הון עשיר על משנה אבות ג:יד

בנים אתם לה' אלקיכם . לא הביא הפסוק של בני בכורי ישראל (שמות ד, כב) הקודם לו, משום דאין משם ראיה דיהיו נקראים בנים למקום, אלא שהם חביבים למקום כבנים, אבל לא שהם בנים ממש כלומר שתהיה נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד, דהכי גרסינן במדרש תהלים (מזמור ב) ד"א בני אתה מכאן תשובה למינין שהם אומרים יש לו בן, וא"ת מותיב ליה בן לי אתה אינו אומר, אלא בני אתה, כעבד שעושה לו רבו קורת רוח ואומר לו אנא מחבב לך כברי, ע"כ. ופירוש מאמר זה כבר כתבתיו בספרי חושב מחשבות בחלק מאורי אש מאמר עירוב פרשיות רמז ד' ע"ש. והכלל העולה ממנו הוא שתיבת לי אצל הבן מורה היותו בן ממש, ולא חביב כבן לבד, וכבר ידענו שלמד של לה', היא במקום לי, כי הלמד של לי היא למדבר בעדו, והלמד של לה' היא לנסתר, ואילו היה הפסוק רוצה לכתוב הענין על דרך בני אתה שר"ל חביב כבן, לא ה"ל לכתוב בנים אתם לה' אלקיכם, אלא בני ה' אלקיכם אתם, ודוק. ה"ט דנקט מקרא זה להורות החיבה יתרה שהם בנים ממש כהוראת לישנא דקרא באמרו בנים אתם לה' אלקיכם, דהלמד היא במקום לי המורה שהם בנים שלו ממש אף בעולם הבא, וכמו שבארתי בספרי הנ"ל בפירוש המאמר, ואין זה אלא בהיותם בנים ממש. ועוד הלמד עצמה מורה העולם הבא, כמ"ש שם עיין שם. והתוספות יו"ט כתב טעמים אחרים על מאי דנקט פסוק זה דווקא, אבל לע"ד מ"ש אני הוא אמת וצדק: