אבן עזרא הקצר על שמות נו

שלמות כמו שהן נבראות: חרבך, דע כי מלת חרב שם מין על כל דבר שיעשה מהברזל לחתוך בה: ודקדוק עליה גם ותחללה על כל אבן ואבן כמו בנות צעדה עלי שור: והנפת, כי מנהג כורת האבן להניף ידו בגרזן לכרות מהאבן מה שהוא צריך כדי להשוותה, וסוד לא תבנה אתהן גזית אפרשנו בפרשת צו את אהרן: במעלות, אחד הצדוקים פירש במעלות מגזרת ומעלה מעל בה', והוא באמת מעל בהשם שיפרש המצות כפי דעתו, גם אין לו דעת בדקדוק הלשון, כי מ"ם ומעלה מעל שרש והוא ע"מ נעל ומחברתו ונעלות בלות, או והדריך בנעלים, והנה מעלו גלה ערותו, רק פי' במעלות כמו ומעלות שבע וטעם אשר לא תגלה ערותך ידוע, על כן קומת מזבח העולה שלש אמות לא יותר, וכבר העתיקו קדמונינו ז"ל צורת הכבש וכל דבריהם אמת: תם

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כמו וישם לפניהם, וזאת התורה אשר שם משה בפה או במכתב או בשניהם. וקודם שאפרש זאת הפרשה אומר בה כלל שכל מצוה ומשפט בפני עצמו עומד, גם יש כדמות סמך להדבק הפסוקים, והעקר שלא יעשה אדם חמס ויכריח מי שהוא מעט ממנו ביכולת, והחל מהאונס שהוא בגוף להעביד העבד, ואחר כן הזכיר האמה, והזכיר מכה איש בעבור שהוא צריך וכי יכה איש את עבדו, והזכיר מכה אביו ואפי' המקלל להפריש בין המוכים, והזכיר וגונב איש ומכרו בעבור העבד להפריש בין יהודי ומתיהד כאשר אפרש, והזכיר משפט עין תחת עין להפריש בין עין ישראל ועין עבד, והזכיר נגיחת השור להזכיר משפט העבד שימית, והזכיר משפט וכי' יפתח איש בור להפריש בין שור שמת בבור או נגנב, וכל זה בעבור ונמכר בגנבתו, ואחר כן הזכיר החמס בממון והחל בשדה ובכרם שהם עיקר, ואחר כן מה שהוציאה הארץ בגדיש וקמה, ושומר חנם ושומר שכר והנשאל, ואחר כן הבתולה שיכריחנה כי היא קטנה על כן אמר וכי יפתה, והזכיר מכשפה אחריה בעבור שיבקש האוהב הנערה דברי כשפים למלאות תאותו, והזכיר הבהמה כי אין לה פה שתצעק ויושיעוה