אילימה רמד

עליון ממדרגה אל מדרגה עד הבחי' הזאת הנגלית ולזה יתפשט אור עין ההשגחה העליונה משרש אל שרש. והנה המציאות הוא שהדיני' הם נובעי' מהבי' והיינו הדם שע"י הלובן העליון המאיר משרש אל שרש. יתהפך לחסד והיינו הדם שבשדים בחי' ידועות בבי' יתהפכו לחלב והיינו הלבנת הדיני' ואותו החלב בעת שאין דין דרכו להיות נשפע דרך אחרת דהיינו בפה הבן להניקו חסדי' העליוני' להתפרנס ועתה שהאם רואה שהבן עיניו כיוני' הם ממש מלת ולא תונו איש את עמיתו שהשגחה נהפכה לדין מיד היא מתקנת שמשפעת המקורות של החלב לעיני' והעיני' מיד רוחצות בחלב ומתלבן אדמימות' והיינו שעם היות שעד עתה הלובן שבעין לבד היה חסד עתה נהפך הכל לחסד והיינו רוחצות בחלב וענין רוחצות הוא שממש רוחץ הדין משם והאודם ומעבירו וההשגח' מתתקנת ברחמי' וחסד והיינו סוד עדר הקצובות שעלו מן הרחצה שהם אותם העיני' המתאמות בהשגחה דהיינו אודם וירוק ושחור שהם כולם רוחצות בחלב שעליהם נאמר עדר הקצובות שעלו מן הרחצה וענין תאומתם הוא ע"י ההשגחה שיש לכולם בסוד כללותם אלו מאלו כדפי' ובהתרחצם יתהפכו כולם ללובן וחסדי' ע"י החלב המלבינ':

פרק כה לבאר הדרוש הקודם צריך להקדי' שענייני סדר ההשגחה בעיני' הם ו' בחי' משתנות כפי הענין והזמן ע"י מעשה התחתוני' וכפי' מה שהם גורמין מלמטה כך היא ההשגחה העליונה מלמעלה. ההשגחה הא' (היא) היא הנהגת הבינוני' ישראל יושבי' על אדמת' והעיני' משגיחי' דינם לא רוב טובה ולא רוב פורעניות אלא הנהגה מזוגה לא אויבי' עליהם ולא נסים נעשים אליהם וזוהו ההנהגה בינונית בגווני העיני' דהיינו סוד הנהגת הספי' בהמזגת בתי דיני' עליוני' והעולם מתנהג והדייני' שוקלי' ופורעי' לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו והיא הנהגת הספי' בינוני' מבי' ולמטה והיינו ההשגח' המסובבת. ההשגחה הב' היא הסתר פנים והעיני' מתכסי' מגביני' ואינם משגיחין לא בדין ולא ברחמי' ואז אין ישראל נוצחי' אלא נתנים ביד עמון ועמלק ומדין ובני קדם וירעצו וירוצצו את ישראל וילחצום. עד ויקץ כישן ד' כגבור מתרונן מיין ויך צריו אחור והיינו השגחת השינה שבעלי הדין מאליה' שולטי' והאויבי' מתרברבין דהיינו דין הנעשה מאליו בהסתר פני'. ההשגחה הג' הם העינים המשגיחי' באדמימות והיינו הדין ההוה על ישראל בבוא עליהם צרה וצוקה, חרב אויבי' למשגת דבר כי יהיה ארבה חסיל שדפון ירקון כל אלו עונשי' משגיחי' מלמעלה מצד אדמימות העינים בהשגחת הדיני' אף אם אין חורבן המקדש כגון ויהי רעב בימי דוד וכגון שלש אני נוטל עליך וכגון בימי אליהו ואלישע חי ד' אם יהיה טל ומטר כ"ז הנהגה בסוד הדין המתגבר בספי' והעיני' מתאדמין באדמימות הדין והגבורה שולטת. ההשגחה הד' הוא סוד הגלות ההוה הזה והיינו מצד שחשכו הרואות בארובות והיינו שכל העיני' העליוני' נקדרו בחשך הדיני' וההשגחה בעינים חשוכי' עד היות ההשגחה בעד עבי' סתר לו דהיינו סכות בענן לך והם לילי"ת וסמא"ל ששולטי' בעונותינו ונתלבש' ההנהגה בהם בסוד השרי' החיצוני' וירדה שכינה לתוך השרי' עם ישראל ושוב אין ייחוד בספי' ועינים לאו אינון בארח מישור אלא בעקמימות שאין פני הכרובי' איש אל אחיו ואדרבא באדמימות והספי' משפיעות דין ולא רחמי' ומר ולא מתוק ואין יום שאין קללתו מרובה מחבירו זולתי סעד וסמך שעושי' לשרי' השרודי' אשר ד' קורא במעט מזער עבודת' ומה גם לעובדי' על דרך החכמ' הפנימית אשר ד' קורא שהם סעד לה באמת להשפיע לה ולייחדה ייחוד מה. ההנהגה הה' היא הנהגת הגאולות הקודמות ר"ל בזמן שיש' בטובה היא השגחה נמשכת מסוד ראשי' והיא העינים המאירי' באור הרחמי' מצד החכמ' והנהג' זו עם היות שהיתה בה דין עכ"ז תקל דיניה ומעולם לא יהיה בה גלות ולא ישר' נענשים בה כפי עונשו לבד אבל פירוד שכינה ושליטת הקלי' הם בה ולפי הנראה (הם בה) הנהגה זו לא היה מעולם מפני שהכתוב מעיד שההנהגה היא מראשית השנה ועד אחרית שנה בלא א' אמנם היא הנהגה יפה ודומה להנהגת העולם בימי שלמה שנאמר ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם שהאירה הלבנה מסוד החכמה דהיינו מראשית השנה באלף שהיא חכמ' ועד אחרית שנה שהיא מ'. ההשגחה הו' היא הנהגה העתידה שנאמר בה עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן והיינו היות העינים האלו רוחצות בחלב אור הכתר המתגל' לחכמ' ומחכמ' לבי' ומשם נמתקות המדות כולם בחסד גמור והדין מתעלם מכל וכל והחיצוני' מתבטלי' ואין שטן ואין פגע רע והיא ההנהגה העתידה כאומ' ראשון לציון הנה הנם ודומה לה עת נציחת מלחמות ישראל כל מלחמה ומלחמה כפי ענינה ואז הי' עת המשכת החלב וישראל עושה חיל כגון מפלת המן וסנחרב וכיוצא:

פרק כו כבר פי' שישראל במעשיהם גורמי' סילוק ההשגח' ומהות הענין היא שסדר ההשגח'