אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר יג

וטעם בחדש האביב שיעשו אותו בימי אביב כאשר אמר על חג עצרת חג הקציר, ואם זה הראשון נעשה בימי אֲביב השעורים לעולם השני יהיה בימי תחלת קציר חטים, אז יבא חג סכות באסיף, וכל זה דברי קבלה כאשר הזכרתי בתחלה:

והיה כי יביאך ה', זה הכתוב והיה היום הזה לכם לזכרון כי הנה מועד הפסח תלוי בבא אל הארץ, והטעם כי אנשי המדבר לא צוו לשמור המועדים:

בעבור זה, אמר ר' יונה המדקדק נ"ע שהוא הפוך וכן היה ראוי להיות זה בעבור עשה ה' לי, וכפי דעתי שאין לנו צורך להפך וכן פירושו ועבדת את העבודה הזאת היא עבודת הפסח ותאמר לבנך כי בעבור זאת העבודה שעשיתי עשה לי האות שעשה עד שיצאתי ממצרים:

והיה לך לאות על ידכה ולזכרון בין עיניך, יתכן על ב' פירושים, האחד על דרך קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך, ויהי טעם לאות כמו סימן, ומהו שיהיה לאות ולזכרון, הוא כי בידחזקה, שתשמור כן בלבך ולבנך, וכן הכתוב השני והיה לך לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך, והוא כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים:

וכן ושמרת את החקה הזאת למועדה נכון היה להיותו דבק עם עבודת הפסח גם הוא נכון עם הקרוב אליו, ואנחנו נסמוך על הקבלה:

והנה אמר בתחלה קדש לי כל בכור, והטעם להיותם קדושים להעלות העולות, והם היו הכהנים הנגשים אל ה', גם ושבעים מזקני ישראל מהבכורים, ונערי בני ישראל מבחורי הבכורים, גם בהמותם היו נבדלות ונכרות, והם בכורי הבהמה, ובפרשה האחרת צוה ה' בבואך אל הארץ תעביר ממך כל פטר רחם, והטעם תעבירנו ממך אל עבד ה':

וטעם פטר פתח, והטעם תחלת שפתח הרחם ויצא, והוא מטעם כי לא פטר:

שֶגֶר, ומצאנו שְגר אלפיך, כמו חדר בחדר, ובחֲדר משכבך, וטעם שגר כמו עדר, והנה פירש שכל פטר רחם הוא לשם, ואם הפטר בעדר צאן ובקר הוא להשם, ואם פטר רחם בבהמה טמאה כמו חמור תפדה בשה, גם בכור אדם תפדה. והנה אנחנו צריכין לדעת פדיום הבן כמה הוא, ולא נוכל לדעתו מהכתוב כי אם מדברי הקבלה:

וערפתו, יש אומרים תכתוב על ערפו קדש, וזה רחוק, רק האמת כאשר פירשו מעתיקי הדת שיסור ערפו, וכן וערפו שם את העגלה, וקרוב אליהם הוא יערף מזבחותם:

כל פטר רחם הזכרים, מהמין הראוי לזבוח לשם:

ומלת טטפת זרה במקרא, ויש אומרים מטעם הטף אל דרום, והפירוש השני להיותו כמשמעו לעשות תפלין של יד ושל ראש, ובעבור שהעתיקו כן חכמינו ז"ל בטל הפירוש הראשון, כי אין עליו עדים נאמנים כמו שיש לפירוש השני:

ויהי בשלח פרעה, אע"פ שהכתוב ידבר על דרך בן אדם פן ינחם העם ידע השם שינחם:

וטעם כי קרוב הוא שידוע כי בין ארץ מצרים על הדרך הישרה ובין ארץ כנען עשרה ימים, והנה לא ראו מלחמה והיו עבדים תחת יד אחרים, והנה כאשר יצא פרעה אחריהם אין בהם מרים יד, גם עמלק יצא על ישראל במתי מעט ויזנב אחריו והי' נחלש מפניו לולי משה בחירו:

וטעם ויסב שהוליכם על דרך הסבוב, והוא הרחוק, ודרך המדבר מושך עצמו ואחר עמו, כמו הספר המקנה, היין החמה, וכן הוא דרך המדבר מדבר ים סוף, וסוף שם מקום, ויש אומרים שנקרא כן בעבור שיש סביביו סוף כטעם ותשם בסוף, ואחרים אמרו שהוא מגזר' סוף דבר, כי הוא סוף העולם, והוא ים אוקינוס, וזאת טעות גדולה כי הוא ים מזרחי כנגד מצרים, וים ספרד גדול ממנו:

וחמושים, חגורי חומש, מגז' ויכהו שם על החומש, ויש או' כי טעמו הצלע החמשית וכן חלוצים תעברו, חגורי חלצים, והעד הנאמן אתם תעברו חמושים. ודרש שעלו אחד מחמש מאות דבר יחיד הוא ועליו מחלוקת ואיננו קבלה כלל, ודי לנו הצער שאנחנו בו עם חכמי ישמעאל שהם אומרים איך יתכן מחמשים וחמשה זכרים שיולידו במאתים ועשר שנים שש מאות אלף זכרים מבן עשרים, והנה היו כפל הכפל עם הטף והנשים, כי לא חשבו יעקב ובניו כי לא הולידו במצרים עוד, כי לא מצאנו יחוש רק אל היורדים מצרימה ולא ספרו הבנות, ותשובתנו כי הנה יעקב לבדו הוליד בארבעים שנה ושש שנים ס"ט בנים ובני בנים ועל זה המספר יכפלו כפלי כפלים מהמספר הכתוב, אז השיבו לנו עוד, כי יעקב ובניו לא הולידו נקבות כי אם שתים, וזה היה במעשה נס, ואל תספור כן ליורדי מצרים, ועוד שיעקב היו לו ארבע נשים, ומי יבאר שכן היו לכל אחד מבני בניו, גם אנחנו השיבונו תנו לנו שלשה עשר זכרים בין בנים ובני בנים בארבעים ושש שנים, והנה יהיו יותר מן שבע מאות ובסוף תשעים ושנים יהיו ט' אלפים וג' מאות, ובסוף קפ"ב יהיו יותר מאלף אלפים ות"ק אלף ועוד לא הגענו למאתים ועשר שנים, גם יתנו לנו עשרה בארבעים ושש שנים ויספיקו, ועוד כי הכתוב אומר על מכת ערוב ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, ואמר בספר תהלות ישלח בם ערוב ויאכלם, והנה במכה שאכלה מצרים נמלט ישראל, גם מת רוב מקנה מצרים בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד, ובמכת בכורים לא מת בישראל אחד, ובמכת חשך כתיב ולכל בניישראל היה אור, והנה במכות שמתו בהם המצרים לא מתו ישראלים ואף כי במכה שלא מת מצרי ממנה, ואיך מתו כל ישראל בחשך עד שלא נשאר מהם רק חלק מחמש מאות, והנה לא היה לישראל אור במושבותם רק מחשכי דֶבר ואפלות מות, ואחר שלא נשאר כי אם חלק קטן מעם רב הנה לא היתה גאולה לישראל כי אם רעה חולה, וזה הפך הכתוב, והכלל דרש הוא ואין לסמוך עליו, אולי שאמרו בתחלה היה לו סוד:

וטעם ויקח משה בפ' וישמע:

וה' הולך לפניהם יומם, אעפ"י שהכתוב אומר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, על יד מלאך הוציאם, וכן כתוב וישלח מלאך ויוציאנו משם, וכן וה' הולך לפניהם הוא המלאך, ונאמר על השם כי הוא שלוחו ובצור השם, ויש חסרי דעת יתמהו, ולמה לא יפקחו עיניהם ויקראו אחר כן ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ובנסוע המלאך כן נסע הענן ושב מאחריהם, וזה הענן הוא הכתוב לא ימיש עמוד הענן:

לנחותם, נפתח הלמ"ד להורות על הבנין הכבד, והשלם להנחותם, וכן ולנפיל ירך. ויש בקדמונים שאמרו ששבעה עננים היו, ולפי דעתי שהם שנים לבדם, גם יתכן להיותו אחד, וזה פירושו בעמוד ענן יומם לפניהם להראותם איזה דרך ילכו גם יגן בו עליהם וזה טעם פרש ענן למסך:

ולילה בעמוד אש להאיר להם, יתכן היות עמוד בתוך עמוד ענן בלילה, כטעם ואש תהיה לילה בו:

וטעם ללכת יומם ולילה, שהלכו תמיד:

וטעם לא ימיש, לא יסיר, והוא שב אל השם הנכבד הנזכר למעלה כי ימיש פועל יוצא, ואלה העננים אם הם שנים היו עם ישראל עד שעברו את הים, ונפסקו מהם על דעתי כי אין צורך ללכת בלילה אחר שנטבע פרעה וחילו בים, וזה טעם ויסע משה את ישראל מים סוף במצות השם עד המסע החמישי, שהוא מדבר סיני, ושם עשו המשכן ועליו שכן הענן ובהעלותו יסעו בני ישראל, ואלו היה הענן על ישראל במדבר סיני מה טעם הנה אנכי בא אליך בעב הענן: