הון עשיר על משנה אבות ו:ה

בעריכת שפתים . להוציא הדברים מפיו, כמו שאז"ל (עירובין נד.) על פסוק (משלי ד, כב) כי חיים הם למוצאיהם. למוציא אותם בפה:

ובקבלת היסורין . באמור דאינה מקרה, אלא שעוונותיו הטו אלה:

המכיר את מקומו והשמח בחלקו והעושה סייג לדבריו ואינו מחזיק טובה לעצמו . גורם שיהי' אוהב וכו' עד שומע ומוסיף. משום הכי שינה התנא הכא בלשונו וכשהגיע להלמד על מנת וכו' חזר להוסיף הא, באמרו הלמד על מנת וכו' עד גמירא, להורות שאותם אינם תלויים בהמכיר את מקומו ודומיו, אבל פשוט הוא שכלם הם ממ"ח דברים שהתורה נקנית כן, יש לפרש דקדוק זה בדוחק:

המכיר את מקומו . שאינו נכנס לפנים ממחיצתו:

הא למדת כל האומר וכו' . ממה שנאמר ותאמר אסתר למלך וגו'. ונגאלו. ויהיה הא זה כמו האי, ואינו לשון אם כן, וטעם דוחק הלשון לא ידעתיו:

בשם מרדכי . דמאי קמל"ן אם לא ללמוד זה: