אבן עזרא הקצר על שמות לד

ישראל היה אור, והנה במכות שמתו בהם המצרים לא מתו ישראלים ואף כי במכה שלא מת מצרי ממנה, ואיך מתו כל ישראל בחשך עד שלא נשאר מהם רק חלק מחמש מאות, והנה לא היה לישראל אור במושבותם רק מחשכי דבר ואפלות מות, ואחר שלא נשאר כי אם חלק קטן מעם רב הנה לא היתה גאולה לישראל כי אם רעה חולה, וזה הפך הכתוב, והכלל דרש הוא ואין לסמוך עליו, אולי שאמרו בתחלה היה לו סוד: וטעם ויקח משה בפ' וישמע: וה' הולך לפניהם יומם, אעפ"י שהכתוב אומר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, על יד מלאך הוציאם, וכן כתוב וישלח מלאך ויוציאנו משם, וכן וה' הולך לפניהם הוא המלאך, ונאמר על השם כי הוא שלוחו ובצור השם, ויש חסרי דעת יתמהו, ולמה לא יפקחו עיניהם ויקראו אחר כן ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ובנסוע המלאך כן נסע הענן ושב מאחריהם, וזה הענן הוא הכתוב לא ימיש עמוד הענן: לנחותם, נפתח הלמ"ד להורות על הבנין הכבד, והשלם להנחותם, וכן ולנפיל ירך. ויש בקדמונים שאמרו ששבעה עננים היו, ולפי דעתי שהם שנים לבדם, גם יתכן להיותו אחד, וזה פירושו בעמוד ענן יומם לפניהם להראותם איזה דרך ילכו גם יגן בו עליהם וזה טעם פרש ענן למסך: ולילה בעמוד אש להאיר להם, יתכן היות עמוד בתוך עמוד ענן בלילה, כטעם ואש תהיה לילה בו: וטעם ללכת יומם ולילה, שהלכו תמיד: וטעם לא ימיש, לא יסיר, והוא שב אל השם הנכבד הנזכר למעלה כי ימיש פועל יוצא, ואלה העננים אם הם שנים היו עם ישראל עד שעברו את הים, ונפסקו מהם על דעתי כי אין צורך ללכת בלילה אחר שנטבע פרעה וחילו בים, וזה טעם ויסע משה את ישראל מים סוף במצות השם עד המסע החמישי, שהוא מדבר סיני, ושם עשו המשכן ועליו שכן הענן ובהעלותו יסעו בני ישראל, ואלו היה הענן על ישראל במדבר סיני מה טעם הנה אנכי בא אליך בעב הענן: לפני פי החירות בין מגדול, לפני בעל צפון, שמות מקומות נכחו, שבור אולי שני משקלים הם: וטעם וישובו