אילימה קיד

שאין קיום לנמצאו' מצד עצמות הכתר לרוב העלמו והם אינם משיגים בו כדפי' יצטרכו אל השתרשות מציאות' בו הסתעפו' ענפיהם קצת בו ויהיו ע"י אותם השרשים מתקיימים ויונקים ממנו והרי אלו ב' הפכים קשי' מאד. אמנם הענין הוא כי תחלה בכתר רצון הרצונו' יאוחד הדעת הידוע היודע תכלית אחדות אמנם לא יאוחד כעין אחדותם בא"ס ב"ה ח"ו שאין אחד כאחדותו כלל שאין דומה לו כלל כדפי' בעי"ן כ"ל. והרי התחילו הדעת והיודע והידוע להבחן בבחי' לא בחי' מתבחנו' אלא בערך הא"ס נייחס להם בחי' והשתלשל הרצון הנעלם מרצון אל רצין והתפשט המציאות ממציאות אל מציאות עד הכתר עצמו רצון סתם כתר בעצמותו והוא היודע ובסוד היותו יודע שם ידע בחכמתו הידוע **(אולי צ"ל היא)** שהיו הבינה והרי שם כח"ב ענין א' והיינו שסוד ההנהגה והמצאת הנמצאי' יתייחסו בסוד בינה שמבין דבר מתוך דבר וידענו וחכמה הוא הדעת עצמו חכמתו שבה יתחכם וידע היודע הוא עצם הכתר והארכתי בהקדמה זו בחש"ק בהקדמה סי'. והנה בכתר שבכתר תחילת ההתחכמו' בנמצאי' ויתקשרו ויאוחדו שלא יעלו **(צ"ל אל)** על מציאות ויהיה שם חקיקת הנמצאות ושיעורם רחוק מפני שהשתרשו' הנמצאו' צריך ב' עניני' הא' חקיקת' והיינו רבוי. הב' שעור וגבול. וב' נמנעות שם שאין חקיקה וגלוי לנמצאי' שם להעדר הרבוי והפירוד כדפי'. הב' שאין שיעור שהרי למעלה הכל בא"ס ואין גבול. אמנם מה שנדע שב' ענינים אלו רחוקים מאד מן המאציל תכלי' הרחק ורחוקים גם מן הנאצל הא' אמנם לא כערך המאצי' ואחר שבאמת הנאצל יורד הרי הכל נתון שם בכתר וחקק באין חקיקה וישער באין שיעור בסוד היותו דעת ויודע וידוע הכל דבר א' כדפי' ולזה תבחי' בעין שכלך ג' אלו שהם חו"ב בכתר שבכתר למעלה דהיינו עצמו' א' מתאחד לא יובחן בשיעור ולא בחקיקה אמנם ירד סוף סוף שאינו באחדות המאציל כדפי' שזה מחודש נאצל מסיב' א' וא"ס קדמון בלתי מתפעל כדפי' בעין כל. וענין זה לא נשערהו בחי' א' אלא שערהו בעין שכלך כמה רצונו' יתפשטו להתרחק המציאות ממציאות אל מציאות ממאציל אל נאצל כדפי' בעי"ז כ"ל. ודוק הרחק מציאותם זה והבדלם זמ"ז עד שישתלשלו וירדו אל מציאות הנז' דהיינו כתר נאצל בכל אותם הרצונו' בשכלך בסוד יודע ודעת וידוע באחדו' ותן להם יריד' מא"ס ותן דעתך עתה כמה שיעורי' וחקיקו' נחקקו זו אחר זו וכולם אחדו' גמורה משתלשלו' זמ"ז רצון מרצון עד הגיע אל הרצון הזה שאנו מכני' כתר וכל הרצונו' בכתר ודאי נכללים ועתה תבין דבריו שם באדרא שהעתקנו בחש"ק ש' ג' סי' א' אומר והוה גליף ומשער ביה דהיינו לשון המורה על חקיקו' הרבה ושיעורי' אלו אחר אלו ואלו יורדים מאלו וכן ראוי וכולם הם ודאי (באין ודאי) באין חקיק' ואין שיעור אפי' אחרונה שבהם. והנה טעם ההשתלשלות הזה הוא כי מהאחד הפשוט לא יצאו ב' ואם תדמה בדעתך כתר א' לא יושרשו לעולם הספי' בו שהם בחי' רבות א"כ יחוייב שיהיו ב' הפכים אלו נמצאים באחדות א' והיינו בחי' הכתר הפונה למעלה שהוא דבוק במאצי' א' בתכלי' האחדות כדי שיוכל לקבל השפע' המאציל הרחוק מכל שנוי ורבוי וחדוש וגבול אמנם התחתונים לא יסבלו זה הוצרך להיות בו בחי' ההסתעפות קצת נאו' אל מציאות אצי' הספי' ולזה הבחי' הא' הזו אל הכתר יצא ויאצל רצון דק נעלם אחד בלתי משתנה בלתי מתחדש בלתי מוגבל ויתפשט מעצמו אל עצמו והכל עצמותו אחד הוא בא עד בחי' שהחכמה שבו אב לנמצאות המתרבות למטה יתייחס אליה בחי' אחרונה הזאת אשר אל הרצון הזה ועל בחי' זו ימצאו השרשים אל הנמצאות בענין שישתלשלו שם בכתר רצונו' במספר שאין בהם מספר ויהי' הכל רצון א'. אמנם יקרא רצון הרצונות כדי שיהיו הרצונות ההם השתלשלות מהכתר שבכתר מעצמו אל עצמו לסבול ב' הפכים אלו שהם ב' קצוות רחוקות מאד. הא' קצה העליון אצי' במאמר א"ס. הב' קצהו בתחתון הממציא כל מה שבכח החכמה העמוקה הנפלאה שיצא להוציא כל נמצא למטה ועם היות' מיוחדת תכלית אחדות סוף סוף היא מוציא' הספי' וכל הנמצאות ובערך האחדות העליון יקרא רבוי עם בהיו' שאין רבוי ושנוי וגבול לא בכתר ולא בחכמה:

פרק ה אחר שעמדת על סוד הכתר שבכתר דהיינו הרצון הנז' וענין שרש הנמצאות בו ורחקם ממנו מפני האחדות הנז'. תן דעתך בסוד ירידת הענין בכתר עצמו אל החכמה שבו והיינו מה שאמרנו שהוא יודע ודעת וידוע תן הבדל בין היודע והדעת דהיינו הכתר והחכמה והנה תרד החכמה ירידה קצתית בערך שאין אחדות הכתר כאחדות א"ס כדפי' ותן שם ענין השיעור והחקיקה עם היות שאינה עומדת שהרי יש אחדות גמורה ולא יוחס ג"כ שם סוף סוף ירד וימצא בחכמה הזאת הבדל קצת שהרי הוא נאצל ולא מאציל ולכך בה בעצם יוחקקו החקיקות וישוערו השיעורים ולא נאמר כאן השלילה ההחלטי' ששללנו בכתר עצמו. אמנם נאמר שבאמת נחקקו שם חקיקות ושער שם שיעורים שהרי החכמה הזאת בה ציור הנמצאות כלם והיא נאצל לא מאציל והרי נתרחק הנאצל מעצמותו אל