אבן עזרא על ישעיהו ס

קומי אורי. לשון ציווי כמו בואי (שמואל ב' י"ג י"א) , בא בחולם בעבור האל"ף:

כי בא אורך. לשבח, ולפי דעתי שביאת האור הוא חשך, כמו בא ערב ונפסק האור שהיה לך, וזרח עליך כבוד יי. והעד לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם [להלן י"ט], וטעם אורי על מלכות או הנבואה:

כי הנה החשך. זהו כטעם כי יבא כנהר צר (ישעיהו נ"ט י"ט) :

וערפל [לאמים]. תכסה לאומים:

ועליך יזרח יי. והטעם עליך לבדך:

והלכו גוים לאורך. כי מנהג מי שהוא בחשך לראות היושבים באור:

כולם. רמז על בניך ובנותיך שיזכירם, ויתכן להיות כלם סימן המלכים:

תאמנה. מגזרת ויהי אומן את הדסה (אסתר ב' ז') :

אז תיראי. והטעם כאשר יבאו המלכים אליך ויביאו בניך, אז תיראי כאדם שיפחד בבא לו תשועה ודבר שלא עלה על לב, כאשר יקרא למצא אבדה:

ונהרת. תרוצי פה ופה:

ופחד. והנה יהיה פחד מעורב עם שמחה, וזאת רחב לבבך, הפך הצרה:

כי יהפך עליך המון ים. או טעם תיראי מרוב המון שיהפך עליך:

חיל גוים. ביבשה:

שפעת. חבורה, כמו שפעת (מים) אני רואה (מלכים ב' ט' י"ז) :

בכרי. הבי"ת משרת, מגזרת שלחו כר (ישעיהו ט"ז א') , ישאו דורון:

ישרתונך. הטעם יהיו לצרכך, וכמוהו את בגדי השרד לשרת בקדש (שמות ל"ה י"ט) , הם בגדי הנסיעה:

יעלו על רצון מזבחי. והנה על ימשוך אחר עמו וכן הוא על מזבחי:

מי אלה. הטעם על הבנים, והנה קומי אורי [לעיל א'] ידבר עם ציון:

אל ארובותיהם. הם החלונות ששם קנם:

כי לי איים יקוו. שאתן להם שכר טוב:

ואניות תרשיש כבראשונה. והזכיר תרשיש כי היא קרובה לארץ:

כספם וזהבם. והנה הטעם כי לי איים יקוו, כי לא יתנון להם ישראל שכר, והנה הוא מפורש לשם יי אלהיך:

והנה פארך. בא בקמץ גדול תחת קטן בעבור היותו סוף פסוק:

ובנו וגו'. אפילו בני ישראל לא יבנו חומות ירושלם כאשר לא בנו הבית, כי אם הגוים:

ופתחו. יש אומרים החירק תחת שורק, ויש אומרים כי ופתחו שב אל בני נכר, ואיננו רחוק, והנה הטעם ידוע, להביא אליך חיל גוים ביום גם בלילה:

ומלכיהם. שהיו נוהגים יובאו נהוגים, כטעם לאסור מלכיה' בזקי' (תהלים קמ"ט ח') :

חרוב יחרבו. מגזרת חרב, החרב נחרבו המלכים (מלכים ב' ג' כ"ג) , ויש אומרים מלשון חרבן, והראשון הוא נכון:

כבוד הלבנון. והנה פי' האילנים הנכבדים בלבנון, ברוש תדהר ותאשור יחדו:

לפאר. לבנות בית השם:

והלכו. שחוח, שם:

וקראו לך עיר יי. והנה לעד [כי] קומי אורי אמר על ציון:

עיר. ימשך עצמו ואחר עמו וכן הוא ציון עיר קדוש ישראל. כמו אל באפך תוכיחני (תהלים ו' א') :

עזובה. בהיותה חרבה:

משוש דור ודור. הטעם משוש שלא יפסק:

וינקת חלב גוים. הטעם ממון שיתנו מס:

ושוד מלכים. מגזרת שדים (ישעיהו ל"ב י"ב) , כי משקלי השמות משתנים:

תחת הנחשת אביא זהב. אשים בלב הגוים שיביאו הזהב, והנכון שאביא לך שכר זהב, והנה הנחשת נכבד מהברזל על [כן] תחתיו זהב כנגדו:

ושמתי פקודתך. אנשי פקודתך, כמו פקיד, והם החולקים המס:

[שלום]. שיקחוהו בשלום:

ונוגשיך [צדקה]. בצדקה:

לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר. הטעם כפול:

וקראת. יש אומר' כמו וקראת אתכם הרעה (דברים ל"א כ"ט) , ויש אומרים מלשון קריאה, כי הישועה תקרא אל חומותיך, והנכון שמלת וקראת לנכח ציון, כי חומותיך תקראם ישועה, והעד ושעריך תהלה, והנה וקראת ימשוך אחר עמו כמשפט:

לא וגו'. לא תצטרכי לאור השמש בעבור אור השכינה:

לאור עולם. יומם ולילה:

לא וגו'. זה השמש לא יבוא וירח אשר לא יאסף, והטעם כי בהתחברו עם השמש אז יעדר אור מהארץ:

ושלמו ימי אבלך. כי האבל ישב בחשך:

נצר. כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י"א א') :

מעשה ידי להתפאר. כדרך בן אדם שישמח במעשיו בהיותם מתוקנים:

הקטן. המשפחה הקטנה שמספרם מעט תהיה לאלף:

בעתה. בגעת עת הישועה, והנכון שהוא דבק עם הקטן יהיה לאלף, והנה אחיש לעשות לשום מצעיר לגוי עצום, כדרך ואעשך לגוי גדול (בראשית י"ב ב') :