אילימה רח

השרש כנטיעות עולם. ואין עוד רביעי' לומ' שאותם שיש להם דין יש להם ענין שאין לאותם שאינם דין והיא כי אלו ואלו מושרשים ומאירים ומושכים תמידים מאור פני הכתר ולכך לא יחסר חסדם ורחמיהם לעולם אמנם הגבור' ודיניה פעמים הם בהסתר פנים פעמים היא אחוזה ומאירה ולכך כשהיא אחוזה ומאירה משם היא נמתק' והיא רחמים גמורים כשאר המדו' הנמתקות אמנם בהסתר פנים אותו רגע ואותו העת הדין מהם יתלהב בהם הדין וימצאו בדין ולזה הם כלולות שם והם אחוזות אמנם נרפים הם נרפים לעתים וישתלהבו באש הדין. שאינו. אלא לא מתפרשן דא מן דא ח"ו בשום עת ובשום רגע לא יעזב השרש מן הענף ולא הענף מן השרש מפני שאין קיום לשום נמצא להמצא הוויתו אם דין ואם רחמי' אם יסתיר פני חיותו משם כאילן שאינו חי אלא רגע משרשו. ואלו יעלה בדעת הסתר והבדל יסף כרגע ולא ימצא מציאותו א"כ א"א למדה להמצא אלא בסוד קשרים ואינם נבדלות אפילו כמלא נימא זו מזו לא עליון מן התחתון ולא תחתון מן העליון. וגם אין לומר עוד חמישית והיא לומר שיש ב' בחי' אל הספי' התחתונו' בתי' הכתר הא' דרך כלל לאלו ולאלו והב' פרטים לקצתם. והא כיצד אלו ואלו מושרשות שם בכתר שאלמלא כך לא היו פועלות שאין להם חיות אלא מאתו אותם שהם רחמי' וחסד וטוב' הם מתקני' הכתר בענין שכל תי' הכתר הם רחמי' גמורי' אמנם אותם שהם דין כגון גבור' ודיניה הם מושרשי' ודאי שם בהעלם. אמנם אינם מתקני' הכתר שכל תי' הם הם רחמי' שאינו כך אלא השרשי' לספי' והתי' לכתר הכל ענין א' וכל שורש איזה ספי' שתהי' היא תי' בכתר והכתר מתתקן בכל השרשי' לכל הספי' והענין שעם היות שאנו אומרים תי' הכתר אינו בדקדוק מלה זו שאדרבא הם תי' המדות למט' שמה שהכתר נכלל משרשי הספי' אינם תי' שהם מתקני' הכתר אלא אדרבא הכתר מתקן אותם שאין ענין התיקוני' לצורך הכתר המתתקן כדי שנאמר שהוא מתתקן באלו ולא באלו אמנם היה ענין התי' צורך ההוויות בעצמן כדי שיתקיימו ויעמדו במציאות עם היות שיתרחקו משרש' וממאצי' ולזה נשתרשו בכתר ואנו מכני' וקוראי' אותם בשם תי' מלכא תי' הכתר לא שבאמת הם תי' לו שאינם תי' אלא לעצמן וא"כ האיך אנו יכולי' לחלק בין אלו לאלו כי כקיום אלו כך קיום אלו ותי' כדיני' כרחמי' כחסדי' אין ביניהם שום חילוק כלל תדע שכל אלו הטעמי' ה' שפי' הם צודקים במקצת ע"ד העבר' ומשל כאשר נבאר. אמנם מה ששללנו אותם היא שלילה אמיתית שאין קיום וחיות לשום ספי' אלא מן השרש ושרש השרש כאשר נבאר וכדי לחייב הענין ההוא אמרנו דרך השלילה אמנם יש בהם הסתר פנים וכיוצא כאשר ית' לקמן בעין שמש ולא הסתר שיסתיר הכתר דרך כלל אלא הסתר שיסתיר הספי' התחתונו' ולא מהכתר כאשר נבאר שאין זה מקומו ולא יהי' מפני זה שלילת הפעולו' מא"ס ומהכתר אמנם הפעולו' יתייחסו אליו והא כיצד נאמר שיש לכתר ב' בחי' הא' הוא תי' הכתר שרש לספי' הב' אור עצמו' אשר לכתר נשמ' לספי' שעם היות שאור א"ס עצמו' בתוך הספי' כבר פי' שיש עצמו' בתוך עצמות שהם ג' ראשי' כדפי' בעין כל תמר ב' ופי' לעיל בפ' ודרך כלל יש אור לספי' שאותו האור נשמה מתפשט' מן הכתר מהשרש אל הספי' בענין שהספי' כלים והכתר פועל בתוכם וסוד אורו מתפשט בתוכם לפעול ולכך אין לך כל ספי' וספי' שלא יהי' לה אור מתפשט אליה כאיברי הגוף שאין אתה יכול לומר אבר זה אין נשמה מתפשט אליו כך אלו הספי' או נשמתם מהכתר ולכך לא יצדק אומרי זו אין לה חיות מהכתר ובאמת אין הגבור' הכלי שאין בכלי הכח והגבור' וכן הת"ת אין הכלי המפואר שאם נאמר כך נמצא שיתפאר ויתגבר בפאר וגבור' ויתחסד בחסידות שחוץ ממנו ח"ו כמו שפי' בעין כל. אלא הוא בעל הגבור' והפאר והחסד ומן הטעם הזה נקראי' תי' מלכא ואין לנו לחלק בין השרש המשתרש למציאות הנשמ' העצמו' המתלבש שהכל ענין א' שניצוץ השרש המתפשטת הוא נשמה בענף. ועוד אין לנו לחלק בעצמו' כלל בין בחי' למעל' לבחי' למטה שעם היות שיעלה בדעת לחלק בכלים בין במציאותם למעל' למציאותם למטה לא יעלה בדעת לחלק בנשמה בהיותה למעל' במוח להיות' למטה ביד או ברגל ולזה הספי' בעצמ' היא נמצאת למטה ובתוכה אור העצמו' העליון שהוא מתאצל ומתפשט בתוך הספי' כנשמ' המתפשט' בתוך הגוף והנה בערך התפשטו' הספי' שהם כלים הם עלולים זה מזה כגון חכמ' סיבה לבי' ובי' עילה לחסד ובי' עילה לגבו' ועד"ז הם משתלשלים מעילה לעלול עד המ'. ואמנם העצמו' אין אתה יכול לומר עצמו' שבחכמ' עלול מעצמו' שבכתר ועצמו' שבבי' עלול מעצמו' שבחכמ' ועצמות שבחסד עלול מעצמו' שבבי' וכן עד"ז לשאר הספי' ח"ו זו כפירה גמורה שאין עצמו' מתבחן אל עילה ועלול שא"כ אינו עצמו' והוא עלול ונמצאת מרבה ח"ו. וכענין הגוף שלא תאמר נשמה שביד עלולה מנשמה שבראש אלא כל ענין הנשמ' תוך האיברים מאירים מעצם הנשמה וחיות