הון עשיר על משנה יומא א:ב

הוא זורק וכו' . ולא היה מרגיל עצמו בשחיטה וקבלה, אע"ג דשחיטת יום הכפורים היא משונה משחיטת כל השנה שמירק אחר שחיטה על ידו, משום דאינו נכון לעשות כן כל היכא דאפשר בלאו הכי, להיות כשנים שוחטין זבח אחד, אע"ג דנפסק הלכה דכשר כנלע"ד, ולא היו מרגילים אותו בשחיטה וקבלה בשני בהמות, שהוא ישחוט אחת ואחר יקבל, והאחד ישחוט אחרת והוא יקבל, שלא יקשה עליו אחר הרגל זה לעשותם ביה"כ כאחד הוא לבדו:

הראש והרגל . כתב התי"ט, וה"ה לכולהו אברים. ולא ידעתי מי הכריחו לזה, דדילמא לא היו מטריחין אותו ביותר כדי שיהיה חזק לעבוד ביום הכפורים, שאין עבודות אותו היום כשרות אלא בו:

פרים ואלים וכבשים . אע"ג דבעבודה קדמו הכבשים לכלם בתמיד של שחר, שנאם בסוף כסדר גדולם, כי פר גדול מאיל ואיל גדול מכבש, ועוד בכבשים לא היה צריך להתבונן בהם כל כך, כי רגיל היה בהם בתמידים של כל יום ויום: