אבן עזרא הקצר על שמות צב

טבעות עוד על שני קצות החשן אל עבר האפוד מבפנים כאשר הראתיך כי החשן תחת האפוד בשפה אחת, ולפי דעתי כי שרשרות גבלות הם שתי שרשרות הזהב שהם על משבצות כתפות האפוד, על כן כתוב ויתנו שתי העבותות הזהב: וירכסו את החשן, כל המפרשים אמרו שטעמו ויתפרו, ור' משה הכהן הספרדי פי' אותה מגזרת מרכסי איש, והוא הנכון כי כן משפטו. ופתוח האבן ידוע. והגאון אמר כי שהם אבן יקרה לבנה, והיא בלשון קדר כלשון ארמית, רק הרי"ש קודם הלמ"ד בארמית. והנה על האבן האחת ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי, ועל האבן השנית גד אשר יששכר זבולון יוסף ובנימין, וזה טעם כתולדותם: מסבות, שתהיינה משבצות זהב סביבות האבן, ולא פירש הכתוב אם היא מרובעת או עגולה, ולפי דעתי שהיא עגולה מעדות מסבות: וטעם זכרון יתברר לך בסוד: ועשית משבצות זהב, הן שתים כדמות עינים: מגבלות, להיותן שוות, והוא מגזרת גבול: מעשה עבות, מגז' כל אלה עבותה, והתי"ו שרש, והשרשרות ידועה, והחשן רבוע וטעם ומלאת להיות הפתוח בשם כמדת האבן, ולא יהיה שם מקום רק, ואם ישאל אדם יש ראובן גדול מגד, יתקן בפתוח להוסיף. ודע כי שרשות גבלות כמו שרשרות, ועל דעתי שהם הנזכרות, והרי"ש האחרון כפול, ואחר שימלאו החשן באבנים הנזכרות אמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים, כמו ונתת אל הארן את העדות, וכן במעשה וימלאו בו, והנה אבני החשן נתונות בו, ואמר אחר כן על משה וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים, והנה אינם האבנים הנזכרות בארבעה הטורים, ועוד מדרך דקדוק הלשון אין התומים כמו האורים רק הם אחרים, כי אלו היו הם בעצמם היה כתוב את האורים התומים, והנה מפורש לאורים ולתומים. ורב שלמה מפרש התורה מ"כ אמר כי האורים והתומים מכתב בשם המפורש, והאמת כי הם בחשבון עגול. ועתה פקח עיניך כי הכסא על שני סדנים נתון והחשב הוא הקו הישר וששה בצפון וחלוקתם במחשבת בעבור הקו וכן בדרום,