומכחו הדלקתו למטה והיינו עלה עשן מציאות המ' באפו סוד חוטמא למעלה ואש דהיינו התעוררות הדיני' מפיו תאכל ונאחז למטה בגבורה עד שכוחותיה גחלי' בערו ממנו מן האש המוליד העשן להקשר באף:

פרק ד הנה הדינים הנז' אינם עצם החוטם אלא הדין המתפשט ונשפע מן השרש. אמנם בלי ספק השרש עצמו דהיינו התי' הזה הנמשל בחוטם מתפעל וסוד ההתפעלות הוא כי סוד השרשי' כולם הם כלולי' מסוד הספי' בסוד שיעור קומתם עם היות שהם שרשי' עליוני' נעלמי' הם כלולי' מהספי' כולם והיינו שיעורם ומדתם ועתה כאשר הדיני' יתפזרו שהרי כלל הגבורות כולם אינם אלא ה' דהיינו סוד ה' עליונה ומשם יצמחו הדיני' שהם הגבורות והיינו החוט' ו' הצומח מן המצח ה' בענין שהם סוד הגבורות האלו שהם מתפשטות משורש הגבורות דהיינו גבורה עליונה הכוללת הגבורות בי' בעצמ' בשורש העליון מצח' ודאי ומשם מתפשטי' למטה בסוד חוטם והיינו התפשטות הגבורות ולא התפשטות ופזרם ממש למטה דהיינו בגבורה והוד ומ' לחוץ שהם זרוע ושוק וכיוצא אלא למעל' בשרשם יהי' סוד המצח בחוטם והחוטם התפשטות הדיני'. ועתה בזה אם יתפזרו הגבורות ויהי' בין גבור' לגבור' התמזגות המדות לא יהי' דינם קשה מפני שיש מזיגה בין דין לדין בין גבור' לגבור' ולזה הגבורה למטה אחר התפשטות בז' ספי' אין דינם קשה כמציאותם בשרשי' האלו מפני שכאן הם גבורות קשו' זב"ז וכוללו' יחד ואין ריוח מזיגה בין זו לזו ולזה יהי' דינים וגבורות מתחזקות ומחזיקות הספי' למט' שלא יקבלו המזיגה אלא יפעלו הדיני' ועתה מזה נקיש אל עצם הספי' השרש דהיינו הגבור' בחוטם שאם יהי' החוטם ארוך או קמוט וקצר במה תלוי ודאי שאינו תלוי אלא בשיעור הקומה כאשר נכלל החוטם בכללו' י' מי' יהי' שיעור מדתו ארוכה ותמזג החוטם דהיינו השורש בספי' אחרות והדין מתבטל ומתרחב בו הספי' אשר שם יקררו אש דיניה הקשים. אמנם כאשר יתלהב הדין יעלים אותם הכלליות והספי' הנכללות בו ויקצר שיעור קומתו והיינו סוד קצר אפיים וחוטמא דאיתקמיט והיינו הפעלות החוטם מצד עצמו ולזה לא נוכל לתת שיעור ומרה אל החוטם רק מה שנאמר בו כי הגבורות ה' קבוצות ומאוחדות שעדיין לא נתפשטו היא המצח והגבורות מתפזרו' ומתפשטות אל מקומן בזרוע ובשוק ובנקבה הם הספי' למטה והבחי' האמצעית בין ב' בחי' אלו דהיינו סוד הגבורות מתפשטות לפעול אמנם מקובצות שאינם מתפזרות אלא כלולות יחד הם סוד החוטם בענין שהם ג' בחי'. הא' מצח. הב' חוט'. הג' זרוע יד שוק וכיוצא והם ג' מציאיות. הא' דין קשה ולא כ"כ דהיינו מצח סוד ה' ה' גבורות כלולות בגבור' הרבה. אמנם מתקבצות כדפי' הב' דין קשה למאד מאד והיינו החוטם שהגבורות