אגלי טל רצא

מהא דמחלק שם בין ימות החמה לימות הגשמים אף דברבה עשבים בימות הגשמים לא יבשו עוקציהן משמע דבכל גווני כתלושין דמי, ומ"מ מה דמייתי ממג"א דעשבים יבשים כ"ע מודים. נראה דמשמע לי' דמג"א מיירי בלא יבשו עוקציהן, לא זכיתי להבין שהרי לשון כ"ע מודים משמע אפי' זה שמפליג באילן, והרי באילן לא יבשו עוקציהן מפורש בש"ס דחייב חטאת ולית מאן דפליג, אלא ודאי כוונת מג"א על יבשו הן ועוקציהן דלשיטת מג"א יש כאן פלוגתא דלהרמב"ם עדיין כמחוברין, ולאינך פוסקים כתלושין וע"ז כתב המג"א דבעשבים כה"ג היינו יבשו הן ועוקציהן כ"ע מודים היינו אף הרמב"ם דפליג באילן, מודה בעשבים דכתלושין, ואולי כוונתו ז"ל מדלא ביאר המג"א כוונתו דמיירי ביבשו הן ועוקציהן משמע דבכל ענין כתלושין: והטעם משום דלהרמב"ם דאינו מחלק באילן לחומרא שוב יש לומר נמי דאין לחלק בעשבים לקולא, ויבשת העוקץ לא מעלה ולא מוריד ושוב יש לומר דכן הוא נמי לאינך פוסקים דלא לאפושי פלוגתא בסברות הפוכות ודו"ק: שם עמוד ב' שורה כ"ז כתלושין לגבי שבת. לא זכיתי להבין דפשוט דפירות משנה שעברה הם יבשים, ומנ"ל דגם לחים כתלושין. דף כ"ט עמוד א' סוף שורה כ"ח כארעא סמיכתא: ויש ליישב עוד ולומר דשאני הא דלפת וצנון מחטים דחטים זרעו כלה וכשנזרעו בכוונת זריעה היא על דעת שיתרקבו וישובו לעפר ע"כ נאמר דבטלינהו אגב ארעא ונחשבים החטים תיכף כמו פרורי עפר על שם סופן, וכשלקטן נחשב כמו הלוקט פרורי האדמה מהאדמה דאין זה ענין לקוצר, ועיין במלאכת חורש סק"ז אות ט', אבל לפת צנון בצלים וכיוצא בהן שאין זרעו כלה וכוונת הזריעה למען יתוסף עליהן א"כ לא בטלינהו מהיות נחשב פרי ומ"מ הם נחשבים מחוברים מחמת כוונת הזריעה וכשנוטלן הרי הוא כמו קצר פרי המחובר לקרקע: דף ל' עמוד א' סוף שורה י"ב בידיו: ויש לומר דראייתו מהילוך ע"ג עשבים שם שנתלשין ברגלו ומשמע מדרצה לאסור בהילוך, דבמתכוין לכך אסור מדאורייתא: דף ל' עמוד ג' שורה א' בורר. לא זכיתי להבין מ"ש משני מיני אוכלין דיש בהם משום בורר: דף ל"ב עמוד ד' סוף שורה י"ט וצ"ע. ואפשר לומר דעצים לבשל בהם דבר מאכל נמי להוט אחריהם כמו בדבר מאכל עצמו ע"כ החמירו בו וכל זה ביו"ט שמותר לבשל, אבל בשבת לא החמירו בו וע"כ בסי' שכ"ה דמיירי בשבת לא החמירו אלא במאכל עצמו. אבל בסי' תק"ז דמיירי ביו"ט אוסר גם בעצים שנשרו: דף ל"ו ע"ג שורה כ"ז חגיגה חגיגה ט"ז [דא"ר יוחנן דבשבו' פליגי ב"ש וב"ה בסמיכ' ביו"ט] דף ל"ט עמוד ד' שורה כ"ח קשה. ואפשר דמידי דהוה ביצה בכלל פירות הנושרין. דף קט"ו עמוד ב' שורה י"א המבושל. יש לעיין מהדלקת הנר דאלו בישל והדליק את הנר בשבת לכ"ע מחויב שתים ואעפי"כ סומכין על הע"ת ולא מצריכין להדליק נר אחד מעיו"ט לעירוב אלמא דלאו מהאי טעמא הוא, ואולי משום דאין חילוק מלאכות ביו"ט נחשב הכל כחד מלאכה וא"כ לר"א נמי נימא הכי: