אבן עזרא הקצר על שמות יג

בעבור שהוא ברשותנו, ואם הוא יחלל שבת לעינינו לא נכנו נפש, ואפי' מלקות לא ילקה, רק נוציאהו מגבולנו, ואם הוא יקוב את השם נהרגנו מיד: ויאמר כי אהיה עמך, אמרו גאונים וזה לך האות שב למלת כי אהיה עמך, ואחרים אמרו כי הוא רמז לאש הסנה, גם זה אות הי' אם הי' המדבר עם משה בספק במחשבתו והנכון בעיני כי אות יתחלק בלשון הקדש לטעמים רבים, כדבר יהונתן וזה לנו האות, וכן וזה לך האות אכול השנה ספיח, לאותות ולמופתים בישראל, והטעם וזה לך האות למה שלחתיך להוציא את העם שתעבדו אותי על ההר הזה, וכן הכתוב אומר המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, וכן אמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר, כי ממצרים עד הר סיני ג' ימים, ואל תספור ממקום המדינה, כי הכל יקרא מצרים כי במדבר ילכו שלשת ימים, ואל יקשה עליך שהלכו מים סוף שלשה ימים ולא הגיעו אל הר סיני, כי לא הלכו על דרך קרוב כאשר הוא כתוב, גם אין הליכת מחנה גדול כמהלך ידוע גם יתכן להיות פירוש וזה לך האות רמז לסנה, כי זה מקום מובחר שתעבדוני שמה: כי אהיה עמך, תשובת מי אנכי

ואמרו לי מה שמו, הנה נא הואלתי להאריך, כי ליסד מוסד אני צריך. כל יש, עצם, וצורה וגבול, העצם שהוא עומד בעצמו) והצורה הפך הדבר, על כן כל שנים הם אחד, ואין כל אחד שנים והנה כל יש והוא גוף הוא משולם, כי יש לו אורך ורוחב ועומק וכל אחד מאלה יעשה שתי פאות, וכל הדמיונות שהן עד אין חקר מורכבים הם מהשלשה, ואין מספר אחריו, כי המרובע כאחד, והנה שם כל נקרא עצם או תואר, והתואר על דרכים רבים, כאדם מאדמה ואשה מאיש, והנה התואר נלקח משרשו, ויש דרך אחרת על דבר מקרה, כמו בריעה ואיכבוד ומשה, ויש תואר כנגד אחרים כמו מלך גם אלוה, ויש שהתואר בעצמו כמו חכם וגבור וזקן, וטעם כל שם רמז לנקרא, והקורא הוא נושא כל שם בפה או במחשבה, והנקרא לא ישתנה בעבור שנוי השמות,