אילימה קעח

הכלים והכלים פועלי' הדין באמצעו' התלבשו' זה וזה בסוד מיעוט ההכנ' אל הספי' שאין העדר נמנע מאת הכתר ולא מאת החכמ' וכ"ש מאת א"ס ויצמח הענין הזה למטה שהחכמ' ראשית ונמצאות וידיעת' מקודם הוייתם מצד הטוב המושפע תמיד ממעלה למטה והבי' אחרית לנמצאו' וידיעת' אחר היותם ממט' למעלה ויושפע מצד השרש הזה ההשפע' כפי המעש' וההתעוררות העולה אם טוב ואם בהיפוך וכל זה מאת הלבושי' האמצעיים המוכנים או בלתי מוכנים הצומח מאת הראשי' והאחרית הזאת התחתונו' שאין בכתר אחרית וראשית לרוב רחמיו ואחדותו כדפי':

פרק יא הנה הנקודה הנעלמ' שממנה התפשטו' הכל והיא יסוד לכל התפשטו' יקרא עד"ן והתפשטו' ההויו' יק' ג"ן וסוד הג"ן נמשך מן העדן ויהי' העדן כינוי ליסוד הנמצאו' ותחלת המצאם והנה העדן נקודת' אינה מושגת כלל מפני שממנה עידון הנמצאו' כהויית העצמי' מעדן נקודת הטפה הזרעיי' ולכך סוד העדן תמיד קיים יסוד מיוסד להויית המציאו' ועתה אית עדן ואית עדן דהיינו כל עדן מציאות החכמה אמנם הכתר אינו עדן אפי' מפני שאינו יסוד לנמצאו' אמנם החכמ' נק' עדן שהיא נקודה ויסוד לנמצאות ועידונם ולחו' שרשם והווייתם וטפה זרעיית להתייסדם ממנה והנה החכמ' הקדומה שבכתר נעלם תכלי' העלם שלא יצדק בו אומ' ונהר יוצא מעדן שהוא סוד התפשטו' החכמ' ואין החכמ' ההיא נפתחת בנתיבו' כדפי' שהיא מוחא סתימ' אמנם החכמ' ממש במקומ' תקרא עדן להויות המתפשטו' והיא נפתחת למט' ועדן זה נמשך מעדן עליון דהיינו חכמ' זו נמשכת מחכמ' עליונה סתומה דהיינו חכמ' סתימ' מוחא דא"א ונמשכת למט' חכמ' ומחכמ' מתפשטי' ג' נקודות להיותם ג' מוחי' שהם ג' בחי' החכמ' בבי' רישא דז"א כאשר יתבאר בעין שמש ב"ה. אמנם עתה דרך כלל תחיל' נקוד' מציאו' החכמ' המתפשט' מחכמה העליונה בסוד השתרש' בתיקון י"ג מדיקנא דע"ק מתפש' ונאצלת אל מקומ' והיא עדן נקוד' דק' והנה ההויות להם ראש וסוף ראשית' תחלת' גילוי הנמצאות מחכמ' שאין הכתר ראש לנמצאו' כדפי' שהוא היודע ומתעלם ותחלת הנמצאות מן החכמ' וסופם הוא בבי' מפני שאחר שיתפשטו הנמצאו' עד תכלית חפץ הרצון שהוא תשלום תמונת ההנהג' היא המ' ועד כאן תתפשט סוד קו המדה וימדוד וילך ומכיון שהגיע אל סוד המ' עמד קו המדה ונתן קצב ואמר די להתפשטות. ועמד ומדד ה' למעלה באור חוזר וסיי' ועשה אחרים ותקע אחרים זאת בבי' ששם תשובת הדברים והשרשת' ממטה למעלה ושם ידיע' הדברים אחר היותם והנה הם ב' בחי' ידיעת הדברים קודם היות' שיתייחסו בשם חכמ' דהיינו מה שיקדם לחכם וידיעת הדברים אחר היותם דהיינו מבין דבר מתוך דבר והיא ידיעה מאוחרת והיינו השרשת הנמצאות ממט' למעל'. והיינו אחרי' וסיום לנמצאו' וב' אלו לא יתייחסו בעדן העליון חכמ' שבכתר ואצ"ל בכתר עצמו שאינו בהוי"ה כדפי' אלא אפי' בחכמ' שבכתר עדן עליון שהוא תחלת הויי"ה מפני היות הכתר דומה למאצילו והמאציל יודע הדברים קודם היותם ואחר היותם והיא וידיעתו א' והיא הדעת והיא היודע והיא הידוע כדפי' בארוכה בעין כל תמר א' ורמזנו לעיל פ' כך הכתר אין בו תחילה וסוף דהיינו תחלת ההויות חכמ' ידיע' הדברים קודם היותם וסוף ידיע' הדברים אחר היותם בי' אלא יתקשר המציאו' ויתעלם תכלי' העלם ולא יתייחס ההתחל' והסוף אלא מן החכמ' ממש שהיא העדן הזה שאנו בו לכך הכתר נייחס בו מלת הו"א הנעלם. אמנם מלת אתה לנוכח לא יתייחס בו כי מלת הנוכח הוא מורה על סוד העדן הנגל' ההתחלה הידוע' שרש ההויו"ת הנגל' וזה אינו אלא מחכמ' ולמט' ולכך לא תקרא אתה אלא החכמ' והנה הוא מורה הו' ההויות וסופו אלף פלא ירצה נפלאו ההויו' ונעלמו ומלת א"תה ראשיתה אלף ירצה מהפלאה יתפשט עד שיתגלה כל המציאו' עד ה' פתיחת הנמצאו' בהרחבה באות ה' וכאכסדרה שאורה רב ופתיחת הנשימה והנה לא נאמר בהחלט שתחלת ההתגלות מכאן ממש שהרי בפי' בכמ' דוכתי קאמרן שיש ג' התחלות התחלה א' חכמ' בהערך העלם הכתר נק' אותה התחלה ונק' ראשי' בערך שלילת הראשי' מהכתר התחלה ב' הבי' דקיימא לשאל' ולא לאתבא ואיקרי מ"י ובערך השאלה נקרא התחלה וההתחלה הג' היא ההתחלה האמיתית דקיימא לשאלה ולאתבא היא החסד ולכך נקרא אתה אמנם החכמ' עדן בערך עדן העליון הנעלם הנק' אי"ן ולא י"ש מאי"ן לכך תק' החכמ' אתה תחי' ההויו"ת תחי' היישו' משא"כ זה שם בכתר. פרק זה משע' ז' סי' ג':

פרק יב הנה החכמה תשתלשל מהכתר אל מקומה כדפי' ובחי' בכתר ב' הא' חכמה סתימא' מוחא. הב' שורש החכמ' בדיקנא בתי' י"ג והיא נאצלת במקומה ואל מקומה לה כמה בחי'. הא' הנק' עדן שמלת עדן יורה על נקודה נעלמה שממנה עדון הוויות