אילימה י

עין כל הארץ ובו ו תמרים התמר הא' במציאותו ואחדותו שאינו גוף וכיוצא ובו כ"ב פרקים יסוד האמונה ועמוד העבודה לידע שיש אלוה אחד שאינו גוף והוא המציא כל נמצא ואין מציאות נמצא מבלעדיו ועתה נפרש העיקרים האלו:

פרק א יסוד האמונה הוא שבכל עניני התורה צריך האמונה. וכל מי שלא יאמין אפי' בשום אות מאותיות התורה ויכחישה הוא מין. ולא בתורה שבכתב לבד אלא אפילו בתורה שבע"פ אם יכפור אפילו בחלק מחלקיה או בשום ענין מעניניה אפי' במאמרי רז"ל ודרשותיהם אחר שהוחזקו הענינים ההם בתורה שבע"פ המכחיש אותו זולתי אם נחלקו רז"ל בענין מן הענינים שיוכל לפסוק הלכה כפלו' אם לא נפסקה הלכה. ולזה בענינים שאינם הלכה אלא מהמדרשים והעניינים התלוים בתורה ונחלקו במדרש זה אומר בכה וזה אומר בכה ויתקרב אל שכל האדם ענין מאותם העניינים כדעת א' מאותם החולקים ויתפוס בדעת ההוא לא יקרא מין המשל בזה נחלקו בגמרא במדרש איוב י"א הי' וי"א לא הי' וי"א מישראל וי"א מאומות העולם הרי הבחירה ביד האדם לתפוס בדעת א' מן הדעות האלו בתנאי שלא יעלה בדעתו שיש בו כדי להכריע בין החכמים שלא יאמר זו דעתי כזה מפני כו"כ שאין בנו כח להכריע הדעות מן הסברא מדעת הפילוסופים וכיוצא (לנו) בענין זה מפני שמגיע ענין זה לדברים העמוקים מאד כגון דעת הרמב"ם שלא ישתנה העולם במציאותו מפני שנתלה במה שפי' אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות וכיוצא ענינים תשמעם במקומם ולנו בדברים האלו סוד נחמד שימות המשיח לחוד ותחיית המתים לחוד וענין חדוש העולם לחוד יתבארו אבל עכ"ז מי שלא ישכיל סודות אלו לא יקרא כופר ויתפוס לו דרך מן הדרכים בתנאי שישמור פיו ולשונו ולא יתריס. שדברי רז"ל עמוקים הרבה מאד נכונים על סוד האמונה:

ונחזור לענינינו שנקרא ענין זה יסוד האמונה מפני שתחילה בכל אמונה היא אמונה זו ועליה מתייחדות כל שאר האמונות עם היותם עיקרים גדולים באמונה והטעם שאמונה זו היא מקור טבע שאר כל האמונות שכולם תלויות באלוה היותו נמצא ומי שיכפור בזו יכפור בכל השאר כולם ולא נשאר לו שום חלק בשום אמונה. כי יחשב כבהמה שאין לפניה אלא אכילה ושתייה ויגרע מציאותו מהעובד ע"ז יודה שיש אלוה אלא שטעה מי הוא האלוה ושם לו לאלוה כפי אמונתו ודעתו. אמנם המין הזה לא יעבוד אפי' ע"ז אחר שלא יקדם אליו שיש אלוה נמצא במציאות ולזה אמרנו יסוד האמונה. וכמו שהוא קיום כל הנמצאים. ומבלעדיו אין נמצא כאשר יתבאר כך הוא קיום כל האמונה ומבלעדיו אין אמונה כלל מפני שלא תעמוד שום אמונה בעצמה אם לא ע"י שהוא קיום כל הויה וע"ד הנסתר אמונה הוא מדת המל' והוא אמונתם של ישראל שהם תוקעין סוד אמונתם בה שהיא שכינת האלהות בתחתונים ומתוך שכינה הם מאמינים במל':

נמצאת המל' היא בת האמונה בהיותה מיוחדת בא"ס ומסוד ב' אלו כל אמונה שהרי א"ס השגחתו בתחתונים ע"י מדה זו וח"ו המכחיש מציאותו הרי הפריד הכל ואין לו אמונה שהרי קיום הספירות ממנו ואין להם קיום מבלעדיו ואם הוא מכחיש מציאותו הרי סילק הנשמה מהגוף וביטל הכל לכך עיקר האמונה היא בא"ס ואח"כ ממנה ימצא אמונה בספי' עד תקיעתו אמונתו במל' הדבקה דהיינו קשר כל הספי' בו ולא הגיע אלינו אמונה בו אלא באמצעות הספי' הזאת שהיא הגעת הידיעה ממנו אל התחתונים שאלמלא מדה זו מהיכן ימצא אדם. וימצא אליו ידיעה וימצא אליו אמונה ולכך כל התחתונים נדבקים בה מפני שע"י יגיע אליהם האמונה בא"ס והיינו להאמין שיש אלוה יגיע לנו אמונה מן הנביאים והתורה והחכמה הנמצאת הכל מצד המל' והיינו שהאמונה תקיעתה בא"ס כדפירשנו:

פרק ב' ועמוד העבודה כל מי שיעבוד וישים העבודה לאיזה נמצא זולת האלוה אין בעבודתו עבודה אלא אדרבה הוא עובד ע"ז מפני שמחליפו בזולתו וא"ת והרי להקת המקובלים כל מגמת פניהם למדות בקישורם וייחודם ולפי זה יהי' העבודה אל המדות ולזה נאמר שבלי ספק מי שיעבוד המדות ח"ו טעות גמורה ולזה פי' בספרי כה' אלקינו בכל קראינו אליו ופי' אליו ולא למדותיו אמנם הענין הוא שהמדות הם לבושים וכסאות לאלוה וכאשר אנו מתפללים ומייחדים המדות ע"י מצוה או תפלה הכוונה לתקן המדות להכינם שיהיו כסא אליו ויתקרבו אליו ויתוקנו לקבל אורו ושפעו וזהו עבודתו שהוא לא יקבל תועלת מן העבודה רק שכל ישעו וחפצו להטיב לזולת וכאשר ימצאו התחתונים בלתי מוכנים לקבל טובתו לא יוטבו ממנו בסבת מיעוט הכנתם ונמצא טובו בלתי מתפשט בהם ואין הגרעון בהם מצד עצמו אלא מצד התחתונים ועכ"ז רצונו להטיבם. והגורם הכנתם לקבל הטובה ההוא יקרא עובד שאין האלוה נעבד מצד התפלה אלא מצד התקרבות המדות והכנתם לקבל הטובה הנשפעת ממנו והתפלה והתורה והמצוה לקשר המדות ולהכינם לתקנם לקבל שפעו וטובו ולכך אדרבה היודע לתקן