אילימה קצט

שאחר שסי' הזכר הוא ב' ענינים הא' היא האבר הידוע היינו היסוד א"כ מהיסוד ולמעלה יכונה בשם זכר ואין שם נקבה. עוד סימני הזכר הזקן והנה הבי' ראש שהזקן בו האיך תהיה נקבה ומעתה ימצאו אלו הענינים מגדיים אלו לאלו הרי אנו קוראים אותה בשם נקבה בכתובים ותלכנה שתיהן ב' ההי"ן שלח תשלח את האם דא אימא עילאה את לרבות אימא תתאה וכיוצא כמה כתובים. ולזה נאמר גדרי הנקבה הם היות' נקב' מושפעת ובעלת דין מהופכת ממטה למעלה ומעתה ימצאו אלו הגדרים בבי' ראשונה בה אצטבעו גוונין. הרי שבחכמ' הספי' כולם רחמים גמורים השוואה א' ובבואה אל הבי' מקדמין אלו לאלו ומאחרין אלו לאלו ושם קונים צבע גוון פעולת' מפני שצמיחת הדינים מן הבי' א"כ ראוי שבערך זה תכונ' בשם נקבה לגבי' הספי' העליונות אשר עלי' והיא נקבה אליהם בבחי' שהספי' העליונה חכמ' תתן תולדות בה נקודות דקות מאד טיפות זרע והבי' תגדלם בעצמ' ותרבם ותתן בהם הכרה וסי' בין אדום ולבן וירוק ושחור וכיוצא כדפי' ותמן אצטבעו גוונים הרי בחי' א' שהיא בה נדונת נקבה וזה דווקא בערך הספי' העליונות כי בערך הספי' התחתונות תכונה בשם זכר מפני שאדרבה הם שרשי' מאד דקים אותם השרשים אשר בתוכ' אין ראוי שיהיו דינים לערך התחתונים אלא אדרבא חסדים וגבורות מתוקו' ובזה תמצא שסוד תי' דיקנא הם הספי' המושרשות בבי' שהם באמת סי' נקבו' בערך אל סוד דקות החכמ' הם רחמים גמורים וגבורות טובו' אל ערך הספי' התחתונות עד שאותם הגבורות הם סוד דיקנא דגבור תקיף מארי נצחן קרביא ובערך הספי' העליונות הם סוד צביעת הדינים ולכך תכונה בשם נקבה הרי הטעם א'. הטעם הב' הוא שהנקבה היא בת נקבו' לא בת זכרות והנה הבי' כלפי החכמ' וסוד הדעת יש בה בית קבול כדפי' בפ' ולזה יהי' המציאות ההוא מורה על הנקבות ומחייב אותה שתהי' פונה לגבי מעלה בהיפוך ממטה למעלה כדי להיותה פונה לקבל והחכמ' ביושר ממעלה למטה להשפיע ועם היות שימצא המציאות הזה בכל הספי' עד שכמעט מטעם זה קראום המקובלים אנדריגינוס ואמרו שאין ראוי שיכונה בשם זכר אל הכתר בערך הנאצלים עם היות שהיא נקבה לערך מאצילו ואמרו שכל ח' ספי' מחכמ' עד היסוד הם זכרים בערך התחתונות ונקבות בערך העליונות והמ' תקרא נקבה בהחלק בערך האצי' שהיא מקבלת ואינה משפעת לשום נאצל עם היות שהיא משפעת למטה מעולם הפירוד עכ"ז אין מכאן ראיה כלל אל ענינינו שאין אנו אומרים עתה ערכים אלו ממש אלא ערכים בערך פרטי הספי' היותם פונות בבחי' פרטיות שיעור קומתן פני נקבות אל פנים זכרים ובלי ספק הבי' פנים נקבות ממטה למעלה פונות אל החכמ' נקבה פונה אל הזכר והזכר מפקיד בה וולדות שהיא טפה זרעיי' דהיינו סוד ו"ק כדי שתגדל אותם בבטן המלא' ותוציאם למטה גדולים וקטנים ומתוקנים וזה ימצא אל הבי' לא מספי' אל ספי' אלא הבי' מקבלת ו"ק ומוציאה אותם למטה ופוטר רחמה בסוד בן בכור והנה זה ממש סבה שתהי' בערך התחתונים זכר לא בבחי' לידת' שבבחי' לידתם תקרא אם נקבה אלא בבחי' כאשר נתפשטו ממנה ונשארשו בה הנה ימצא אליה אבר הזכר שהרי היא חוזרת ונהפכת אבר זכר בסוד ז"א שתחלת ראשו תיקוניו מן החכמ' ויהי' ראש החכמ' והבי' ויתפשטו עד שיגיע אל היסוד ויסוד אבר הזכרות ממש האמ' ומי שיש לו ב' סימנין אלו שהם אבר זכרות יסוד דהיינו מלך שלמה מלך שהשלום שלו דהיינו בי' שהיא נק' המלך שלמה בלי ספק יתייחס בשם זכר וכן פ' בפ' בראשית סי' י"ח ואמרו רז"ל שבת עילא' הכא לא איכללו בשמור אלא בזכור דהא מלכא עילא' בזכור אתקיים וע"ד איתקרי מלכא דשלמא דילי' זכר איהו הרי טעם ב':

פרק מה הטעם הג' בפ' בראשית ש' ג' מתפרש בפי' ענין סוד הספי' שסוד אויר נעש' בכתר דהיינו סוד אור י' חכמ' י' בי' אור וסוד אור זרוע לצדיק סודו באמיתות הוא סוד מציאות משך הדעת הזורע הזרע ועתה יתייחס אור אל הבי' היכל לאות י' ויהי' אויר וסודם ראשו למעל' בסוד מוח דא"א ושם תחילת צמיחת הדעת שכל זמן שיתייחס אויר יהי' בסוד הדעת הקוש' אות י' חו"ב ויעש' המציאות הזה קשר אל הנמצאות בשרש' וכאן נקשרת סוד הדעת בשרש הקדוש בבחי' א' בכתר בסוד א"ס והנה יצא סוד אויר זה והגיע אל בחי' אחרונ' שבכתר ששם תחילת המציאות י' נקוד' התפשט האור ונכנס בתוך י' והרי י' מליא' והאור בסוד השרש הקדמון ויצא הבי' מן החכמ' בתוך הכתר ויצא אל מציאות עצמו ואח"כ נתן בה כח להתפשט ולקבל אות י' בתוכו והענין כי תחיל' יהי' י' ואח"כ יתן כח לאות י' לקבל בתוכו אור דהיינו בי' בתוך חכמ' ואח"כ יתן בחכמ' כח להוציא האור ואח"כ יתן כח באור להיות היכל לקבל י' בתוכו ונעש' אוי"ר. והנה לפ"ז ב' אוירים בכתר הא' למעל' למעל' תחילת מציאות' חו"ב במוחא דא"א ואוירא זה שהוא בבחי' אחרונ' בכתר ואח"כ תצא י' חכמ' מאויר שהיא בי' וישאר שם אור ויתפשט החכמ'