אבן עזרא על ישעיהו טז

שלחו כר. מין ממיני הגמל שירוץ מגזרת הכרי והרצים (מלכים ב' י"א י"ט) , ויש אומרים כי מושל ארץ תואר הכר בעבור שפסיעתו בארץ גדולה מכל פסע, והנכון להיות כר סמוך כי לא ימצא רק אצל המושלים:

והיה. מואב כעוף נודד:

בנות מואב. הם הכפרים כמו וילכדו בנותיה (במדבר כ "א ל"ב) :

הביאי. דברי הנביא למואב, קודם שתבא לך זאת הצרה הביאי לנפשך עצה:

פלילה. שם על משקל בכח האכילה (מלכים א' י"ט ח') מגזרת פלילים (דברים ל"ב ל"א) :

צלך. שתסתירי ישראל בברחם אליך נדחים, ממקומם:

נודד. אליך, אל תגלי:

יגורו. נדחי, דברי הנביא או השם בעבור כבוד ישראל:

מפני שודד. ששדד שומרון והוא מלך אשור:

כי וגו'. עוד יבוא עת שיאבד זה הנוגש ויכלה השוד:

המץ. תואר השם והוא יוצא, למען תמוצו (ישעיהו ס"ו י"א) כמותו:

תמו. מחנות רומס הוא מלך אשור:

והוכן [בחסד]. בעבור החסד:

כסא. המלוכה:

באהל דוד. היא ירושלם:

שופט. זה חזקיהו:

ומהיר צדק. תאר השם מגזרת מהרה:

שמענו. ידבר הנביא על לשון ישראל או הגוים:

גא. חסר ה"א והיא מלה זרה::

לא כן בדיו. לא יהיה כן בדיו כמו ותעש בדים (יחזקאל י"ז ו') , ויש אומרים מחשבותיו, ולא כן כמו כן בנות צלפחד ובדיו כמו בדיך מתים יחרישו (איוב י"א ג') :

לכן. לאשישי. יש אומרים ליסודי, והטעם שיהגו והם נאים כאשר יספרו מעלת אשישי קיר חרשת, וכן בתרגום ארמית ואושיא יחיטו (עזרא ד' י"ג) , והנכון בעיני שהוא כמו אשישי ענבי' והעד גפן שבמה, והטעם שתהגו ואתם נכאים כאשר תזכרו ימי השמחה הפך היללה:

כי שדמות. כמו ומשדמות עמורה (דברים ל"ב ל"ב) כמו גפנים:

אמלל. כל אחד:

בעלי גוי'. כמו אדני יוסף (בראשית ל"ט כ') , כ סף ישיב לבעליו (שמות כ"ד ל"ד) , והם מלכי אשור:

הלמו שרוקיה. הכו כמו והלמה סיסרא (שופטים ה' כ"ו) :

עד יעזר נגעו. כל כך היו רחבים:

תעו מדבר. שרחבו עד מקום שאין שם ישוב:

שלוחותיה. אילניה כמו שלחיך פרדס רימונים (שיר השירים ד' י"ג) :

נטשו. כמו והנם נטושי' (שמואל א' ל' ט"ו) , פרושים:

על כן אבכה. יאמר כל א' וא' ממואב:

גפן שבמ'. שם מקום ויחסר על:

אריוך. מלה זרה כי היו"ד תחת הוי"ו והוי"ו תחת ה"א נח והיא מלה זרה, והכ"ף לנוכח חשבון, והיא מדינת מואב הגדולה:

על קיצך. פרי הקיץ:

הידד. זאת המלה ידברו בה הרומסים והדורכים והנה ישחת הפרי והקציר בעודנו רטוב:

ונאסף. יאסף הגיל אל אחרים מהם, והטעם יסור מהם:

הכרמל כי גם למואב חלק בו:

ירועע. מגזרת תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) מהפעלים השניים כפולי האות האחרון:

הידד. ביקב להוציא היין לשבח, הפך הקיץ והקציר:

על כן מעי. איננו דברי הנביא רק ידבר על לשון איש מואב:

והיה כי נראה כי נלאה מואב. עלה על הבמה לע"ז, או נלאה על הבמה כטעם ולא יוכל, והוא הנכון:

זה. אשר דבר יי, דברו היא גזרה שגזר, כמלך שיאמר למשרתיו עשו כן על דרך משל להבין השומעי':

ועתה דבר וגו'. השם גלה זה הסוד כי שלש שנים נשארו, והטעם [צ"ל וטעם] כשני שכיר שכל יום יבשר נפשו מתי יגיע הקץ כן הנביא היה שמח בגעת קץ אידם:

ונקלה. כבודו שהוא המון רב וישאר מעט מזער:

לא כביר. לא עם גדול במספר [כמו] ידוע כבירים, (איוב ל"ד כ"ד) או טעמו לא ישאר מהם אדם גדול כמו הן אל כביר [שם ל"ו ה']: