אבן עזרא הקצר על שמות לב

חזקה, שתשמור כן בלבך ולבנך, וכן הכתוב השני והיה לך לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך, והוא כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים, ומלת טטפת זרה במקרא, ויש אומרים מטעם הטף אל דרום, והפירוש השני להיותו כמשמעו לעשות תפלין של יד ושל ראש, ובעבור שהעתיקו כן חכמינו ז"ל בטל הפירוש הראשון, כי אין עליו עדים נאמנים כמו שיש לפירוש השני, וכן ושמרת את החקה הזאת למועדה נכון היה להיותו דבק עם עבודת הפסח גם הוא נכון עם הקרוב אליו, ואנחנו נסמוך על הקבלה, והנה אמר בתחלה קדש לי כל בכור, והטעם להיותם קדושים להעלות העולות, והם היו הכהנים הנגשים אל ה', גם ושבעים מזקני ישראל מהבכורים, ונערי בני ישראל מבחורי הבכורים, גם בהמותם היו נבדלות ונכרות, והם בכורי הבהמה, ובפרשה האחרת צוה ה' בבואך אל הארץ תעביר ממך כל פטר רחם, והטעם תעבירנו ממך אל עבד ה': וטעם פטר פתח, והטעם תחלת שפתח הרחם ויצא, והוא מטעם כי לא פטר: שגר, ומצאנו שגר אלפיך, כמו חדר בחדר, ובחדר משכבך, וטעם שגר כמו עדר, והנה פירש שכל פטר רחם הוא לשם, ואם הפטר בעדר צאן ובקר הוא להשם, ואם פטר רחם בבהמה טמאה כמו חמור תפדה בשה, גם בכור אדם תפדה. והנה אנחנו צריכין לדעת פדיום הבן כמה הוא, ולא נוכל לדעתו מהכתוב כי אם מדברי הקבלה: וערפתו, יש אומרים תכתוב על ערפו קדש, וזה רחוק, רק האמת כאשר פירשו מעתיקי הדת שיסור ערפו, וכן וערפו שם את העגלה, וקרוב אליהם הוא יערף מזבחותם כל פטר רחם הזכרים, מהמין הראוי לזבוח לשם: תם

ויהי בשלח פרעה, אע"פ שהכתוב ידבר על דרך בן אדם פן ינחם העם ידע השם שינחם, וטעם כי קרוב הוא שידוע כי בין ארץ מצרים על הדרך הישרה ובין ארץ כנען עשרה ימים, והנה לא ראו מלחמה והיו עבדים תחת יד אחרים, והנה כאשר יצא פרעה אחריהם אין בהם מרים יד, גם עמלק יצא על ישראל במתי מעט