אילימה קצג

למט' מעל הבנים מיד השורש אל הבני' שהם מושרשי' בסוד הדעת פוסק וסוד הדעת הזה יתייחס אל אבר המייחד אבא ואימא כי אחר שאנו מייחסים אותו זכו"ן ותי' שלמים בהם ראוי שיהי' אליהם בחי' אמצעי' המייחדם ואותה הבחי' האמצעית הקושרת ב' המדות האלו הם הזרעת הבני' והשתלשלותם ואלו הם בסוד הדעת המייחדם ומזווגם לחו"ב יחד ובחי' זו תסתלק ותעדר כאשר נייחס לבי' שם גלות ותירוכין כאשר נבאר לקמן. אמנם קשר מציאות' ועצמות' מעולם לא תעדר ולא תפרד כלל ועיקר:

פרק לד מפני שיש בחי' ב' אל הבי' עם החכמ' דהיינו בחי' התפשטות הספי' תהיה הבי' נקבה והחכמה זכר לאצי' הספי' ולכך עם היות שהם נעלמות וסתומות בהיותם בסוד החכמ' בבחי' הולד בחלצי האב אינם כך בבי' אלא מיד רשים רשימו כענין האם שאחר שמקבלת התולדות מיד מגלה אותם שהם בבטנה כך הספי' בהיותם נאצלים מחכמ' אל הבי' נותן בהם סי' ולכך יתרשמו בבי' ג' בחי'. הא' החכמה בעצמה. הב' היא בעצמה. הג' הבנים מפני שבהשתתף ג' אלה היה האצילות והיינו אותיות בינה המורה י' חכמ' ה' בינה ב"ל אותיות בן שבין ב' נמצא מכללם והיינו התפשט' סוד הדעת כאשר נבאר לקמן בע"ה ואלו הם בחי' רמוזות באות ה ממש עוקץ הדלת הינו י' וגוף הדל"ת מ' ו' זעירא שבתוך הדל"ת המשלמת ה' היינו אות הא כזה יה ויש עוד בהשתלשלות הבני' בחי' יתבארו בע"ה. אמנם דרך כלל שם בי' יורה על חיבור' בחכמה והוא נכללת מחכמ' ועצמות' והבנים בתוכה. והנה הבנים בהיותם בבטן המלאה אינו מורה מעוברת מבן או מבת אלא שהיא מלאה והמורגל בפי הכל בן כך הבי' אינה מתבחנת עתה בין היות התולדות בן או בת לכך הבת אינה נזכרת ונעלמ'. אמנם מה שהיא מורה בפי' בינה בן י"ה הזכר מקדים ומורה על מציאותו והבת אינה מתגלית לפ"ז עם היות שהיא מתעברת מב' בעיבור א' מפני שכל זמן שהאב בשיתוף עם האם דהיינו בי' והתולדות בעצמן דהיינו בן בסוד הדעת שהבת נעלמת עם היותה כלולה שם שבחי' התפשטות המ' לא יתראה שם כלל בעוד שהתפשטות החכמה על הבי' בסוד ג"ר חכמה ותבו' ודעת היינו סוד בי' בן י"ה יה"ו כאשר נבאר לקמן בפ' שאחר זה ואין מלת בי' מורה אלא התפשטות וגילוי אותה הטיפה המושרשת בכתר כדפי' שתתפשט ותתבחן בג' דהיינו חו"ב ודעת וגם הדעת מושרש בכתר כדפי' וכאשר נרחיב בפ':

פרק לה הנה אח"כ נתפשטו התולדות ויתאצלו חל המקום אשר ראוי אליהם ויתגלגלו כמ' בחי' כאשר נבאר ותחזור האצי' להקשר יחד לינק מן האם ויהיו לפ"ז בן ובת יחד וב' יונקים ממנה ואז תקרא תבונה יורה מלת זו אותיות תב"נ' אות ב' משמשת לכאן ועושה בת ומשמשת לכאן ועושה בן והנה בחי' בי' גוברת על בחי' תבונ' כמה בחי'. הא' שבחי' בי' נכלל' חכמ' הב' שהוא עת האצי' לא היניקה אחר האצי'. הג' שעדיין אין הבת מתגלי' ובמלת תבונ' אין האב י' כלל ואינו עתה אצי' שכבר נאצלו והבת נרמזת בו ויונקת מהאם והיינו אותיות ו"ה שבמלת בן ובת ומשמעות התיבה מהבי' שהיא סוככת עליהם והוכפלו בן ובת ו"ה מפני שהי' מהבי' בן בת אצי' והיינו אותיות תב"נ' ואח"כ נאצל' ונתפשטו אל מקומם ונזדווגו זב"ז ו"ה חצי השם כנודע ואח"כ עלו לשרשם למעלה ויינקו מהאם משמעות הכתוב והיינו תבו' בענין שמלת בי' מורה על בחי' א' לבי' עם החכמ' שמלת מורה על בחי' אחרונה האם עם הבנים ובה בנים יונקים ממנה בשוה אפילו הבת לא תקבל ע"י הזכר אל' תתעלה עמו וב' יונקים משדיה ולכך נז' הבת א' ואחריה הבן לראו' שאינה מקבלה מיד הבן אלא מעצם האם ממש ע"כ בסי' ד' ובסי' ה' פי' עוד ואמר כי סוד בי' דאמרן היינו דוקא בחי' החכמה עם הבי' ודעת הוא סוד בן בגוייהו ולזה יפרש על הסוד הזה שהיא חב"ד יאמר תמיד ברעיא מהימנא בינה בן י"ה יה"ו דהיינו סוד הדעת עם החכמ' והבי' שנכלל הכל בג"ר. אמנם תבונה דאמרן דהיינו בן ובת אימ' דרביעא כבר יתייחסו אלו בספי' המתפשטות דהיינו בן ובת ז"ס ובי' על גביהן ורחוקות מאד ב' בחי' אלו זמ"ז בי' מתבו' מפני שבי' מורה על קשר החכמ' עם הבי' והדעת ביניהם מזווגם והתבו' מורה שנסתל' החכמה ונשאר' הבי' רובצת על הבנים בן ובת שנתפשטו שהרי בסוד בי' הבת אינה נז' וגם הבן הוא בסוד הדעת אמנם תבו' הבן והבת הם ז"ס וכבר ירד בחי' תבונה למטה אל הבחי' שאינה מתייחסת כח ושיתוף החכמ' עמה. פרק לו כשתדקדק ענין מה שפי' סוד ב' בחי' אשר לבי' עם החכמה הא' בחי' אצילות הספי' בסוד הדעת לא יתרחק אליה טעם למה אין תולדות הבנים מהחכמ' אל הבי' מבחי' קשר ב' ראש בראש שאין הנקבה מתעברת מן הזכר ראש בראש אלא מבחי' למטה שיש מקום שדרך בו יתפשט הדעת מן החכמ' אל הבי' ואני רמזתיו בפ' ופתח התיבה בצדה תשים שאין פחח' מבחי' א' שבה אלא מאמצע בחי' והטעם באורך