אבן עזרא על ישעיהו מו

כרע בל. עבודה זרה לבבליים, גם כן נבו ויש אומרים שהוא כוכב חמה:

קורס. מגזרת (שמות כ"ו י"א) קרסים והטעם ידוע, ואין ראוי לכתבו:

לחיה ולבהמ'. שישא אדם [אותם] עליהם:

על כן. נשואותיכם עמוסות משא לעיפה. תואר הבהמה הנושאת:

קרסו כרעו. הנושאי':

ולא יכלו מלט. עצביהם נפשם, הנשואים, כי גם הם נשבו, ויש אומרים כי כרעו קרסו כל העצבים שהיו בבבל שלא הזכירם, ולא יכלו העצבים למלט משא כי הם בעצמם הלכו בשבי:

שמעו וגו'. אלהי בבל היו נשואים, ואני אלהי ישראל נשאתי':

מני בטן. מיום שהיו:

ועד וגו'. דרך משל, מיום שהיו עם השם עד עולם:

אני עשיתי. ישראל, ולא כאלהי בבל, שהבבליים יעשו אלהיהם, ואני אשאם ואמלטם, ולא כמוהם שלא יכלו למלט משא:

למי. ותשוו, אותי ונדמה שנינו:

הזלים וגו'. עם עובדי עבודה זרה ידבר, הזלים רבים הוציאוהו מגזרת אזל מכלינו (שמואל א' ט' ז') , והוא חסר אל"ף, והנכון שאין רע לו, כי אזל פועל עומד, וטעמו הנותנים זהב מכיסם, והנה בתור' אבנים בכיס (דברים כ"ה י"ג) והנה הוא במאזנים, גם קנה כן טעמו ואין רע לו:

ישאוהו. תחתיו. במקומו:

לא ימיש. פועל יוצא, לא יוכל להמיש נפשו ממקומו, או הוא פועל עומד והראשון הוא הנכון:

יצעק. מושך אחר עמו, וכן הוא ומצרתו יצעק:

זכרו. והתאוששו. י"א כמו והוסדו, כמו אשיותיה (ירמיה נ' ט"ו) ואושיא יחיטו (עזרא ד' י"ב) , ורבינו האי גאון ז"ל אמר שהוא מגזרת אש, כאילו הוא התחדדו [צ"ל התחררו] והגאון רב סעדיה ז"ל אמר שהוא מאש והטעם הוקדו, כטעם והיה בלבי כאש בוערת (ירמיה כ' י"ט) , והשיבו זאת על לב:

זכרו ראשונות. שעברו, על כן אמר מעולם, אז תדעו כי אנכי לבדי אל:

מגיד וגו'. כי הגדתי האחרית מראשית, והטעם קודם היותו, כי מי יוכל לבטל גזרותי, כי לעולם עצתי תקום וכל חפצי אעשה:

קורא ממזרח עיט. הוא כורש, וקראו עיט, כאילו יעוף למלאות רצוני:

אף דברתי. זאת הגזירה, אף אביאני', יצרתיה בגזירת שמים אף אעשנה בארץ:

שמעו אבירי לב. שאינם מאמינים בדברי השם, כטעם חזקי לב:

קרבתי צדקתי. להראותה וזה טעם לבא:

לא תאחר. עצמה עמו מבוא, דרך משל, בעבור שהוא פועל יוצא:

ונתתי. מושך אחר עמו וכן הוא, ונתתי לישראל תפארתי או טעמו לישראל שהם תפארתי, והוא הנכון כמו אשר בך אתפאר (ישעיהו מ"ט ג') :