עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר

אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר כח

Ibn Ezra HaKatzar on Shemos 28 (Ibn Ezra HaKatzar on Exodus 28) · אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר · free full Hebrew text

A commentary on שמות כח (Shemos 28).

Open in the reader →

ובעבור שאמר יערך אותו אהרן אמר ואתה הקרב אליך, כי זה אהרן הוא הנבחר, ואחר כן הזכיר בניו, ואחר כן הזכיר דרך קדושתם עד שיכהנו, ואחר כן הזכיר כהנתם שהיא עולת תמיד, ואחר כן הזכיר מזבח הקטרת אחר שהזכיר עלת מזבח הנחשת, כדי להזהיר שלא יעלה עולה או נסך על מזבח הזהב, והנה כל הפרשה דבוקה.

וטעם ואתה הקרב אליך, כי הוא ילמד אותם שהוא כהן הכהנים.

לכהנו לי, הוי"ו נוסף כוי"ו למעינו מים, ולא ישרו בעיני דברי האומר שהוא יוצא לשני פעולים, ואף כי לכהנו שבפסוק השני, ואחר שאמר בניו פירש שמותם:

מלאתיו, כמו רחל מבכה על בניה, והנה טעמו אשר מלאתי כל אחד ואחד מהם, או יהיה וי"ו מלאתיו שב אל לב גם הוא נכון:

וטעם לקדשו להיות מופרש וניכר בבגדים שלא כמוהם אחר.

והזכיר בתחלה החשן, כאשר הזכיר הארן כי בו משפט האורים, והוא על לב, והלב נכבד משתי הכתפות וזאת מלת חשן לא מצאנוה כי אם במקום הקדש. והגאון פירש אותה כמו גובה, רק אפוד מצאנו ודוד חגור אפוד בד, ועוד ויאפד לו בו שהוא טעמו כמו ויחגור, על כן נקרא אפוד בעבור חשב האפוד. באלה פקודי פירש וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים במעשה האפוד וכמהו מעשה החשן, והנה פירש כי החשן זרת ארכו וזרת רחבו ולא פירש מדת האפוד, כי איננו צריך כי מדתו כנגד כתפות כל אדם אמצעי ולא מהענקים שיוסיפו על כל בן אדם יותר מהכפלכאשר אפרש במקומו והעד שאמר הכתוב שתי כתפות חוברות, ושתי האבנים על כתפות האפוד על שתי כתפות אהרן לזכרון.

ורב שלמה מפרש התורה מ"כ אמר כי האורים והתומים מכתב בשם המפורש, והאמת כי הם בחשבון עגול. ועתה פקח עיניך כי הכסא על שני סדנים נתון והחשב הוא הקו הישר וששה בצפון וחלוקתם במחשבת בעבור הקו וכן בדרום, רק בחשן ששרש המשפט עליו הם נראים, כי יש הפרש ביניהם על כן טעם ולא יזח החשן שפירושו מהטעם כמו יסור ואין לו אח במקרא.

ולדעת אלה האבנים אין לנו דרך, רק הגאון פירש אודם מאדום והאבנים שהם אדומות הם רבות, ופירש פטדה כרצונו בלא ראיה, וברקת מגז' ברק, ורבות הנה ככה, ונופך שחור מגזר' ותשם בפוך, וזה דחוק, גם ספיר אבן לבנה מעדות לבנת הספיר, ולא פירש נכון, ויהלום אמר הגאון כרצונו בלי ראיה, ויותר קרוב היה להיותו מגז' והלמה סיסרא, והיא אבן הולמת כל האבנים. ויש אומרים כי אחלמה אבן שתולדתה להראות חלומות. והגאון אמר כי ישפה בתמורת השי"ן בסי"ן בלשון קדר, וכלנו נמשש קיר כעורים, והאמת שלא נוכל לדעתם. והנה בחלק יוסף השהם שממנו אבני האפוד והנה הוא חשוב כנגד כל ישראל כאשר הודעתיך. והנה אבני האפוד ואבני החשן לזכרון לכסא ולרקיע הכתוב בס' יחזקאל שהוא על ראשי החיות:

מסבות, שתהיינה משבצות זהב סביבות האבן, ולא פירש הכתוב אם היא מרובעת או עגולה, ולפי דעתי שהיא עגולה מעדות מסבות:

וטעם זכרון יתברר לך בסוד:

ועשית משבצות זהב, הן שתים כדמות עינים:

מגבלות, להיותן שוות, והוא מגזרת גבול:

מעשה עבות, מגז' כל אלה עבותה, והתי"ו שרש, והשרשרות ידועה, והחשן רבוע:

ולפי דעתי טעם זרת ארכו וזרת רחבו רמז למד' העגול או כמדת מלואת האבנים, והנה יהיה על לב אהרן, ואין זאת דעת רבים. והנה האפוד כדמות בגד, ויש באמצעיתו עשוי עליו חשב, ובו יחגר אהרן, וסוד האפוד והחשן סתום ואני אגלנו ברמיזות. מצאנו כתוב שמנים איש נושא אפוד בד, ורבים פירשוהו שהיו ראוים לשאת האפוד, וזה הפי' איננו נכון, כי אפוד משה איננו בד לבדו, רק הי' מחמשת דברים, והנה עשו הכהנים אפודים כדמות אפוד משה, והתורה לא אסרה זה, והעד שאמר אפוד ירד בידו, ולא אמר האפוד, כאשר אמר שאול הגישה האפוד, כי שם כתוב שהארון היה שם, וזה טעם ושאל לו במשפט האורים לפני ה', ואם היה אפוד אביתר אפוד משה, הנה עמו החשן, כי כן כתוב ולא יזח החשן, והנה אפוד אביתר בארץ פלשתים ואיך אמר שאול גם באורים, והשואל באפוד הכהן היה שואל בשתי אבנים, רק באפוד משה במשפט האורים, על כן נקרא חשן משפט כי הוא ישפוט ויוציא לאור כל ספק, ואם הדבר תלוי בחשן לבדו למה אמר הגישה האפוד, גם הוא נכון כי שניהם דבקים ולא יתפרדו ולא ישאל שואל בחשן אלו היה מתפרד מהאפוד, והטעם תבינהו מסוד האפוד שאגלה לך, ועוד כי האפוד הי' גדול מהחשן. ועתה שים לבך כי צורת האפוד בגד ובשתי קצותיו שתי כתפות מחוברות ועליו חשב אפודה באמצעיתו ובו יחגר אהרן, על כן נקרא אפדה, ושתי אבני שהם על שתי כתפות האפוד והם על כתפי אהרן, ושתי שרשרות נתונות על שתי משבצות והמשבצות נתונות על כתפות האפוד למעלה, וזה טעם אל מול פניו, ושתי טבעות על שתי הכתפות הכתף מלמטה ממול פניו, וחשוב כי האפוד צורת מרובע ויש לו ארבע מקצועות נראות בצד אחד, ומשבצות עם עבותות במקצועות שלמעלה, ושתי טבעות כאשר הוא למטה, והכל מול פני החשן, והם ממעל לחשב האפוד, והחשן כפול, ועליו שתי שרשרות נתונות על שתי טבעות, והטבעות על שני קצות החשן ושתיטבעות עוד על שני קצות החשן אל עבר האפוד מבפנים כאשר הראתיך כי החשן תחת האפוד בשפה אחת, ולפי דעתי כי שרשרות גבלות הם שתי שרשרות הזהב שהם על משבצות כתפות האפוד, על כן כתוב ויתנו שתי העבותות הזהב:

וטעם ומלאת להיות הפתוח בשם כמדת האבן, ולא יהיה שם מַקום רֵק, ואם ישאל אדם יש ראובן גדול מגד, יתקן בפתוח להוסיף.

ודע כי שרשות גבלות כמו שרשרות, ועל דעתי שהם הנזכרות, והרי"ש האחרון כפול, ואחר שימלאו החשן באבנים הנזכרות אמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים:

וירכסו את החשן, כל המפרשים אמרו שטעמו ויתפרו, ור' משה הכהן הספרדי פי' אותה מגזרת מרכסי איש, והוא הנכון כי כן משפטו. ופתוח האבן ידוע. והגאון אמר כי שהם אבן יקרה לבנה, והיא בלשון קדר כלשון ארמית, רק הרי"ש קודם הלמ"ד בארמית. והנה על האבן האחת ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי, ועל האבן השנית גד אשר יששכר זבולון יוסף ובנימין, וזה טעם כתולדותם:

ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים, כמו ונתת אל הארן את העדות, וכן במעשה וימלאו בו, והנה אבני החשן נתונות בו, ואמר אחר כן על משה וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים, והנה אינם האבנים הנזכרות בארבעה הטורים, ועוד מדרך דקדוק הלשון אין התומים כמו האורים רק הם אחרים, כי אלו היו הם בעצמם היה כתוב את האורים התומים, והנה מפורש לאורים ולתומים.

מעיל האפוד, כמשמעו:

כליל, כלו:

והיה פי ראשו, כמו על פי מדותיו:

כפי תחרא, כדברי המתרגם ארמית:

רמוני, צורת רמונים, ולא הזכיר הכתוב כמה הם:

ופעמוני זהב, מהטעם ידועים, והנו"ן נוסף:

ונשמע קולו, קול המעיל, ויש אומרים כי כאשר ישרת באלה הבגדים ישמע השם קולו למלאות תפלתו בבאו אל הקדש:

ועשית ציץ, מגז' בציצת ראשי:

ופתיל תכלת וכל המעיל תכלת כמו בציצית תכלת:

ונשא אהרן, יכפר, ועוד אפרשנו, וזה כתוב עליו קדש, והוא יכפר על עון הקדשים, והטעם על המחשבה שתחלתה על המצח:

וטעם והיה על מצחו תמיד, בבאו אל הקדש:

ושבצת הכתונת שש, יש אומרים ששם זהב ולא אמרו אמת, רק היא כתנת משבצת מעצמה:

ואבנט תעשה, מתכלת וארגמן ותולעת שני ושש:

תעשה כתנות, ארבע, וכן אבנטים, והם כדמות האבנט הנזכר לפי הדעת, ואין שם ראיה:

ומגבעות, גם הם ידועות, גם הגבעות נקראו כן בעבור רומם וגבהותם:

ומשחת אותם, בשמן משחת קדש:

ומלאת את ידם, אמר הגאון פירושו חיובם, וכן ומלאו ידו, על המזבח, והקרוב אלי שפירושו על המעשה, הלא תראה כי בימי המלואים למד הכהן המעשה להרגיל ידו בעבודה אז תהיה שלמה במעשיה ולא חסרה, ויד יחזקאל פרשתיו במקומו, וכן טעם מלאו ידכם היום, שתעשו דבר שלם לשלוח יד להרוג:

מכנסי הבד, חמשה: