אגלי טל רפא

בלח. אף במים כן. רק מה שכתבנו שם באות ט"ו לדעת האומרים דבר הנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישול גם לענין שבת. וע"כ בנצטננו לגמרי פסק בישולם שהרי צונן הי' שותין אותן כשהי' חי מ"מ בלא נצטננו לגמרי שראוי ע"י הדחק לשתותו משום חמין ואינו עומד לשתותו לצמאו לא נפסק בישולו כלל ודינו כמו שאר דבר לח. ואין לנו להחמיר במים שלא נצטננו לגמרי רק שנאמר לחוש למה שכתבתי בס"ק י"א לתרץ הקושיא על הרבינו יונה דהא מים מצטמק ורע לו. ומכת זה יצאתי לחלק בין מים למינים אחרים. אולם כתבתי שם ישוב אחר. ע"כ להלכה אין להחמיר במים שלא נצטננו לגמרי. ומ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה. גם בנצטננו לגמרי אין במים חיוב יותר מבשאר דברים רק להאומרים דבר הנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בישול בשבת. אולם בס"ק י"ט אות כ"ח נתבאר דהעיקר כדעת האומרים דיש בו משום בישול שכן דעת רוב הפוסקים וא"כ אין חיוב במים שנצטננו יותר מבשאר דברים:

שייך לדף קי"ט באות י'. הנה לפי דברים אלו דלר"ת איכא לאו בבישלו בחמי טברי'. ומ"מ יש תקנה לחזור ולצלותו דלא חל עלי' איסורא דכי אם צלי אש. דאיסור זה הי' עליו כשהי' חי ג"כ. צ"ל כשיטת רש"י דבחי נמי איכא לאו דכי אם צלי אש. וליתא לדעת הרמב"ם שכתב להדיא דבחי אינו רק איסור עשה. רק צ"ל כמ"ש מהרש"ל לדעת התוס' דר"ח ח"ל בחמי טברי' איכא לאו אף דבחי אינו רק עשה. ורבא פליג עלי' וס"ל דגם בחמי טברי' אינו רק עשה כמו בחי עי"ש. ולפי"ז לר"ח אפי' צלאו אחר הבישול בחמי טברי' חייב עליו. דאיסור לאו דחל עלי' בשעת בישול לא פקע. והרמב"ם פסק כרבא:

שייך לדף קכ"ה ע"ב בסיום אות י"ג. ונ"ל ליישב עפ"י מה שכתב בחי' הר"ן חולין צ"ח:

וז"ל והוי ודע דלרבנן אית להו תלתא קראו בטעם כעיקר כנגד שלשה מינים שיש לנו בטעם כעיקר. האחד. שלא קלט ההיתר מן האיסור אלא טעמו בלבד לא גופו ולא פליטתו. ומוכחי לה להאי ממשרת דכתיב גבי נזיר דדרשינן התם שאם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין חייב. והא הכא שלא נתערב במים לא מעיקרן של ענבים ולא מפליטתן אלא מכיון שקלטו טעמא כאלו נתערב באותו מים רביעית יין חייב. עכ"ל הצריך לנ"ד. והנה כמו שפשוט בעיני הר"ן דבשריית ענבים לא נתערב אף פליטתו אלא שקלט טעם ענבים אף שלא נפלט מן הענבים שום דבר. כ"ש בתבלין יבשים שלא נפלט מהם כלל לתוך המים רק המים קלטו טעם התבלין וא"כ אין לומר בזה שמתערב זה בזה רק בלוע גמור שטעם התבלין בלוע בתוך ממשות המים:

אך יש לעיין לפמ"ש מהר"ן דתבלין אין פולטין שום דכר רק שהמים קולטין הטעם. אולי אף לרבנן בכה"ג יפטור כמו המוציא שלהבת לרה"ר דפטור כדאיתא בש"ס ביצה ל"ט. ובודאי הטעם משום דאין בו ממש עי"ש ברש"י ותוס'. וטעם לבד שלא נפלט שום דבר מסברא חשוב אין בו ממש כמו ריח בש"ס מכילתין ס"ב:

ואין פנאי כעת לעיין בזה:

שייך לדף קל"א ע"ב בשורה ד'. אך דברי תה"ד אלו תמוהין מרש"י ביצה ל"ו בד"ה הכי קאמר אע"פ שחישב עליהן. וז"ל אף בשחישב בא ללמדך שיש צד איסור במתכוין לצוד ואע"ג דעיקר להצלה מפני הגשמים מתכוין. עכ"ל. ושם בגמ' ובלבד שלא יתכוין לצוד אתאן לר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר. הרי דלר"ש אסור במתכוין לצוד. אף דעיקר להצלה מפני הגשמים מתכוין. הרי דלא אזלינן בתר עיקר הכוונה ולפי"ז הי' ראוי להחמיר כהלבוש. אך מ"מ יש להתיר לדידן דמקילין בלא נצטנן לגמרי ושוב מצאתי כן בחידושי רעק"א סוף סי' רנ"ג וז"ל מ"מ כיון דבתחלה כשהי' שומן קרוש אף דנצטנן לא אזדא שם בישול ממנו וכשנימוח ונעשה לח הוא רותח קצת נשאר שם בישול עליו והוי אח"כ בכלל אין בישול אחר בישול ודו"ק: