הון עשיר על משנה אבות ג:יח

וגמטריאות . כתב התי"ט שנראה שהוא שם מושאל ולקוח מלשון יון, ע"כ. ואני בער ולא אדע מ"ט נקט הכתוב לשון מלשונות הנכרים, כגון טטפת (דברים ו, ח) דע"י פירושו בלשון נכרי אנו יודעים מספר הבתים (עי' מנחות לד:) , וכן הן לה' אלקינו וגו' (דברים י, יד) שאמרו ז"ל (פס"ז פ' וילך, ועי' שבת לא:) הן בלשון יוני אחד, וכן רז"ל דשינו לשונם הקדוש בתוך המשנה לדבר בלשון חול, כגון זה של גמטריאות וכל כיוצא בו, דא"א לומר דא"א לפרש אותו הענין בלשון הקדש שאין לו שם בלשון הקדש אלא בשאר הלשונות, דזה א"א ודאי שהרי העולם ומלואו נברא בלשון הקדש, וא"כ א"א לשום דבר קטון או גדול שלא יהיה לו שם בלשון הקדש, כפי טבעו הנחצב מצרופי אותיות. ועוד שיש כמה דברים שיש להם שם מפורש בלשון הקדש ואעפ"כ באיזה מקומות נכתבו או נשנו בלשונות אחרות. לכן נראה בעיני שהדבר הוא הפך ממ"ש התי"ט, שתיבות אלו אף הם לשון הקדש, והם שרש אותו לשון הנכרי, שא"א לכל לשון ולשון שלא יהיה לו שרש בלשוננו הקדש הקדום, והקב"ה להראות תפארת גדולת לשון הקדש שבו תלוי כל הלשונות, כתב בתורתו קצת תיבות הרגילות בלשונות הנכרים, להראות שאע"פ שהם מדברים בו מ"מ הוא לשון הקדש שהרי נכתב בתורה, וכמו כן עשו חז"ל בדבריהם שהם דברי אלהים חיים, ובזה ידעו ויבינו כי אותיות תיבות אלו הם שרשי אותו הלשון חול, מלבד שבאותה מצוה או סיפור שנכתבו תיבות אלו הוצרכו לכך מחמת הגמטריא או הנוטריקון או הצירוף היוצא מהם הראוי לאותה מצוה או סיפור: