אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר יב

החדש הזה לכם ראש חדשים, כבר הזכרתי בתחלת פירוש התורה שקביעות השנה גם החדש לבית דין היה, ועתה בגלות נסמוך על מעשה בית דין, והוא העבור, ובפרשת בהר סיני אאריך מעט:

בעשור, יום נבחר והוא לשילוש, וכן בחדש השביעי כי חצי זה כמו זה:

שה לבית אבות, אם הם מעטים, ושה לבית, אם הם רבים, ובפרשת עכן יקרב לבתים:

ואם היו אנשי הבית מעט ולא יכלו לאכול שה תמים:

במכסת, חלק, וכן המכס לה', ושניהם מפעלי הכפל:

תמים, שלא יהיה בו מום, גם זה יקרא מן העזים, כי כן כתוב שה כשבים ושה עזים:

למשמרת, שישמרנו כל אחד בביתו:

ודע כי בין הערבים הוא על שני דרכים, האחד מעת שתחשך השמים עד עת סוד האור הנראה בעבים וזאת העת שעה ושליש שעה, גם יקרא זה העת ערב, כי כן כתוב בפסח שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש, גם כן כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים, וכתוב אחר יערך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר, וכן עולת תמיד כתוב תעשה בין הערבים, וכתוב עולות לה' עולות לבקר ולערב וכן כתוב בין הערבים תאכלו בשר, גם שם כתוב בתת ה' לכם בערב בשר לאכול, והדרך השני להיות פירוש בין הערבים בפסח מעת שתבא השמש אל תחלת פאת מערב. ומעתיקי התורה אמרו שהלכה למשה שבין הערבים בפסח הוא הדרך השני, והוא האמת ואין בו ספק. ותעו האומרים כי יש ערב שלישית בעבור שמצאו עד הערב השלישית, ואיננו כן, רק יסתר בשדה זאת הערב, גם ערב מחר עד הערב השלישית, והעד שאמר הנה חדש מחר, והנה ערב אחת טרם מחר, ולא דבר שאול מחרכלום, וממחרת החדש יצא יהונתן:

על שני המזוזות, של פתח הבית:

ועל המשקוף, כדמות חלון, הוא כמו חלוני שקופים, שיכנס ממנו האור, וטעם על הבתים אשר אתם שם, כי כן צוו שלא יצאו ממנו עד בקר. ויש אומרים כי טעם זה הדם שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא. ויש אומרים שהוא סימן למלאך העובר הנקרא משחית, כדרך והתוית תיו, והענין כי דבר המערכת לא יסור כי אם בתת כופר, וזה סוד גדול, על כן אמר משה פן יפגענו בדבר או בחרב:

על מרורים, היה נראה פירושו שיאכלו אותו על מנהג אנשי מצרים שיש להם תמיד על שלחנם מרורים, ואחר שהעתיקו לנו הקדמונים פי' מרורים, נשעננו עליהם כאשר עשינו בכל המצות:

אל תאכלו ממנו נא, יש אומרים שבור מגז' הניא אביה אותה בדרך רחוקה, והמתרגם ארמית אמר חי, והוא האמתי, ויחסר מלת כמו, כאלו אמר אל תאכלו ממנו כמו עתה, כי פי' נא בכל המקרא כמו עתה על דעתי, ואלו הי' לשון בקשה, מה טעם דבר נא באזני העם, שמע נא בן אחיטוב, אוי נא לנו, הנה נא זקנתי, ורבים כאלה, ומלת אל מושכת עצמה ואחרת עמה, כמו ה' אל בקצפך תוכיחני, ולא בשל, והוא שם התואר, ואחר פירש זה הבשל שיהיה מבושל במים:

על כרעיו, עם, וכן ויבאו האנשים על הנשים:

מתניכם חגורים, בעבור היותם נכונים לצאת:

