אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר כט

לקח פר אחד, הנה זה בא כמו השלם:

תמימים, שב אל השלשה לפר ולאילים שלא יהיה בהם מום:

ולחם מצות, בלולות בשמן: שני עשרנים, החלה. ויש אומרים כי לחם מצות עגול והחלה מרובעת:

ורקיקי פירושו כמשמעו, כי החלה עבה:

סלת, התי"ו לשון נקבה כי כן כתוב ואפית אותה, ויש אומרים שסלת מגזרת מסילה, מדרך רחוקה:

ורחצת אותם, טעמו בר רחצת אותם במים, וכבר הראתיך רבים כזה, ואחר והלבשת את אהרן:

ואת בניו תקריב, אל פתח אהל מועד כאשר הקרבת את אביהם אחר שרחצתם במים, והכתוב אחז דרך קצרה:

וחבשת, מגזרת ולא חבשו:

ומלאת יד אהרן, בשבעה ימים:

ושחטת את הפר, משה שחטו והוא לקח מדמו, ולא כל דמו ונתן על קרנות המזבח ואת כל הדם הנשאר ישפך אל יסודו והקטיר האמורי':

ולקח, אחד מבני אהרן:

מדם הפר, ועורו ופרשו: ושרפו, מחוץ למחנה:

וטעם חטאת כפור חטאת אהרן ובניו:

אין הפרש בין וסמכו אהרן ובניו ובין וסמך אהרן ובניו:

ורחצת קרבו וכרעיו, יצוה וכן משפט כל כהן גדול:

וכל האיל יעשהו מוקטר על המזבח כלו עולה, ויש אומ' כי העולה לכפר על העולה על הרוח במעשה:

תנוך, ידוע, גם כן בהן.

והנה הזה מדם האיל אשר על המזבח שהוא קדוש עם שמן משחת הקדש על אהרן ועל בגדיו והנה הם קדושים, והטעם כטעם ותגע לרגליו, כי גם האיל כפור, וכן אמר הכתוב כי הדם הוא בנפש יכפר, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר:

יותרת הכבד, שהיא יתרה עמו:

איל מלואים, יש מפר' כי נקרא כן בעבור בהן היד, והנכון שזה תחלת ימי המלואים, והטעם מלוי היד. ויש אומרים כי נקרא כן בעבור על כפי אהרן ועל כפי בניו:

והנה על כפי אהרן כפות ידיו שתיהן, וכן בניו:

והנפת אותם, כמו ויבן שלמה את הבית, והטעם שתצוה שיניפו האימורים משה יניפנו:

למנה, חלק, כמו מנה אחת:

וקדשת את חזה התנופה, והטעם כל תרומה שיביאו בני ישראל והיא נקראת זבח שלמים, וטעם שלמים שאיננה על חטאת רק להתמיד שלום המרים, או פירושה שהיא שלמה כי החטאת חסרון בנשמה:

ולמלא בם את ידם, במות הכהן הגדול:

שבעת ימים ילבשם הכהן, ולא יפשוט אותם לילה ויום.

ובשלת את בשרו, שיצוה למי שיבשל אותו:

ואת בשר האיל, עם השוק, וזה הכלל כלו חוץ מן החזה והאימורים:

ואכלו אותם, כל אשר כופר באימורים:

וטעם לא יאכל שלא יאכלנו לוי או ישראל:

ה"א אותכה נוסף כה"א לשאת אותו בהמה, וטעם זה הפסוק לבאר שבעת ימים:

ופר חטאת תעשה בכל יום מהשבעה על המזבח, כפר החטאת הנזכר:

וחטאת על המזבח, פירושו תקריב חטאת בעדו ותכפר עליו, והנה שב המזבח ככהן, וימשחנו בשמן המשחה. והטעם לכפר על אדמת המזבח, כי מי יודע מה עבודה היתה לפנים על אדמת המזבח. והמפרשים אמרו כי וחטאת כמו וטהרת, וכן בכפרך:

וטעם שבעת ימים תכפר, כאשר תכפר שבעת ימים על המזבח, וכבר משחת אותו אז יהיה המזבח קדש קדשים, והטעם קדוש כאחד הקדשים, כי הפרש יש בתוספת הה"א, על כן תעו הגוים בפירוש ולמשוח קדש קדשים, ופירוש באמת על המזבח כאשר הראתיך בספר דניאל:

כל הנוגע במזבח יקדש, טעמו שלא יגע בו זר כי אם הכהן שהוא קדוש, ורבים פרשוהו כל דבר שיגע בו הוא קדוש לשם:

וזה אשר תעשה, וזה הקרבן:

שנים ליום, בכל יום ויום, וכן פר חטאת ליום, ופי' ליום בבקר ובערב:

בין הערבים, מפורש:

רבע או רביעית אחד הוא:

יש אומרים כי טעם נסך להיותו מזוג במים, ודבר הקבלה אמת:

תעשה לה, לעולת הערב:

אהל מועד, הנה פירושו אשר אועד לכם:

לדבר אליך שם, רמז למשה לבדו:

ונועדתי שמה, הנה רמז למקום התפלה:

ונקדש בכבודי, האהל יהי' נקדש בכבודי שיהיה בתוכו, על כן אקדש האהל והמזבח ואהרן ובניו הכהנים, והטעם כי כבודי יקדשם:

ושכנתי בתוך בני ישראל, זה רמז להיות השבטים על ארבע רוחות, ומחנה הלוים באמצע, ומחנה השכינה שהוא המקדש בתוך מחנה הלוים ועוד יתברר לך זה הדבר:

וטעם לשכני בתוכם כאשר פירשתי לך בפסוק תעבדון את האלהים כי הוצאתים לעשות לי מקדש ואשכון בתוכם:

וטעם והייתי להם לאלהים באמונת הלב והם חייבים לעבוד אותי: