אבן עזרא הקצר על שמות טו

השיבנו כי הכתוב אחז דרך קצרה, וכן הוא ה' אלהים אלהי צבאות, וכן והנבואה עודד הנביא, ויותר ממאה כמוהם במקרא, וטעם דברי יעקב והיה ה' לי לאלהים, כי יש במשולש כח לקבל ואין צורך לשנים, על כן יכול משה להראות אותות ומופתים שלא נבראו בכל הארץ כמוהם בכח השם, על כן אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, וזה טעם כי מי בשחק יערך לה', כי לא יאמר ליוצר אין בכליך כמוך, והנה כח השם מראה אותות ומחדש גופות כנגד המקבל, והמבין זה סוד השם ידע נבואת וירא אליו, גם ויאבק איש, גם פלא הסנה, ועל דעתי שהוא השני, ולא אוכל לפרש, והנה אין במקרא שם עצם כי אם זה לבדו, על כן לא נזכירהו בכל מקום כי אם בכנוי אדון או אלוה, ודרך קריאתו ידענה כל מבין בדקדוק הלשון, כי קריא"ת כז"ה על שלש מאות ועשרים קריאות משתנות הם, והמשכיל שידע יסוד הנוח והנוע ידע דרך הש"ם, ואיך הוא במבטא, גם אליה הנביא יורה צדק וזה סוד, וטעם אהיה כאשר פירש שהוא אשר אהיה, כי כל יש לא יעמד כי אם הש"ם או בש"ם, וכן כי נשגב שמו לבדו: אלהי העבריים, הם השלשה אבות: נקרא, נפגע, כמו נקרא נקראתי, והטעם כאשר אמר משה פן יפגענו, ובתחלת ספר ויקרא אבאר זה הטעם: ואמר השם ושמעו לקולך כי כן האמינו בו ישראל: ידי, מכתי, כי המכה ביד היא: ונתתי את חן העם, בעת שישלח אתכם כאשר הוא כתוב למעלה: ונצלתם, כמו ויצל אלהים, הכל מטעם הצלה בעבור חמס שנעשה: וטעם למען יאמינו, עשה כן במטה: אם לא יאמינו, ידענו כי השם ידע כל העתידות רק הדבור כנגד משה, אחר שאמר השם ושמעו לקולך אמר משה אפחד אני שלא ישמעו כולם לקולי: ואם לא יאמינו, טעמו אם תאמר שלא יאמינו, וכן והיה אם לא יאמינו: בי ה', כבר פירשתי בי: לא איש דברים, לא אוכל לדבר צחות כי ראוי לדבר לפני מלך בצחות, וכן הייתי מיום היותי: גם מאז דברך, זה לנו האות