פסח הוא, יש שמות במצות, כאשר יקרא הבא על האשם אשם, וזה המועד נקרא פסח בעבור שפסח ה' על בתי ישראל, ופי' פסח על דעת רבים כמו חמל, וכן פסוח והמליט, ובעבור היות המשחית נוגף בית המצרי ולא יגוף בית הישראלי נקרא פסח, והוא מגז' אתם פוסחים, והוא פסח:

ובכל אלהי מצרים, יש אומרים שכעסו מצרים על אלהיהם במכת בכוריהם והשחיתו מצבותיהם. ואחר שאמר השם זה ידענו כי כן היה ואם לא פורש ורבים כאלה:

והיה הדם לכם לאות, כמו למופת כי בעבורו תנצלו:

והיה היום הזה, אחר שאמר בלילה הזה שהוא יום חמשה עשר אמר כי היום הזה שאמרתי לכם, ואע"פ שאמר הזה קודם אותו היום, כן דרך המקרא.

ולא צוה לשמור חג המצות עתה במצרים גם לא במדבר כי אין להם לחם, רק שמרו חג הפסח לבדו כאשר עשו במצרים, על כן אמר יהיה יום שלכם זכרון לדורותיכם, כי ביום ט"ו בניסן הלכו בדרך והוא יום מקרא קדש, על כן אמר הכתוב עגות מצות כי לא חמץ, ואלו התמהמהו אכלו חמץ, ואכילת מצות היום זכר כי כן עשו אבותינו, והאוכל חמץ כאלו יכחיש צאת אבותינו ממצרים, על כן עליו כרת בידי שמים כמו העושה מלאכה בשבת כאלו מכחיש שביתת השם ביום השביעי, ואל יקשה עליך על מצות ומרורים, כי מצות אכילת הפסח עם מצות ומרורים עד חצי הלילה, והעד דבר מצרים, ובעבור שהעתיקו קדמונינו ששחיטת הפסח משעת נגוע השמש אל תחלת צד מערב, הנה החמץ אסור מחצי יום ארבעה עשר, ואמרו אך חלק בדרך אסמכתא:

ביום הראשון, דבק עם כל אוכל חמץ ואם הוא רחוק, ותחלת יום הראשון כאשר פירש בארבעה עשר יום לחדש בערב עד יום השביעי עד סוף היום:

הוצאתי את צבאותיכם, עבר תחת עתיד, וכן היתה לי עדנה, ודרך אחרת כי כל דבר נגזר שהוא בלא תנאי דרך נביאים לדבר דבר עתיד בלשון עבר, או זאת הפרשה מוקדמת:

ובפסוק שבעת ימים מצות תאכלו אמר כי יש כרת על כל אוכל חמץ, ובפסוק שבעת. ימים שאור אמר כן על אוכל מחמצת, ואין לנו צורך לדקדק על מלת מחמצת כי אנחנו מאמינים בדברי קדמונינו ז"ל, והוסיף פה בגר ובאזרח הארץ ושניהם ישראלים שלא יאמר הגר לא יכולתי לעשות מצות, ועל דעתי שהוא גר תושב מתיהד, ואילו היינו רודפים אחר מה שידמה לנו כפי דעתנו בכתוב ולא נסמוך על ההעתקה, הנה כתוב כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבותיכם תאכלו מצות ולא הזכיר ימים שבעה, אם כן לא נאכל חמץ לעולם, וטעם זה הפסוק להוסיף בכל מושבותיכם שהיא מצוה בכל מקום אַחַר המדבר:

ויקרא משה לכל זקני ישראל, ואמר להם כל אשר צוהו השם מתחלה בעשור לחדש הזה, והזקנים אמרו כן אל כל ישראל:

ושמרתם את הדבר הזה, אלו היו המצות לפי הנראה לנו יורה זה הכתוב כי לעולם צוה השם לקחת אגדת אזוב, רק קדמונינו העתיקו כי ושמרתם את הדבר הזה על מצות ושחטו הפסח, ושי"ן ושחטו פתוח בעבור שהוא לשון צווי, ושחטו אותו קמוץ כמשפט, כי שי"ן הפתוח היה ראוי להשבר בחר"ק כמו משכו, לולי שמשפט אות הגרון להרחיב מה שיש לפניו כמו בחרו לכם:

ויקד העם, לשם או לשלוחיו:

כי אין בית, על הרוב ידבר הכתוב:

וברכתם גם אותי, שתתפללו עלי בעת זבחכם:

וטעם כי אמרו כלנו מתים, הוא פי' פן יפגענו בדבר ועתה נתברר להם:

וישאילום, פועל יוצא לשני פעולים, שהיו המצרים מפייסי' לישראל שישאלו מהם, וכבר פירשתי הטעם:

סכותה, אל סכות:

הגברים, הם הזכרים:

לבד מטף, שהיו פחות מעשרים שנה:

ערב רב, ממצרים שהתערבו עמם מגז' ויתערבו בגוים, והם האספסוף:

כי לא חמץ, פועל עבר כמו כי זקן יצחק:

ומושב בני ישראל, תרגמו הזקנים אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות, ויש או' כי ארץ כנען בימים ההם תחת יד מלך מצרים היתה, והם צריכים ראיה. והגאון אמר כי פירושו עד סוף שלשים וארבע מאות שנה, וזה החשבון מיום צאת אברהם מאור כשדים, ואנחנו נדע באמת כי לא עמדו ישראל במצרים מיום רדת יעקב עד צאתם זה המספר, וזה לנו האות כי הנה קהת מיורדי מצרים היה, ואם חשבנו שהיה בן חדש ויהי אחיו מררי בן אם אחרת ונאמר כי הוליד קהת את עמרם בשעת מותו, גם כן עמרם עם משה, והנה חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה ושני עמרם מאה ושבע ושלשים ומשה בן שמונים שנה והנה חסרו שמונים, וכאשר הסתכלנו במקרא נמצא כאלה רבות. והנה אמר הנביא ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים וזה היה במלכות אחז, ואם נאמר כי בתחלת מלכותו היתה הנבואה הזאת, הנה כל מלכות אחז שש עשרה ובשנת שש לחזקיה גלתה שומרון ותחלת החשבון היה מיום הרעש, ובספר מלכים ובדברי הימים כאלה רבות, ולא ארצה להאריך כי הייתי מביא ראיות מהכתוב, כי מה שהעתיקו לנו חכמינו שגלות מצרים היתה מאתים ועשר שנים כן הוא, ודי לנו העתקתם כי היא הראיה הגמורה ותוספת שלשים שנה על קץ אברהם מיום צאתו מארצו, וכן הפי' שאמר השם לאברהם אבינו ארבע מאות שנה עד סוף ארבע מאות מהיום, וזה הפירוש של הגאון נכון הוא, גם הוא אמר אין לנו' צורך שנאמר כי אברהם ויצחק נקראו בני ישראל:

ליל שמורים הוא לה', ובעבור שהשם שמרם חייבין הן ישראל לשמור זה הלילה, והטעם אכילת הפסח על משפטו ומצות ומרורים בלילה הזה. ויש מפרש אותו מטעם שומרי החומות, ויש להם עד הכתוב בהגדה שאומרים:

בבית אחד יאכל, שיתחברו כלם על אכילת הפסח במקום אחד:

וטעם כל עדת ישראל שהכל חייבין לעשותו:

ויתכן להיות פירוש בגר ובאזרח הארץ על גר צדק שנכנס בברית, והוא הנכון בעיני.

וטעם ויהי בעצם היום הזה דבק עם הבא אחריו והוא קדש לי כל בכור, כי כן כתוב כי לי כל בכור וגו' ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי, ואחר שיצאה הגזרה על כל בכור במצרים באדם ובבהמה ולא מתו בכורי ישראל הם חייבים לפדות נפשם לתת כפרם לכבוד השם שפדם: