אילימה קמ

תמר ג בפי' מצחא ועיינין וחוטמא בס"ד ובו כ"ה פרקים פרק א מצחא היא הבינה שבתוך הכתר והיא המגלה עמקי הכתר והחכמה בדרך הבינה ונקרא רעוא דרעוין פי' רצון כל הרצונות לפי שהיא רצון א' כולל רצונות הרבה שכל העולמות כלולים בה והם דקים נקראים רצונות כדפי' מלת רצון בתמר א' פ"ו והנה המצח עצמו היא הבינה שהרי בגולגלתא הוא הכתר ובמוחא הוא חכמה ובמצחא בינה ועם היות שפי' קרומא דאוירא בינה היינו בינה שעם החכמה דבקה בה ועתה היא הבינה שהיא נגלית לעצמה והיא רצון שהכתר והחכמ' מגלים בה ההתפשטו' הנעלם ומדרך המצח הוא להראות כל מה שבתוך המח לכך יהי' בסוד המצח ב' בחי' הא' המצח בעצמו הב' הרצון המתגלה בו ולכך נקרא מצח הרצון והיינו והי' על מצח אהרן לרצון וכו' והיינו סוד קדש בחכמה לכ' הכתר והיינו שהמצח מגלה כל מה שבגולגלתא דהיינו הכתר והחכמה כדפי' ונודע שסוד הבינה הזאת מתגלת למטה בז"א לעתים למתק כל הדינים ולהעביר רוגזם וענין גילויה הוא ביום שבת בשעת המנחה מטעם שהשבת סוד הלילה היא בינה ות"ת במל' ודיני' תחתונים אינם שנכנסו בתהומא רבא וביום ובבקר היא מל' ות"ת בבינה ושם הרחמים כדפי' בפ' יתרו סי' אמנם במנחה הם בינה ומל' בת"ת ושם מטבע הדיני' להתעורר ומה גם הדינים הקדושים שהם כחות הגבורה ליצחק בעל תפלת המנחה וח"ו יתעוררו דיני' בשבת לכך תקנה עליונה שיתגלה הרצון העליון ויתמתקו הדיני' ויכנעו לפני הרצון העליון המתגלה בשעה ההיא וזהו טעם ואני תפלתי בשבת בשעת מנחה כדפי' בחש"ק שער ג' סי' ה' ושם פי' שפעמים מתעלמת והעלמה במציאות הבינה שהיא סוד ת"י עלמין שה"מ נקודה אמצעית עשר וד' נקודות ת' בסוד הא' כזה. כנודע דהיינו סוד חגתנ"ה הנעלמו' למעלה בבחי' העצם שהם מלבישין ומעלימין סוד המצח ולא יתגלה בכל עתות המציאות זולתי בעת ביטול הדינים מפני שהבינה מתמן דינין מתערין וכאשר יהי' שעת המנחה הגבורה מעורר' דיניה מן הבינה וכאשר יתגלה הבינה משרש רחמיה (אלא) דהיינו בסוד הרצון דהיינו קשרה בכתר וחכמה גולגלתא ומוחא כדפי' בת"ב מיד יתגלו הרחמים ויתמתקו הדינים משרשם והרי פעולת הכתר בבחי' זו למתק הדיני' להשבית מפני שמיד הבינה נקשרת בחכמה ומאירה מהכתר כעין מעשה השרש העליון משא"כ המצח והגבורו' התחתונו' שהם דיני' חזקים וגבורו' חזקות מפני שהם שרשים לדינים וגילויים בדין קשה רח"ל והאי מצחא מתגליא והיא רועה הדינים ומיד הרצון מתפשט והדיני' נמתקים ומלבינים אדמימותם. עוד פי' שם מהאי מצחא נהרין ת' ב"ד וה"ס הגבורו' שהם בתי דיני' שדני' בספי' והנראה לי שהם ב"ד עליון גבורה דכלילא כל גבורן היא הבינה. הב' גבורה החזקה הפועלת הדיני' בפועל. הג' ההוד שליח הגבורה והמחק דיניה. הד' מל' מדת הדין הרפה שהיא גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה וכל א' כלול מי' וי' מי' הם ח' ב"ד המתמתקים ונכפים לפני המצח הזה שרש לבינה בכ"מ שהיא וכיון שהשרש המתוק מתגלה לענפים מיד כולם מתמתקים שזו היא סגולת השרשים אשר לספי' בתוך הכתר. והנה אין העדר מתיקו' האור מצד הכתר לעולם שעם היות שנייחס סילוק הרחמים אל הכתר ח"ו שיהי' מצדו אלא העדר האור הוא מצד שהתחתונים אינם מסתכלים בו אמנם בהסתכלותם בו בכח רחמיו לבטל הדינים אפי' בעת שזעף הדינים מתגברים עכ"ז נכפים לפני רחמיו ושקטים ונחים ומתלבני' והיינו ביטול הדינים בספי' לא ח"ו שיתבטלו אלא שדינם ואדמימותם מתלבן ומתעלם האודם ונמתק. והנה זו היא בחי' א' אשר לכתר למתק הדינים:

פרק ב הנה מדרך הדעת התפשטות השער דהיינו ו"ק שבת"ת שבכתר העליון להעלים הספי' הא' ולכך נתפשט סוד הדעת והעלים הכתר והחכמה דהיינו השער החופה על גולגלתא. אמנם עכ"ז לא העלים ולא כסה בחי' מהבינה מפני שבחי' חכמה וכתר הם בחי' שרשים לרחמים והדעת מאיר הרחמים בספי' כדפי' שמאיר מבחי' קוצי לנימי מנימי לעלמין ומהם לחכמה למטה כדפי' בת"ב. אמנם המצא שרש לדינים ואם יתכסה בסוד הדיני' דהיינו סוד השער לא יספיק לכבות אש דין הגבורות שאין הדין נמתק אלא משרשו דוקא כדפי' לזה אין שער על המצח כלל כדי שיתגלה השרש אל הגבורות המתפשטות. אמנם ההעלם שפי' לעיל דהיינו ת"י עלמין אלו הנעלמות ה"ס קדו"ש שהם מעלימין אורו לא כיסוי ח"ו שהרי הגולגולת הזה יש לו ב' בחי' הא' עורף הב' פנים. העורף היינו מקום השתלשלות הדיני' עם היות שהם מחוייבי' מלמעל'